נא

וְזֶה בְּחִינַת קָרְבַּן תּוֹדָה שֶׁהוּא יָקָר וְחָשׁוּב מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכֻּלָּם בְּטֵלִים חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה (וַיִּקְרָא רַבָּה ט, יד) - שֶׁהָיָה בּוֹ חָמֵץ וּמַצָּה וְכוּ', כִּי תּוֹדָה הוּא כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵהַצָּרָה וְהַדִּינִים, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת פִּדְיוֹן הַנַּ"ל, וְאָז מְבִיאִין חָמֵץ וּמַצָּה, בַּתְּחִלָּה שְׁלֹשָׁה מִינֵי מַצָּה וְאַחַר־כָּךְ "עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ" (וַיִּקְרָא ז, יג). כִּי הָעִקָּר הַהַתְחָלָה בִּכְלָל וּבִפְרָט הוּא בְּחִינַת מַצָּה, שֶׁאֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כְּלָל, בְּחִינַת (שְׁמוֹת יב, לט): "וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" וְכוּ', וְאַחַר־כָּךְ עוֹשִׂין אֵיזֶה עֵסֶק וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת (אָבוֹת ב, ב): "טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ", אֲבָל הָעִקָּר הוּא הַתּוֹרָה, בְּחִינַת (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח כ): 'לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן', שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה, וְגַם בְּהַתּוֹרָה וּמִצְווֹת בְּעַצְמָן צְרִיכִין שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי אֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כְּלָל, כִּי מַה אָנוּ וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אָבוֹת ב, ב): 'לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר', כִּי הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְכוּ', אַךְ אַחַר־כָּךְ עוֹשִׂין. וְסוֹד זֶה בִּשְׁלֵמוּת יִתְגַּלֶּה רַק לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹדָה שֶׁיִּשָּׁאֵר לֶעָתִיד וְכוּ', כִּי הַכֹּל יִתְבַּטֵּל וְלֹא יִשָּׁאֵר כִּי אִם תּוֹדָה הוֹדָאָה - לְהוֹדוֹת לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וּבָחַר אוֹתָנוּ עַם מִן הָעַמִּים לְעַם סְגֻלָּה וְכוּ'.