אות כט

והנה אחר ראש השנה הנ"ל בין כסא לעשור סיפר רבינו ז"ל ממה שחלם לו על איש אחד וכו' שנפטר ושאל אותו מדוע לא היה אצלו ז"ל על ראש השנה, והשיב לו שכבר נפטר לעולמו ואמר לו רבינו ז"ל ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה ושתק ומחמת שכמה בני אדם דיברו עם רבינו ז"ל מאמונה כנ"ל דיבר עמו גם כן רבינו ז"ל מזה וכו', והגביה עצמו האיש הנ"ל עד החמה וכו', והיה לרבינו ז"ל רחמנות גדול עליו וכו' והכלל שצריך להתחזק מאד בהאמונה ולא יוכלו להטעותו שם בשום אופן וכו' כמבואר כל זאת בחיי מוהר"נ ז"ל ולעניות דעתי יש לסיפור זה גם כן איזה שייכות למה שמבואר במאמר הנ"ל באות ט' מענין (תהלים מ"ט) אדם ביקר בל ילין וכו', שצריכין לזכך המוחין כל כך עד שגם לאחר שנסתלקין המוחין בבחינת שינה ולא נשאר רק הכח המדמה ובחינת הרשימו של המוחין יהיה גם זה בבחינת חלום על ידי מלאך ולא חלום על ידי שד רחמנא ליצלן וכן באות ט"ו לענין התיקונים שנעשין על ידי רבי אמתי עם תלמידים וכו', מדבר גם כן מזה שזה בחינת מתוקה שנת העובד וכו' והגם שכאן מדבר מבחינת הסתלקות המוחין בחיים חיותם בבחינת שינה, אף על פי כן נראה מהסיפור הנ"ל שזה שייך גם לאחר הסתלקות האדם ממש, כי אם אינו זוכה אזי יכולין להטעותו אחר כך ביותר בבחינת חלום על ידי שד, שזה בחינת העונש של עולם התוהו רחמנא ליצלן כידוע ואם הוא זוכה והמוחין שלו זכים, אזי זוכה לאחר הסתלקותו להשגה יתירה ביותר כנ"ל: