אות ט

נמצא שזה החכם העוסק להכניס הארת הדעת האמת בבני אדם לכל אחד כפי בחינתו ומדריגתו, צריך להיות לו מתינות גדול לידע בחינתו ומדריגתו של כל אחד בכדי שיוכל לידע מה לדבר עמו, שזהו בעצמו כוונת דברי רבינו ז"ל במאמר זה אות א' שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות כי על רשעים וכו' אסור לרחם וכו', וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות יוכל לרחם על תינוק וכו' ליתן לו מאכל הצריך לגדול וכו', וכן על כל אחד ואחד צריך לרחם במה שצריך לו וכו' היינו כנ"ל כי כבר מבואר שם באות ב', ג', שעיקר הרחמנות הוא להאיר להם הדעת, על כן צריכין לידע כי על רשעים גמורים חס ושלום אסור לרחם, כי הם בבחינת (משלי כ"ט) ושחק ורוגז ואין נחת, כי אם יאיר להם גודל ריחוקם מהשם יתברך יתרחקו ביותר כנ"ל, ואם יחזק אותם כנ"ל אפשר שיתחזקו ברשעתם ביותר, על כן גם הצדיק צריך לרחק אותם אם יודע ומכריע בדעתו שהרשעות שלהם והרע שבהם גבר כל כך עד שאי אפשר להכריע אותם אל הטוב, וכמובן דבר זה גם בדברי רבותינו ז"ל במקומות הרבה, רק שגם על אלו שצריכין לרחם עליהם צריכין לידע איך להתנהג עם הרחמנות, היינו שלהגדולים במעלה יאיר להם בחינת הדעת של בחינת איה מקום כבודו שזה בחינת מה חמית מה פשפשת כנ"ל, ולהדרי מטה שהם בחינת שוכני עפר ממש צריך להאיר להם הדעת של מלא כל הארץ כבודו כנ"ל (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא, שמה שתפס רבינו ז"ל בלשונו הקדוש לרחם על תינוק של ד' ימים לזונו על ידי חלב דייקא, רומז בזה על דרך שאמרו רז"ל על פסוק (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים וכו' ועיין בזה גם בזוהר הנ"ל ובמפרשיו ז"ל ועל כן מי שהוא במדריגה קטנה, הוא בבחינת תינוק של ד' ימים, שמרמזין על מדריגות התחתונות של הקדושה שהם בחינת נ"ה"י"מ, או שהוא בבחינת מלכות לבד העומדת נגד נ"ה"י"ם הנ"ל, או רק בבחינת נ"ה"י"ם שבבחינת מלכות לבד כידוע ותינוק כזה צריכין לזונו במאכל דק ורוחני דייקא שהוא החלב כי האמת שבהלימוד הזה של מלוא כל הארץ כבודו יש עמקות גדול ורוחני ביותר, וצריכין להמשיכו ממקור עליון וגדול ביותר, שזה גם כן בחינת מה שכתב רבינו ז"ל גם באות ד', שמי שיודע קצת בידיעתו יתברך הוא יודע שעיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך כמו שכתוב (בפייט) ואבית תהלה מגושי עפר ומקרוצי חומר וכו'):

נמצא שזה החכם העוסק להכניס הארת הדעת האמת בבני אדם לכל אחד כפי בחינתו ומדריגתו, צריך להיות לו מתינות גדול לידע בחינתו ומדריגתו של כל אחד בכדי שיוכל לידע מה לדבר עמו, שזהו בעצמו כוונת דברי רבינו ז"ל במאמר זה אות א' שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות כי על רשעים וכו' אסור לרחם וכו', וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות יוכל לרחם על תינוק וכו' ליתן לו מאכל הצריך לגדול וכו', וכן על כל אחד ואחד צריך לרחם במה שצריך לו וכו' היינו כנ"ל כי כבר מבואר שם באות ב', ג', שעיקר הרחמנות הוא להאיר להם הדעת, על כן צריכין לידע כי על רשעים גמורים חס ושלום אסור לרחם, כי הם בבחינת (משלי כ"ט) ושחק ורוגז ואין נחת, כי אם יאיר להם גודל ריחוקם מהשם יתברך יתרחקו ביותר כנ"ל, ואם יחזק אותם כנ"ל אפשר שיתחזקו ברשעתם ביותר, על כן גם הצדיק צריך לרחק אותם אם יודע ומכריע בדעתו שהרשעות שלהם והרע שבהם גבר כל כך עד שאי אפשר להכריע אותם אל הטוב, וכמובן דבר זה גם בדברי רבותינו ז"ל במקומות הרבה, רק שגם על אלו שצריכין לרחם עליהם צריכין לידע איך להתנהג עם הרחמנות, היינו שלהגדולים במעלה יאיר להם בחינת הדעת של בחינת איה מקום כבודו שזה בחינת מה חמית מה פשפשת כנ"ל, ולהדרי מטה שהם בחינת שוכני עפר ממש צריך להאיר להם הדעת של מלא כל הארץ כבודו כנ"ל (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא, שמה שתפס רבינו ז"ל בלשונו הקדוש לרחם על תינוק של ד' ימים לזונו על ידי חלב דייקא, רומז בזה על דרך שאמרו רז"ל על פסוק (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים וכו' ועיין בזה גם בזוהר הנ"ל ובמפרשיו ז"ל ועל כן מי שהוא במדריגה קטנה, הוא בבחינת תינוק של ד' ימים, שמרמזין על מדריגות התחתונות של הקדושה שהם בחינת נ"ה"י"מ, או שהוא בבחינת מלכות לבד העומדת נגד נ"ה"י"ם הנ"ל, או רק בבחינת נ"ה"י"ם שבבחינת מלכות לבד כידוע ותינוק כזה צריכין לזונו במאכל דק ורוחני דייקא שהוא החלב כי האמת שבהלימוד הזה של מלוא כל הארץ כבודו יש עמקות גדול ורוחני ביותר, וצריכין להמשיכו ממקור עליון וגדול ביותר, שזה גם כן בחינת מה שכתב רבינו ז"ל גם באות ד', שמי שיודע קצת בידיעתו יתברך הוא יודע שעיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך כמו שכתוב (בפייט) ואבית תהלה מגושי עפר ומקרוצי חומר וכו'):

לפרק הקודם

אות ח

לפרק הבא

אות י

טוען...