כח

גַּם אִיתָא (יַלְקוּט רְאוּבֵנִי, וַיִּשְׁלַח), שֶׁפַּךְ - מְרַמֵּז עַל פַּךְ הַשֶּׁמֶן, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית כח, יח): "וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ"; שֶׁהוּא בְּחִינַת (מְלָכִים־א יז, יד): "צַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסַר", בְּחִינַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁהָיָה בּוֹ בְּרָכָה (הוֹרָיוֹת יא:), כִּי מִמֶּנּוּ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים וּמְלָכִים וּכְלֵי שָׁרֵת, וְכֻלּוֹ קַיָּם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי כָּל זֶה בְּחִינַת שֶׁמֶן שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה הַנֵּס נִפְלָא עַל־יְדֵי בְּחִינָה זֹאת, שֶׁדָּלַק שֶׁמֶן מֻעָט שְׁמוֹנָה יָמִים, כִּי הָיָה בּוֹ בְּחִינַת בְּרָכָה הַנַּ"ל, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה טָרַח יַעֲקֹב אָז לְהַמְשִׁיךְ עַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת בִּרְכַּת הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל וְכוּ', וְאָז נִתְקַנֵּא בּוֹ הַמַּלְאָךְ, וְהִתְגָּרָה בּוֹ, עַד שֶׁיַּעֲקֹב בְּעֹצֶם כֹּחוֹ נִצְּחוֹ עַד שֶׁהֻכְרַח לְבָרְכוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יִתְהַפֵּךְ לִבְרָכָה, בְּחִינַת שִׂמְחָה כַּנַּ"ל, עַד שֶׁהֵאִיר אוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז וְכוּ', כַּנַּ"ל: