עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת 'דַּע שֶׁכְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת' וְכוּ' (בְּסִימָן קעט), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
וְהַכְּלָל, שֶׁלְּבַטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת הוּא עַל־יְדֵי תַּעֲנִית, הֵן מַחֲלֹקֶת מַמָּשׁ מִשּׂוֹנְאִים וְאוֹיְבִים, הֵן מַחֲלֹקֶת הַיֵּצֶר־הָרָע שֶׁבַּלֵּב, הַכֹּל מְבַטְּלִין עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית. כִּי כָּל הַמַּחֲלֹקֶת הֵם כְּנֶגֶד רְצוֹן הָאָדָם, שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה כָּךְ וּבַעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת הֵם כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ וְחוֹלְקִין עָלָיו. וּסְגֻלַּת הַתַּעֲנִית אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (אַחֲרֵי סח:) שֶׁהוּא 'לְאַכְנָעָא רְעוּתָא דְּלִבָּא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא', דְּהַיְנוּ לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת, בִּבְחִינַת (אָבוֹת ב, ד): 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יח:): 'כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם - צוֹם'. כִּי כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת, אָז צְרִיכִין צוֹם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הַמַּחֲלֹקֶת הוּא עַל־יְדֵי צוֹם וְתַעֲנִית כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְשָׁלוֹם, אֲזַי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: