אות כב

שם, הוו ציפרי מליחי בהדן וכו' היינו נפשות ישראל שטעו אחריהם אחרי חכמי הטבע וכו' ועכשיו פרחו להו ויצאו לשלום וכו' וזה גם כן בחינת ופרחו להו בחינת (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן לבית לוי היינו בחינת השפעת החסד על ידי יראה שנעשה על ידי התגלות הרצון כנ"ל רוצה לומר כי שלימות פריחתם ויציאתם של נפשות ישראל ממצודת הנחש חכמת הטבע לשלום, הוא כשזוכין על ידי הצדקה להמשיך בחינת התגלות הרצון חזק ותקיף, עד שנעשה על ידי זה כלי היראה בשלימות, ואז זוכין לקבל השפעת החסד, ואין צריכין לבלות ימים על שום מלאכה ועסק, ואז אין למצח הנחש שום יניקה, ואז נופל ונתבטל חכמת הטבע לגמרי על ידי החכם גדול שבקדושה שמקשר כל הרצונות לשרש הרצון, שהוא בחינת קבורת משה בחינת (דברים ל"ג) כי שם חלקת מחוקק ספון (כי משה רבינו ע"ה גם לאחר הסתלקותו עוסק בזה ללחום עם מצח הנחש ולהכניעו, ולהמשיך בחינת התגלות הרצון בעולם וכמובן גם בליקוטי א' סימן רט"ו שזה סוד קבורת משה מול בית פעור להעלות משמד לרצון ולעשות גרים ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ברכות השחר הלכה ה' שמקשר מאמר זה שבסימן רט"ו הנ"ל למאמר זה שאנו עוסקים בו עיין שם נפלאות ומזה תבין נפלאות הבירורים הקדושים שנעשו על ידי קבורת משה בארץ מואב מול בית פעור, עד אשר אחר כמה וכמה דורות היה המעשה של נעמי וכלותיה בארץ מואב, ואז נפרדה ערפה ממנה וחזרה לבית אביה לבחינת שמד שהוא בחינת קליפת פעור בחינת עורף כמבואר בעץ חיים שער הארת המוחין פ"ה, ועל כן נקראת ערפה, והוא בחינת מצח הנחש מצח אשה זונה, ועל כן זינתה אז הרבה כמו שדרשו רז"ל (סוטה מ"ב:), ויצא ממנה גלית הפלשתי ימ"ש שמבואר ענינו במאמר זה ורות דבקה אז בחמותה ונתגיירה, ויצא ממנה דוד שלחם עם גלית והכניעו, וערפה ורות שניהם יצאו מבלק מלך מואב כמו שאמרו רז"ל (רות רבה ב ט) (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שלכך סיפר רב יהודה הינדואה ענין זה שהלך בספינתא, זה בחינת שרש הרצון ששם קבורת משה וכו' כי רב יהודה הנ"ל היה גר כמבואר במסכת קידושין כ"ב:, והמשכת הגרים הוא מסוד קברו של משה כנ"ל) ומחמת שעיקר המשכת התיקונים הנ"ל הוא על ידי צדקה, על כן נוהגין כשהולכין להשתטח על קברי צדיקים (וכל צדיק יש בו מבחינת משה כידוע) ליתן צדקה וכן ציוה רבינו ז"ל בפירוש ליתן צדקה כשבאים על קברו הקדוש היינו כנ"ל: