יט

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, כִּי לַיְלָה סִטְרָא דְּמוֹתָא שָׁלְטָא (זֹהַר וַיֵּשֶׁב קפד: וְעוֹד), שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן מִפְּגַם הָעֲנָוָה, וְכַנַּ"ל. וְאוֹר יוֹם זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנִּחְיֶה הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת כַּנַּ"ל, אֲבָל צְרִיכִין הַבְחָנָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִטְעֶה בֵּין יוֹם לְלַיְלָה שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ הָאֱמֶת, כִּי צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְכֵן לְהֵפֶךְ, לִפְעָמִים נִמְצָא אֶחָד שֶׁמִּשְׂתָּרֵר וּמִתְגַּדֵּל אֶת עַצְמוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. וּבֶאֱמֶת הוּא נִלְכָּד בְּגֵאוּת, עַל־כֵּן צְרִיכִין הַבְחָנָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ בֵּין מָוֶת לְחַיִּים. לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בֶּאֱמֶת, וּכְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר זַ"ל (סִימָן עח תִּנְיָנָא): שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, וְכַנַּ"ל.