נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הפרנסה הוא לכאורה רק קיום החיות של האדם וצריכין לצפות ולקוות ולייחל על זה ולישא עיניו למרום שישפיעו לו פרנסתו, והחיות עצמו של אדם שופע והולך כסדר, כל זמן שהשם יתברך רוצה שיחיה האדם אזי שופע והולך לו שפע החיים כסדר ואין צריך לקוות ולייחל על זה כל כך והגם כי מסתמא ישרים דרכי ה' ואין לנו להרהר אחריהם חס ושלום, מכל מקום לפי דברי רבינו ז"ל הנ"ל יכולין להבין קצת רמזים בענין זה כי באמת החיות של האדם בעצמו צריכין להאיר בו בכל פעם הארה עליונה והתחדשות חדש ממקור עליון שהוא שורש החיים והנה ידוע כי החיים הוא בחינת החכמה כמו שכתוב (קהלת ז) והחכמה תחיה וכו', ושורש חיות החכמה בעצמה הוא מהרצון העליון שהוא בחינת כתר ועל כן על ידי האכילה שמאיר בה הארת הרצון העליון הנ"ל, על ידי זה נתחדש חיות האדם ומאיר ביותר, ומזה נשתלשל שורש הענין שצריכין לקוות ולייחל על פרנסה, שזה בעצמו בשרשו הוא בחינת הארת הרצון, שזה בחינת השתוקקות וגיעגועים וקיווי ויחול אליו יתברך וזה שכתוב (תהלים קמ"ה) עיני כל אליך ישברו, היינו הגם שנראה שבוטחין ומייחלין ונושאין עיניהם על הפרנסה, אבל באמת אליך ישברו אליך דייקא, שבשרשו נמשך זה מבחינת הארת הרצון, שצריך כל אחד לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע אליו יתברך תמיד בכל עת ועל כן על ידי הבטחון שנמשך בשרשו מבחינת הארת הרצון, על ידי זה ואתה נותן להם את אכלם בעתו דייקא, בחינת הארת הרצון שבשעת האכילה, וזה פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כמבואר בפנים וזה שדקדק לכל חי דייקא, כי הרצון הזה מאיר בהחיות כנ"ל, ואם שגיתי בענין זה והוא רחום יכפר ויהיה איך שיהיה, על כל פנים מחמת שבחינת הבטחון שהכל מצפין ומסתכלים ומייחלים על השפעת הפרנסה זה גם כן בחינת רצון, על כן המלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות ועולה עמהם אל בחינת הידים שבים החכמה שבהם מאירין המקיפין שהם בחינת רצון ומקבלת משם הפרנסה, ועל כן יכולין לקבל בשעת האכילה והפרנסה הארת הרצון כנ"ל, וזהו כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו וכו' כמבואר בפנים:
אות יז
Documentation Index
גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:
טוען...