פרק ו׳

ברביעי חבר שני מאורות הגדולים לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה ושוין בגבהם ובתארן ובאורן, שנאמר (בראשית א, טז): "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת" וגו'. נכנס תחרות ביניהם זה אומר לזה אני גדול ממך וזה אומר לזה אני גדול ממך, ולא היה שלום ביניהם.

מה עשה הקב"ה? הגדיל את האחד, והקטין את האחד, שנאמר (בראשית א, טז): "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה".

"וְאֵת הַכּוֹכָבִים", כל הכוכבים משרתים לשבעה כוכבים של שעות ושמן כל"ש צמח"ן: כוכב לבנה, שבתי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, והם משרתים לשבעה ימי השבוע: יום א' כוכב חמה, יום ב' צדק לבנה, יום ג' נוגה מאדים, יום ד' שבתאי כוכב, יום ה' חמה צדק, יום ו' לבנה נוגה, יום ז' מאדים שבתאי, וכולם משרתים לי"ב מזלות שהן כנגד י"ב חדשים, ואלו הן: טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים, ואלו שנבראו במעשה בראשית לנהוג את העולם, וכן חקיהן. (חי) [שבעה] שמשין אלו נבראו והסדירן ברקיע השמים. כל המזלות משרתים את ימות חדש החמה וימות חדש ההמה שלשים יום עשר שעות ומחצה, וכל מזל ומזל משרת את ימות חדש החמה שני ימים ומחצה, שני מזלות לחמשה ימים. השר המתחיל בראש חדש חמה הוא השר המשלים בסוף חדש חמה, הוא הפותח והוא הסוגר.

מחזור גדול של חמה שמונה ועשרים שנה ושבעה מחזורים הקטנים יש בו מארבע ארבע שנים. חשבון ימות החמה שס"ה ימים ורביע יום. תקופת שנת החמה ארבע מתשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה. ראשי מחזורות של תקופות דב"ז הגא"ו. בין מחזור למחזור ה' ימים ו' שעות.

תקופות של מחזור הקטן ארבע בכל שנה וכלן מ-צ"א יום וז' שעות ומחצה יש מהם מ-צ"ב. שנה הראשונה של מחזור א"ג שנה, שנית ב"ב שנה, השלישית ג"א שנה, הרביעית ד"ד.

ארבעה ראשי תקופה לד' ראשי חדשים של ניסן נכנסת תחלת הלילה וחצי הלילה תחלת היום וחצי היום ושאר כל ימות התקופות ז"ח גי"ח א"ח טר"ח.

תקופה הראשונה של ניסן נכנסת בראש בשעת שבתאי, תקופת תמוז נכנס בחציה של שבתאי, תקופה הראשונה של תשרי נכנסת בראש שעות צדק, תקופת טבת נכנסת בחציו של צדק, ושאר כל התקופות נכנסין בראשן של שעות ובחציין של שעות.

מחזור ראשון נכנס בראש שעות שבתאי ושמן שצ"ם חנ"כל. מחזור השני בשעה שלפניו בראש שעות צדק. מחזור השלישי נכנס בראש שעות מאדים. מחזור הרביעי נכנס בראש שעות חמה. מחזור החמישי נכנס בראש שעות נוגה. מחזור הששי נכנס בראש שעות לבנה. בסוף ז' שעות בסוף ז' מחזורות בסוף ששים וה' ימים של מחזור הגדול של כ"ח שנה, חוזר לתחלת ליל ד' בשע' שבתאי בשעה שנברא.

ובשלש מאות וששים וששה מעלות החמה עולה ויורדת, קפ"ג עולה ברוח מזרח וקפ"ג יורדת ברוח מערב כנגד ימות שנות החמה. ובג' מאות וששים וששה חלונות החמה יוצא ונכנס במזרח, צ"א יום בקרן דרומית צ"א יום בקרן צפונית וחלון אחד באמצע ושמו חלון נוגה.

בתקופת תשרי מתחיל מחלון נוגה והולך וסובב לקרן דרומית, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון שבתאי. בתקופת טבת מתחיל מחלון שבתאי והולך וסובב וחוזר לאחריו, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון תעלומה, שבו האור יוצא שג' ותעלומה יוצא אור. בתקופת ניסן מתחיל מחלון תעלומה שבו האור יוצא והולך אל קרן צפונית, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון נעמן. בתקופת תמוז מתחיל מחלון נעמן והולך וסובב וחוזר לאחריו, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון חדר שבו רוח סופה יוצא, שנאמר (איוב לז, ט): "מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה".

באלו שבמזרח הוא יוצא כנגדו במערב הוא נכנס והשכינה לעולם במערב. ונכנס ומשתחוה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבון כל העולמים, עשיתי ככל אשר צויתני.

וחלון א' יש באמצע הרקיע ושמו מזרים, ואינו יוצא ונכנס בו אלא פעם אחת של מחזור הגדול שבו יוצא ביום שנברא בלילה ובמערב החמה. בתקופת תשרי וטבת הולך וסובב לקרן דרומית ולמימי אוקיאנוס בין קצות השמים לבין קצות הארץ שוקעת שהלילה גדול והדרך גדולה, עד שהוא מגיע לחלון שבמזרח שהוא רוצה לצאת בו בלילה במערב החמה בתקופת ניסן ותמוז הולך וסובב לקרן צפונית למימי אוקיאנוס שבין קצות השמים לבין קצות הארץ שהלילה קצר והדרך קצרה, עד שהוא מגיע לחלונות שבמזרח, שהוא רוצה בו לצאת, שנאמר (קהלת א, ו): "הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן", הולך אל דרום בתקופת תשרי ובתקופת טבת, וסובב אל צפון בתקופת ניסן ותקופת תמוז סובב סובב ששה חדשים בקרן דרומית וששה חדשים בקרן צפונית ועל סביבותיו שב הרוח לחלון שבמזרח שב הרוח. החמה שלש אותיות של שם כתובים בלבו והמלאכים מנהיגים אותו אלו שמנהיגים אותו ביום אין מנהיגים אותו בלילה, אלו שמנהיגים אותו בלילה אין מנהיגים אותו ביום, וחמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן וישיש כגבור, שנאמר (תהלים יט, ו): "וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ". החמה קרנותיו ופניו המביטות למטה לארץ של אש, וקרנותיו ופניו המביטות למעלה של ברד, ואלולי הברד שהוא מכבה פניו של אש היה העולם נבער, שנאמר (תהלים יט, ז): "וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ". ובחורף הופך את פניו של מטה למעלה, ואילולי האש שהוא מחמם את הברד לא היה העולם יכול לעמוד מפני הקרה, שנאמר (תהלים קמז, יז): "לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד", ואלו הן קצות דרכיו של חמה.