וְעַל־כֵּן הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ מִתְקַיְּמִים עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵרֹב קִלְקוּלָם בָּא עֲלֵיהֶם הַמַּבּוּל, וּסְדוֹם נֶהֶפְכָה, וּבְדוֹר אֱנוֹשׁ הֵצִיף הַיָּם וְכוּ'. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַחֶסֶד חִנָּם מְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּלִי הַתּוֹרָה, אֲבָל עַל־כָּל־ פָּנִים צְרִיכִין שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל הַכְּלִי - כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל הַחֶסֶד חִנָּם, וְהֵם עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים מְאֹד שֶׁקִּלְקְלוּ כְּלֵיהֶם כָּל כָּךְ, וְלֹא רָצוּ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ אָז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב כד, יח): "לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים", עַל־כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל, רַק נֹחַ נִצּוֹל עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם, כִּי לֹא קִלְקֵל הַכְּלִי שֶׁלּוֹ וְהָיָה לוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל הַחֶסֶד חִנָּם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה כח, ט): "וְנֹחַ מָצָא חֵן" - 'לֹא שֶׁהָיָה כְּדַאי, אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן', הַיְנוּ שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁנִּצּוֹל הָיָה עַל־יְדֵי מְצִיאַת חֵן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם, חֶסֶד חִנָּם, כִּי הוּא לֹא קִלְקֵל הַכְּלִי, וְהָיָה יָכוֹל לְקַבֵּל הַחֶסֶד חִנָּם כַּנַּ"ל.
אֲבָל נֹחַ לֹא הִצִּיל אֶת דּוֹרוֹ, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁמִּמֶּנּוּ עִקַּר הַתְחָלַת קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ב, ד): "בְּהִבָּרְאָם" - 'בְּאַבְרָהָם', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה יב, ט). וְעַל־כֵּן הָיָה אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד וְעָסַק תָּמִיד בַּחֲסָדִים, כִּי רָאָה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּחַסְדּוֹ, עַל־כֵּן הִשְׁתַּדֵּל וְעָסַק כָּל יָמָיו לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם וּלְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל כְּפִי גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם הַזֶּה עַל כָּל הָעוֹלָם אֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן הָעִקָּר הוּא הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם עַל כָּל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁכִיחַ עַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְנַהֲגוּ וְיַמְשִׁיכוּ עַצְמָן לְדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה וְכַנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן אַבְרָהָם הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁזָּכָה לְהַשִּׂיג קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (לֶךְ לְךָ דַּף עח.), וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ צִוָּה לוֹ (בְּרֵאשִׁית יב, א): "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ' אֶל הָאָרֶץ" וְכוּ'. כִּי עַל־יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁעָסַק בּוֹ כָּל יָמָיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הִמְשִׁיךְ בִּשְׁלֵמוּת הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לְהַמְשִׁיךְ הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁעָסַק בְּתִקּוּן חֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַחֲסָדִים הַנִּמְשָׁכִין מֵהַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁהוּא עִקַּר תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי אַבְרָהָם הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כַּמּוּבָא (סֵפֶר הַלִּקּוּטִים לֶךְ לְךָ), וְעַל־כֵּן נִקְרָא אַבְרָהָם 'תָּמִים', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית יז, א): "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" - כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי תְּמִימוּת, וְכַנַּ"ל.