ג

וְעַל־כֵּן יָחִיד מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָם בִּתְקִיעוֹת שׁוֹפָר, כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בְּיָחִיד שֶׁמִּתְעוֹרֵר וְצוֹעֵק בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹשֶׂה פֶּתַח שֶׁיֵּצְאוּ בּוֹ אֲחֵרִים מִן הַחֹשֶׁךְ שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַ"ל (סִימָן קיב): עַל (בְּרֵאשִׁית ו, טז): "וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים", עַיֵּן שָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק זֶה, וּמֵאַחַר שֶׁהַיָּחִיד מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֲחֵרִים מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁלָּהֶם, אֲזַי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת וּמְכַוֵּן לִבּוֹ לָזֶה, אֲזַי יָכוֹל לָצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שֶׁעָשָׂה הַיָּחִיד, כַּנַּ"ל.

וְעַל־כֵּן תְּקִיעַת שׁוֹפָר תָּלוּי בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְהַתּוֹקֵעַ כְּמִתְעַסֵּק וּלְשׁוֹרֵר - לֹא יָצָא (אֹרַח־חַיִּים סִימָן תקפט, סְעִיף ח), כִּי אַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב הֵן הֵן הַדְּבָרִים (בְּרָכוֹת טו.). כִּי צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ מְאֹד וּלְהוֹצִיא הַקּוֹל בֶּאֱמֶת מֵעֹמֶק הַלֵּב כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (רֹאשׁ־הַשָּׁנָה כט.): 'כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָה'. בָּזֶה מְרֻמָּז, כִּי דַּיְקָא מִי שֶׁהוּא חַיָּב מְאֹד בְּעֵינֵי עַצְמוֹ אוֹ שֶׁהוּא חַיָּב בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי מִגֹּדֶל הַחֹשֶׁךְ וְהַלַּחַץ וְהַדְּחָק הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ מִכָּל הַצְּדָדִים הוּא צוֹעֵק בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ - זֶה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פֶּתַח שֶׁיֵּצְאוּ בּוֹ גַּם אֲחֵרִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא כב:): 'אֵין מְמַנִּין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא מִי שֶׁקֻּפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תָּלוּי מֵאֲחוֹרָיו' וְכוּ', וְעַל־כֵּן דַּיְקָא מִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב בִּדְבַר הַתְּשׁוּבָה וּמֻטָּל עָלָיו עֹל שֶׁל תְּשׁוּבָה - זֶה יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָה לַעֲשׂוֹת לָהֶם גַּם־כֵּן פֶּתַח לָצֵאת עַל־יְדֵי קְרִיאָתוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.