צב

וְזֶה (אָבוֹת א, ד): יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים - שֶׁעִקַּר קְבִיעוּת בֵּיתְךָ יִהְיֶה הַבֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים מִתְוַעֲדִים, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הַמִּתְגַּבְּרִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, שֶׁרַק הֵם נִקְרָאִים חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וּבְמָקוֹם שֶׁהֵם מִתְוַעֲדִים רַק שָׁם יִהְיֶה בֵיתְךָ כַּנַּ"ל. וְזֶה וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם - שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת רַבּוֹת וּלְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לָהֶם מִתּוֹךְ מְנִיעוֹת וְיִסּוּרִים. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעוֹת רַבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט, עא): "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ". כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לַכֹּל, הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַבֵּית וַעַד לַחֲכָמִים הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְכַנַּ"ל: