אות יח

ומזה מובן קצת ענין המחלוקת שהיו כמעט על כל גדולי הצדיקים ז"ל שעסקו לקרב בני אדם לעבודת ה', כגון הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים ז"ל, וכן המחלוקת הגדול שהיה על רבינו ז"ל כי מלבד מה שמובן ממה שכתבתי למעלה כי הצדיק הגדול העולה ממדריגה למדריגה עליונה בכל עת, והוא בחינת הבעל תשובה האמיתי כי תשובתו הוא רק בבחינת תשובה של עולם הבא המבואר במאמר הנ"ל, היינו שזוכה בכל עת להשגה יתירה ועושה תשובה על תשובה על השגתו הראשונה, ובכל פעם שמשיג מדריגה עליונה ביותר זה בחינת שמשיג שם אהיה עליון ביותר, ועל כן מוכרח לעבור עליו בכל עת מחלוקת ורדיפות רק שהוא דן את החולקים עליו לכף זכות כנ"ל אות ו' מלבד זה המחלוקת והרדיפות מוכרחין ביותר בשביל ההתקרבות של תלמידיו המקורבים אליו כנ"ל, והתלמידים בעצמם מקבלין החרפות באהבה בשביל תשובה על עוונותם, רק בכדי שלא יגיע מהמחלוקת איזה פגם בכבוד שמים, כי כבוד רבם כבר הוא בבחינות כבוד שמים על כן צריכין לדון את החולקים לכף זכות כנ"ל (וגם בזה מיושב ביותר מה שדקדקנו לעיל באות וא"ו) כי הצדיק בעצמו אפשר שהיה יכול להגיע בכל פעם למדריגה העליונה על ידי שחותר לעלות בכל פעם וידוע כי צריך להיות ירידה קודם העליה (ועיין בסימן כ"ב במאמר חותם בתוך חותם), והנה מה שחותר בכל פעם לעלות ביותר זה בחינת בקי ברצוא בחינת נקודה העליונה בחינת סגול דקס"א כנ"ל, ובתוך זה הוא יורד קצת גם ממדריגתו הראשונה ואז היה יכול להיות נסוג אחור לגמרי חס ושלום, ולהרהר אחר מדותיו יתברך חס ושלום כאילו מרחקין אותו בכוונה, והבעל דבר אורב על זה מאוד להחליש להצדיק את דעתו בשעה שיורד ממדריגתו קצת אדרבה על הצדיק מתגבר עליו אז החלישות הדעת ביותר וכמובן מדברי רבינו ז"ל (בהמעשה של הצדיק שנפל לעצבות וכו'), רק שהצדיק מתגבר בגודל קדושת צדקתו ואין מהרהר אחריו יתברך רק שמתבייש מאוד לפני השם יתברך על שנפל קצת ממדריגתו, ואף על פי כן מקבל גם בחינת ההתרחקות הזאת באהבה, ומאמין כי ישרים דרכי ה' ומקוה ומייחל להשם יתברך לחזור למדיגתו ולא עוד אלא שיזכה למעלה יתירה ועליונה ביותר, על ידי זה זוכה באמת שהירידה הזאת היא תכלית העליה, כי על ידי שמתבייש מאד על ירידתו הוא מתחזק ומתגבר בכל עוז לעלות מירידתו עד שעולה על ידי זה למדריגה גבוה ביותר ובזה תבין ביותר ענין רצוא ושוב המבואר במאמר הנ"ל, שבתחלה הוא רצוא וזוכה לעלות למדרגה גבוה ביותר, וחותר לעלות עוד יותר ובתוך כך הוא נה ונסוג לאחוריו חס ושלום, רק שמתחזק את עצמו גם אז לבלי ליסוג אחור לגמרי, ואז ההתרחקות קצת הזה הוא אצלו לחרפה ובושה גדולה יותר מכל הבושות שבעולם, ונדמה לו ממש כאילו פו אותו מבית המלך אל החוץ חס ושלום, רק שאין מהרהר אחריו יתברך על זה, רק מקבל באהבה ומצפה לישועה ומקיים דום לה' וכו' ומכניע עצמו מאוד תחת הקדושה כעפר ממש, בבחינת והארץ הדום רגלי דא חיריק שזה בחינת חיריק דס"ג המבואר שם אז על ידי הבושה הזאת נעשה בחינת וא"ו וזוכה על ידי זה להתחבר עם הנקודה העליונה שהוא בחינת המדריגה הגבוה שחתר לעלות אליה כנ"ל