א

וְהִנֵּה יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי י ָמִים, יְמֵי טוֹב וִימֵי רַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז, יד): "בְּיוֹם־טוֹב הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה" וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב הֵיטֵב בְּתוֹךְ הַיְּמֵי־רַע, וְאָז יִמְצָא שָׁם גַּם־כֵּן אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵיהּ. וַאֲפִלּוּ בְּכָל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שָׁם, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נְחֶמְיָה ט, ו): "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם". רַק שֶׁהַחִיּוּת הוּא בְּצִמְצוּם גָּדוֹל כְּדֵי חִיּוּנוֹ לְבַד, וְהַצַּדִּיק שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ הוּא יָכוֹל לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם וְכוּ', וְעַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְאוֹר אַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי אַהֲבוֹת, אַחַת אַהֲבָה שֶׁהִיא בְּיָמִים, וְיֵשׁ אַהֲבָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמִּדּוֹת, הַיְנוּ אַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת שֶׁהוּא הָאַהֲבָה שֶׁהָיָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּעֵת שֶׁהָיוּ עֲדַיִן בְּכֹחַ בְּדַעְתּוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג אוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל אָדָם יָכוֹל לִטְעֹם אוֹר הָאַהֲבָה הַזֹּאת אֲפִלּוּ עַכְשָׁיו בִּזְמַן וּבְמִדּוֹת כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ וְכוּ'; עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.