ז

'מִפְּנֵי מָה מִילָה בַּשְּׁמִינִי? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָעוֹלָם שְׂמֵחִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ עֲצֵבִים' (נִדָּה לא:), כִּי מִילָה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַחוֹתָם בְּרִית קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (שַׁבָּת קלז:): 'וְצֶאֱצָאָיו חָתַם' וְכוּ'. וְ'חוֹתָם' הוּא הֵפֶךְ 'נִדַּת', כִּי הֵם בְּמִסְפַּר הַשָּׁוֶה, כַּמּוּבָא (עֵץ חַיִּים שַׁעַר לה פֶּרֶק ג). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד יוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁנִתְבַּטֵּל דַּם נִדּוּת, אַזַי נִתְגַלֶּה הַחוֹתָם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִצָּבוֹן, כִּי עַצְבוּת הוּא בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג, טז): "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ" זֶה דַּם נִדּוּת. וְעַל־כֵּן הַמִּילָה בִּשְׁמִינִי שֶׁאָז נִתְגַּלָּה שִׂמְחָה כַּנַּ"ל, כִּי הַמִּילָה הִיא לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְהַשִּׂמְחָה הִיא בִּבְחִינַת יוֹם הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה כַּנַּ"ל, וּבִינָה לִבָּא וְשָׁם הַשִּׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ד, ח): "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי". וְשָׁם הָרְעָמִים שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב כו, יד): "וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן".