לז

וְעִקָּר הוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַמְּבִיאִים לִידֵי מַעֲשֶׂה - לִידֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין סְפָרִים רַבִּים מְאֹד עַד אֵין קֵץ, שֶׁיּוּכַל כָּל אָדָם אֵיךְ שֶׁהוּא בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ וְכוּ', בְּטִיבוּ וּבְעָקוּ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ, וּלְקַבֵּל וְלִשְׁאֹב מֵהֶם עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן שֶׁיִּשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדוֹ וְאִם יִפֹּל לֹא יֻטָּל וְכוּ'.

וְעִקַּר הַתִּקּוּן - עַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל, כִּי בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו אֵיךְ שֶׁהוּא, אִם מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בָּרָצוֹן בְּוַדַּאי יְרַחֵם עָלָיו ה' יִתְבָּרַךְ וְיוֹרֵהוּ הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּר ַךְ, עַד שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂים מִזֶּה סְפָרִים קְדוֹשִׁים לְבָאֵר דְּרָכִים וְעֵצוֹת לְבַטֵּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ לִשְׁאָרֵי בְּנֵי אָדָם, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים מ, ח): "אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי", שֶׁזָּכִיתִי שֶׁנִּתְרַבּוּ עַל־יָדִי סְפָרִים רַבִּים, וְזֶה עַל־יְדֵי (שָׁם): "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי", שֶׁעַל־יְדֵי הָרָצוֹן הֶחָזָק שֶׁחָפַצְתִּי תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (שָׁם) הָיוּ תָּמִיד, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁלֹּא זָכִיתִי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ הָיָה תָּמִיד תּוֹרָתְךָ נֶעְלָם בְּתוֹךְ מֵעָי, שֶׁהָיוּ הוֹמִים וּמְיַחֲלִים תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, בִּבְחִינַת (יִרְמְיָה ד, יט): "מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה" וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה זָכִיתִי לִסְפָרִים רַבִּים, בְּחִינַת: "בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי".