שם, כי כשהחכם מגלה חכמתו לפעמים אומר איזה דיבור שמרמז בו רמזים לתלמידיו דהיינו מה שאי אפשר לבאר בפיו בפירוש וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המבואר למעלה באות ז' שהחכם צריך לעשות סייג לדבריו כי יש מקיפים שאין צריך להמשיכם על כן יש דברים שאסור לגלותם וכו' רק מחמת שהחכם הנ"ל רוצה להטיב מטובו לאחרים ולהודיע לתלמידיו הארת דעתו הקדושה בשלימות, על כן גם הדברים שאינו רשאי לגלותם לפני התלמידים הוא מרמז להם על כל פנים בדיבורים כאלו, שאם יזכו התלמידים אז יבינו כוונת רבם גם באלו הרמזים, והרמזים האלו הם בחינת הידים שיש בים החכמה וממילא מובן שבאלו הידים שהם בחינת הרמזים שם מאירין המקיפים ביותר, כי בהם מרומז השכל העליון של החכם שאינו רשאי לגלותם בפירוש לפני תלמידיו, בכדי שלא ימשיך על ידי זה מקיפים עליונים מאד שאין צריך להמשיכם כנ"ל ומחמת שהמלכות מקבלת הפרנסה מהידים הנ"ל, על כן מתגלה שם בתוך האכילה והפרנסה הארת המקיפים שהם בחינת הארת הרצון וזה שסיים רבינו בסוף אות יו"ד הנ"ל וזה בחינת (תענית ה:) אין מסיחין בסעודה, כי אז בשעת סעודה מאיר הארת הרצון שהוא בחינת הארת המקיפים שהם בחינת שתיקה בחינת (מנחות כ"ט:) שתוק כך עלה במחשבה, כי בחינת הרמזים הנ"ל הוא מחמת שיש דברים שאינו רשאי לגלותם, והם בבחינת סייג לחכמה שתיקה בחינת שתוק כך עלה במחשבה כמבואר לעיל באות ז', ומשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל וזה בחינת אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט וכו', רוצה לומר שלא יבוא להמשיך בעולם הזה מקיפין כאלו שאי אפשר להמשיכם עד לעתיד לבוא בעולם הבא כי קנה הוא בחינת עולם הבא, וושט הוא בחינת עולם הזה כמבואר בזוהר פינחס רל"ב:
אות טו
Documentation Index
גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:
טוען...