בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל (משלי ד, יב).
לא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו, וכגבור גלל האבן מעל פי הבאר, והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה, וראו הרועים ותמהו, שכלם לא היו יכולין לגלול את האבן מעל פי הבאר, שנ' ויגש יעקב ויגל את האבן.
ר' עקיבא אומר, כל מי שהוא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם שעד שלא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו שנ' הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה היוצאת והב"ה הצליח דרכו שנ' וה' הצליח דרכי.
ועוד ממי אתה למד, ממשה רבינו עליו השלום, שעדיין לא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' ולכהן מדין שבע בנות, והצליח דרכו וגאל את ישראל ממצרים. ומניין תדע לך שהוא כן, בא וראה משאול, עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' המה עולים במעלה העיר וכו', והצליח דרכו ועלה למלוכה. ומניין, מיעקב, עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות, שנ' והנה רחל בתו באה.
רב הונא אמר, הכל צפוי לפני הקב"ה. קודם שיבא יעקב לחרן מה עשה הקב"ה, שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו ממנו מעט מהרבה מה שהיתה רחל רועה, שנ' כי רועה היא. ומניין שנשתייר מעט מהרבה, שנ' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות, ר"ל הנותרות מן המגפה. ויברך ה' אותך לרגלי, וכי רגלו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן, אלא מכאן שיש רגל לאדם מבורכת, שנ' ויברך ה' אותך לרגלי, וכן לבן אמ' ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך.
כששמע לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וכח גבורתו שעשה על הבאר, רץ לקראתו לנשקו ולחבקו, שנאמר (בראשית כט, יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וגו'. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם (בראשית כט טו), וכי אחיו היה והלא בן אחותו היה, אלא ללמדך שבן אחותו של אחותו קרוי כבנו ובן אחיו של אדם כאחיו מאין אנו למדים מאברהם אבינו שנ' ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו וכתיב אחר אומ' וישמע אברם כי נשבה אחיו וכי אחיו היה והלא בן אחיו היה אלא ללמדך שבני אחיו של אדם כאחיו.
ובני בניו של אדם כבניו, מניין שהם כבניו? מיעקב, שאמ' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכי בניו היו והלא בני בניו היו אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו.
התחיל יעקב לעבוד באשה שבעה שנים. לאחר שבעה שנים, עשה משתה שבעת ימים ולקח את לאה, ועוד הוסיף שבעת ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל, שנ' מלא שבוע זאת ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת, ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב אבינו, הדא הוא דכתי' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה.
אמר הקב"ה, אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי, אף אני אתן לכם ולבניכם שכרכם בעה"ז בשביל שלא יהיו לרשעים נח לעתיד לבא, שנ' ונעמן שר צבא מלך ארם וכו'.
לבן לקח את שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו. וכי שפחותיו היו, והלא בנותיו היו, אלא בנותיו של אדם מפלגש נקראו שפחות, שנ' ויתן לבן לרחל בתו.
ר' לוי אומר, ראה הקב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון בטן וניחומין לנפשה, וילדה איש טוב תואר וחכם, ואמרה ראו בן שנתן לי הב"ה, שנ' ותהר ותלד לאה ליעקב בן ותקרא שמו ראובן ועל כן קראה שמו ראובן.
ר' אליעזר אומר, משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר בנים ובת אחת, וכלם נולדו וזוגו עמו, חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה עמה. אמרה, הילדה הזאת לנו דין ומשפט, על כן קרא שמה דינה.
