יד

וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד: "בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי" וְכוּ'. הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁעַל כָּל אָדָם כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ צָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי עִתִּים, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם בְּסָמוּךְ עַל "וְעַל יִשְׂרָאֵל" - עִתּוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כַּנַּ"ל וְהָעִקָּר לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוֹת יג, יג): "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה" - שֶׁצְּרִיכִין לִפְדּוֹת הַחֲמוֹר בְּשֶׂה שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל - לַהֲפֹךְ גַּם בְּחִינַת הַחֲמוֹר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לָזֶה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמֵּאִיר בְּבֵן וְתַלְמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּהֵן, שֶׁהוּא הָרַב וְהַצַדִּיק הָאֱמֶת, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל), וְעַל־כֵּן נוֹתְנִין הַשֶּׂה לְהַכֹּהֵן, וְכַנַּ"ל.