ענין צוהר תעשה לתיבה המבואר במאמר הנ"ל אות ג', מבואר גם לקמן בסימן קי"ב בביאור יותר רחב והנה ענין זה נאמר לנח בעת שצווה עליו לעשות תיבה לכנוס שם מפני המבול ומי המבול היינו המחשבות זרות הבאין לבלבל את תפלתו כמו שמבואר לקמן בסימן מ"ד והנה כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה ל"א י"ב) שאם היו חוזרין בתשובה היו המים יורדין לגשמי ברכה, וכשלא חזרו בתשובה היו מי המבול על הארץ כמו כן המחשבות זרות באים בשתי בחינות, כי יש בהם ניצוצות קדושים שצריכין תיקון, וכשזוכה האדם להתפלל כראוי אזי מתקן הניצוצות וכו', ותיקון התפלה הוא בבחינת גשמים ומטר כמבואר במאמר הנ"ל וכשאינו זוכה אזי הם מבלבלין אותו ושוטפין על מוחו ודעתו כמו מי המבול ממש, שנאמר בהם ויכוסו כל ההרים הגבוהים וכו' ואז כשמימי המבול מתגברין ושוטפין מאוד, אז עיקר העצה שינצל מהם על ידי שיכנוס אל התיבה, היינו שימשיך כל מחשבותיו וכל עניניו וכוחותיו אל תיבת התפלה, כמבואר בשם הקדמונים ז"ל על פסוק (בראשית ז) בא אתה וכל ביתך אל התיבה ועיקר הדבר שיאמר התיבה באמת שעל ידי זה האמת מאיר לו איך לצאת מהחושך והסיבובים המבלבלין אותו ומונעין אותו מתפלתו, שזה בחינת צוהר תעשה לתיבה כנ"ל ועיין מענין זה בליקוטי הלכות הלכות חנוכה הלכה וא"ו ובשאר מקומות בדבריו ז"ל:
אות ג
Documentation Index
גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:
טוען...