ועוד היה ר' אליעזר אומר, ברח יעקב לבא אל לבן וברח לצאת מפני לבן. ברח לבא אל לבן מניין, שנ' ויברח יעקב שדה ארם. וברח מפני לבן, שנ' ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. ולמה ברח, שאמ' לו הב"ה יעקב יעקב איני יכול לשכון שכינתי עליך בחוצה לארץ, אלא שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, לפיכך ברח. ולקח לבן את כל אנשי עירו גבורי כח ורדף אחריו להרגו. ירד מיכאל המלאך ושלף חרבו אחריו ובקש להרגו, ואמ' לו אל תדבר עם יעקב מטוב עד רע, שנ' ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה. השכים לבן בבקר וראה את כל אשר ליעקב ואמ' כל אלו משלי הם הואיל ולקחת את כל אלה למה גנבת את אלהי התרפים שלי שהייתי משתחוה להם.
ומה הם התרפים, שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן. ומניין שהתרפים מדברים, שנ' (זכריה י, ב) כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן, לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב. ולא עוד, אלא להכרית ע"ז מבית אביה.
ולא ידע יעקב בכל אלה, אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו. והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך, וילדה רחל ומתה, שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה.
ר' יהודה אומר, שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ ואלו הם אברהם יצחק ויעקב אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא עיר יבוס נקרא יבוסים ולא קבלו האנשים עליהם התחיל כורע ומשתחוה אליהם שנ' וישתחו אברהם לפני עם הארץ.
אמרו, אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה, כרות עמנו שבועה שאין ישר' יורשים את עיר יבוס, כי אם ברצונם. ואח"כ קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם. וישמע אברהם אל עפרון.
מה עשו אנשי יבוס, עשו צלמי נחשת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם וכשבאו ישראל רץ להכנס בעיר היבוסי ולא היה יכול מפני ברית אברהם שנ' ואת היבוסי יושבי ירושלם לא הורישו בני ישראל וכשמלך דוד בקש להכנס לעיר היבוסי ולא הניחו אותו שנ' ויאמר לדוד לא תבא הנה וכו'.
והיו ישראל כחול הים, אלא בכח השבועה וברית אברהם ראה דוד וחזר לאחוריו, שנ' וישב דוד במצודה וכו' ואין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שהתיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אות ברית אברהם שנ' כי אם הסירך העורים והפסחים לא היו נכנסים במקדש חס ושלום אלא אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו רגל להם ולא יהלכו. שנ' שנואי נפש דוד שהיה דוד שונא לשמוע ולראות ע"ז שנ' על כן יאמרו עור ופסח.
אמר דוד לאנשיו, כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם מה עשה לקח מכל שבט חמשים שקלים הרי כלם שש מאות שקלים שנ' ויתן דוד לארנון.
ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים. ראה אותם שהפכו פניהם ויצא מהם בשלום והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו, אמ' להם הפכתם אתם את פניכם ממני ועכשיו באתם אלי, שנ' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ראה ראינו כי היה ה' עמך אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרת עמנו ברית שבועה שאין לישראל יורשין את ארץ פלשתים מה עשה יצחק כרת אמה ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן לו לאות ברית שבועה.
וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים, ולא היה יכול מפני ברית יצחר, עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק, שנ' (שמואל ב' ח, א) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים מיד פלשתים, שנ' (שמואל א' ז, יג) וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא (יכלו) [יָסְפוּ] עוֹד לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל.
יעקב כרת ברית עם עמי הארץ, שאמר לו לבן, יודע אני שהב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל, תכרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין את ארץ ארם. כרת עמו ברית שבועה והציב לו מצבת אבנים והביא את בניו עמו בברית שבועה, שנ' (בראשית לא, מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים. וכי אחיו היו והלא בניו היו, אלא ללמדך שבניו של אדם כאחיו. אמר לו לבן ליעקב, אם ישראל יורשין את הארצות האלה אל יבאו בארץ ארם לרעה, שנ' (בראשית לא, נב) אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה.
וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ ארם, ולא יכול מכח ברית שבועת יעקב, עד ששבר את המצבה ההיא, ועליו אמ' משה רבנו עליו השלום (שמות כג, כד) שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם, ואח"כ כבש ארץ ארם, שנאמר (שמואל ב' ח, ג) וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה: