וְעַל־כֵּן הִשְׁתַּדֵּל דָּוִד עַל זֶה בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא הָיָה צָרִיךְ לִזְכּוֹת לִמְלוּכָה דִּקְדֻשָּׁה עַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן הִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא רוֹצֶה תָּמִיד לְהַחֲלִיף בְּחִינַת בֶּן הַמֶּלֶךְ לִבְחִינַת בֶּן הַשִּׁפְחָה. וּבִפְרָט עַל נֶפֶשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא דָּוִד, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל, עַל־כֵּן רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, בְּיוֹתֵר, אֲבָל הוּא בְּגֹדֶל כֹּחוֹ וְרִבּוּי תְּפִלּוֹתָיו זָכָה לְבַטֵּל מִנַּפְשׁוֹ כָּל בְּחִינַת הַזֻּהֲמָא שֶׁל בְּחִינַת עַבְדוּת, עַד שֶׁזָּכָה לִמְלוּכָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, לִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם.
וְעַל־כֵּן אָמַר כַּמָּה פְּעָמִים (תְּהִלִּים שָׁם): "הוֹשַׁע עַבְדְּךָ" וְכוּ', "אָנָּא ה' כִּי אֲנִי עַבְדְּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי" (שָׁם קטז, טז), כְּדֵי לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל בְּחִינַת עַבְדוּת בְּשָׁרְשׁוֹ, כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ (ע"ח יג, יא). וְעַל־כֵּן עָשָׂה עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְבַטֵּל הָעַבְדוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת "אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי", 'פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי' זֶה בְּחִינַת הָעַבְדוּת שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁבִּטֵּל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ. וְעַל־כֵּן זָכָה לִמְלוּכָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, בְּחִינַת (תְּהִלִּים ב, ז): "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה" וְכוּ'.