אות ט

ובזה מיושב מה שרואין לפעמים שמתקבצין אצל הצדיק קיבוץ גדול ומתפללין ביחד שעל ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול מאד, עד שזוכין על ידי זה כל הקיבוץ לסליחת עוונות, וגם השכן הנתוסף עליהם זוכה לזה, ועל ידי זה בא רפואה וניצולין מחולאת ואם כן הצדיק בעצמו שהוא הראש של כל הקיבוץ ושל כל בתי התפלה שנתרבו על ידי זה, בוודאי היה צריך לקבל רפואה שלימה על ידי זה ולהנצל מכל מיני יסורין וחולאים רחמנא ליצלן אך זה אם היו בני הקיבוץ ותפלתם הגונה בוודאי היה גם הצדיק ניצול מחולאת, אך אם אינם זכאים אזי הצדיק בעצמו דייקא אינו ניצול מחולאת על ידי הקיבוץ, כי אדרבא הוא מקבל על עצמו יסורין בשביל הצלת ישראל כך נראה לעניות דעתי לפרש אמנם מפשיטות הלשון נראה, שהצדיק קורא לעצמו שכן בשעת הקיבוץ כי עושה עצמו כשירים, אף על פי שהוא עיקר הקיבוץ כי כולם נתקבצו אליו להתפלל בעבורם ולעסוק בתיקונם, אף על פי כן הוא עושה עצמו כשכן בבחינת (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם בפרט כי באמת הוא רחוק מאד ממדריגת כולם רק שמוריד את עצמו אליהם ונעשה שכן אצלם בשביל טובת הקיבוץ וגם מחמת כי עיקר תוספת השכנים הוא רק על ידו, על כן נקרא הוא גם כן שכן, ואם כן ומה אם כל הקיבוץ זוכה על ידו לבחינת כפרת עוונות ולהנצל מחולאת ויסורין, מכל שכן הצדיק בעצמו בוודאי היה ניצול מיסורין וחולאת על ידי זה, רק שזה תלוי באם בני הקיבוץ זכאים כנ"ל: