אות כד

ותוכן הענין מה שיש לזה שייכות עם מאמר הנ"ל נראה לעניות דעתי, כי בזה גילה רבינו ז"ל כלל קשר כל המאמר, איך מקושר ומשולב זה בזה כפי אשר ביארנו לעיל כי כמו שענין צמיחת המכה וגודל כאבה רחמנא ליצלן הוא, כי מסתמא היה איזה קלקול קצת במקום ההוא, וגרם שנתקבצו לשם כל הקלקולים והעכירות שהיו בהדמים שבגוף, עד שעל ידי זה התחיל לצמוח שם הנגע, והמכה בכל פעם נתגדלה ביותר, והכאב היה הולך וגדול בכל פעם ביותר כידוע, עד שנפתח פי המכה ונתמעט הכאב קצת, אחר כך צריכין להוציא ממנה כל הליחות הרעות וכו' כמבואר בפנים וכל הבחינות הנ"ל עובר על האדם המתחיל לעסוק בעבודת ה' כפי המבואר במאמר זה הנ"ל, כי כל ההתחלות קשות וצריך לצעוק כמה קלין וכו', וזה בא מחמת התגברות בחינת מצח הנחש וחכמת הטבע נגד הרצון דקדושה, עד שמעכרין ומבלבלין ומקלקלין מחשבותיו של אדם ורצונותיו, שהם בחינת מרוצת הדמים שבנפש כי כמו שהדמים הולכים ומסבבין את הגוף וכמבואר בפנים, כן המחשבות והרצונות הולכים ומסבבים כסדר בהנפש, וכשהם זכים ונקיים בלי שום עכירות אזי הולכים ומסבבין כסדר, ואז תמיד כל מחשבותיו ורצונותיו דבוקים בהשם יתברך, ונכסף ומשתוקק תמיד בכל לבבו ובכל נפשו וברצון חזק מאד להתקרב אליו יתברך שזהו עיקר שלימות העבודה כנ"ל אבל מחמת התגברות מצח הנחש על ידי שיונק מנפילת הימים והדעת שבא על ידי טרדת המלאכה והעסק בשביל ממון ופרנסה, על ידי זה נתעכרין מחשבותיו ורצונותיו של האדם, ומזה בא מה שקשה לו מאד להתחיל איזה עבודה מעבודת ה', בפרט התחלת הצדקה קשה וכבד מאד, כי לשם מתכנסין כל העכירות מחמת שעיקר יניקת מצח הנחש הוא משם, מבחינת הימים שנפלו על ידי שהיה צריך לטרוח במלאכה ועסק מחמת שנתעכב השפעת החסד, ומזה יש להם איזה אחיזה וסיוע קצת להטות לב האדם לסברתם שהוא חכמת הטבע, כי הלא הוא רואה שצריך לעשות דייקא איזה עסק ומלאכה על פי דרך הטבע בשביל פרנסתו (ובאמת הוא סיוע של הבל, כי אדרבא מחמת זה בעצמו מוכרח לעשות איזה מלאכה ועסק מחמת שאין התגלות הרצון אצלו בשלימות ואין לו כלי היראה לקבל בתוכה השפעת החסד כנ"ל), ועל כן לשם היינו לענין הכבידות של התחלת עבודת הצדקה שהוא לשבר את האכזריות, לשם מתכנסין כל העכירות שיש בהדמים, היינו כל הבלבולים והעכירות שהיו לו גם כשרצה להתחיל בעבודה אחרת מעבודות ה', אשר הכל בא על ידי התגברות מצח הנחש כנ"ל שהוא בחינת רוגז ואכזריות ועל כן עיקר התגברותו במדת האכזריות שיהיה האדם חס על ממונו מחמת שבילה עליו ימיו ושניו, עד שנתאכזר על ידי זה באכזריות גדול ואין לו רחמנות על העניים כנ"ל, ועל כן שם במדת האכזריות שם עיקר צמיחת המכה והנגע ולשם מתכנסין כל הקלקולים ועל כן כשזוכה לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות ולהתחיל בעבודת הצדקה, זה בחינת פתיחת פי המכה, כי שיבר ועשה פתח לשבר את האכזריות שהוא עיקר הנגע והמכה וזה בחינת (דברים ט"ו) פתוח תפתח שעל ידי הצדקה נפתח פי המכה, ועל ידי זה ממילא נתרחבין כל הפתחים של כל ההתחלות שהתחיל בעבודת ה' שזה גם כן בחינת פתוח תפתח כמבואר בפנים אות ב', נמצא ששני הפירושים של פתוח תפתח עולים בקנה אחד ממש ועל ידי הצדקה מעלה נפילת הימים והדעת שזה בחינת זקן זה קנה חכמה וחכמה הוא בחינת כח המושך שמושכת ומוציאה גם הליחות והקלקולים ממקומות הפנימיים, היינו שלא יהיה נמצא בו שום סברה ונטיה לחכמת הטבע אפילו בדקות וברוחניות ובהעלם גדול, ועל ידי זה שמוציא כל יניקותיו של מצח הנחש, אזי נתגלה בחינת מצח הרצון וזוכין לשמוע קול הקריאה של הרגלים, שקורין ומכריזין ומגלין את הרצון