וְזֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ', זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה (בְּרָכוֹת נז:). וּכְשֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה.
וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ג, ב): ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים וְכוּ', הַיְנוּ הַצָּרִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵם הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר צָרוֹת הָאָדָם, וּכְשֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הֵם רוֹצִים לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד שׁוּם תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶהוּ רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵּאלֹקִים סֶלָה - וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה' - כִּי זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה, כַּנַּ"ל. אֲבָל בֶּאֱמֶת הָאָדָם אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר לְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ עַל־יְדֵי הַמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן כַּנַּ"ל.
וְזֶהוּ הֱקִיצֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי - שֶׁאֲנִי מִתְגַּבֵּר וּמִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי, כִּי אֵינִי מְיָאֵשׁ עַצְמִי עֲדַיִן - כִּי ה' יִסְמְכֵנִי - כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁאָדָם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ - זֶה בְּחִינַת אֱלֹקוּת, כִּבְיָכוֹל. כִּי כָל הַטּוֹב מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי 'אוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּלָא חַד' (זֹהַר אַחֲרֵי עג.). נִמְצָא, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, דְּהַיְנוּ אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב, זֶה הַטּוֹב הוּא אַחְדוּת גָּמוּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי "טוֹב ה' לַכֹּל" (תְּהִלִּים קמה, ט), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם לד, ט): "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'", כִּי כָל הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, הוּא הַכֹּל מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ.
וְזֶהוּ כִּי ה' יִסְמְכֵנִי - הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקוּת, בְּחִינַת "טוֹב ה' לַכֹּל", זֶה הוּא סוֹמֵךְ אוֹתִי וּמֵקִיץ אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה. וַאֲזַי (שָׁם ג, ז): לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי - כִּי שׁוּב אֵינִי מִתְיָרֵא מֵהֶם אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם כַּמָּה רְבָבוֹת פְּגָמִים וַחֲטָאִים שֶׁעוֹמְדִים עָלַי לְהַפִּילֵנִי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי עוֹד אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, עַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי מִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה וְעַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לִתְשׁוּבָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי כָל הָרָע נִדְחֶה מִפְּנֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, וּמְחַיֶּה וּמֵרִים אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי מְעַט מִן הָאוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ, כַּיָּדוּעַ.
וְזֶהוּ בְּחִינַת (תְּהִלִּים קלט, יח): "הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ", עַל־יְדֵי הָ'עוֹד מְעַט' וְכוּ' שֶׁלִּי, דְּהַיְנוּ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי" כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ "וְעוֹדִי עִמָּךְ", הַיְנוּ הָעוֹד מְעַט שֶׁלִּי שֶׁהוּא עֲדַיִן עִמָּךְ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה "הֱקִיצֹתִי", כִּי זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כַּנַּ"ל.