סימן ל״ח - מרכבות פרעה וחילו

מאמר זה נאמר בשבת שירה שנת תקס"ב:

שם במאמר אות ד' בסופו בשעריך ירושלים על ידי התורה רוצה לומר כי הלא עיקר התיקון הוא על ידי לימוד התורה, ומה שמבואר לעיל שדייקא על ידי התורה שלומדין בעניות ובקות שהוא בחינת לילה וכו', הוא מחמת שאז שלטנותא דקץ כל בשר, וכשלומדין אז תורה מכניעין אותה ונתתקן הדיבור נמצא שעיקר התיקון בכלל הוא על ידי לימוד התורה:

שם אות ה', הגה שלישית וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא וכו' הגה זו צריך להיות לעיל אחר תיבות עקרא ושרשא דכל עלמין כך מצאתי בנוסחאות כתב יד והכי מסתברא למבין קצת, כי הבושה והידיעה הזאת נמשכת בשרשה מבחינת מה שהזעיר אנפין מתקנא במלכות ולוקח לעצמו בחזרה הרשימו של המוחין:

שם אות ו', ועל ידי הבושה מחזיר המוחין כמו שכתוב (משלי ב) אז תבין יראת ה' וכו' רוצה לומר כי בכאן חידש פירוש שלישי בפסוק זה כי לעיל פירש אז תבין כו' כי על ידי הבינה יתרה זוכין לבושה על פניו שהוא בחינת תפילין וכן אז תבין יראת ה', פירש בזה תבין שיש לו יראת ה' ודעת אלקים תמצא וכו' וכאן פירש אז תבין יראת ה' שעל ידי הבושה שהיא בחינת יראת ה' מחזיר המוחין כנ"ל באות ה':

שם, כידוע שלא עמדו רגלי אבותיו רגלי דייקא כי אין להם רגלים כמו שכתוב (בראשית ג) על גחונך תלך וכו' אפשר דרוצה לומר על דרך שפירש לעיל סוף אות ד' עומדות היו רגלינו כי הדיבור נקרא רגל וכו' בשעריך ירושלים על ידי התורה וכו' ושם מבואר שעל ידי לימוד התורה מכניעין סטרא דקץ כל בשר וכו' שנמשכת מזוהמת הנחש שיונק מפגם הדיבור שהוא בחינת רגל ויש לומר שעל כן נקצצו רגלי הנחש, רק ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, כי על ידי התורה שקבלו על הר סיני נכנע ונה זוהמת הנחש ונתתקן הדיבור שהוא בחינת רגל ועל כן מי שיש בו עזות שהוא מבחינת זוהמת הנחש, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, רגלי דייקא כי לא פסקה זוהמתן ולא נתתקן עדיין בחינת רגלין שלהם שהוא בחינת הדיבור, שעל ידי זה זוכין ליראה ובושה בחינת תפילין היפוך העזות כנ"ל:

שם אות ז', ועיקר הארת התפילין באים על ידי הלוחות וכו' רוצה לומר כמו שנתבאר לעיל שעיקר התחלת התיקון הוא על ידי התורה שעל ידי זה נתתקן הדיבור וכו', ונכנס בו בושה גדולה, ושב בתשובה ונכנסין בו מוחין חדשים ובינה יתרה ביותר, עד שנתגלה הבושה על פניו, שזה בחינת תפילין בחינת קירון עור הפנים, כמו כן מבאר כאן כפשוטו גם כן כי על ידי חידוד המוחין בתורה שהיא בעצמה עיקר המוחין, על ידי זה ניתוסף בו גם כן הכרה חדשה ומתבייש ביותר שזה בחינת אור התפילין, רק שזה מובן ממילא כי קודם התשובה עדיין ידיעתו בקטנות ואינו יכול לחדד המוחין בתורה גם כן, כי הרוח שטות מטמטם מוחו ולבו וכנ"ל אות ה' ובכאן מבאר שהצדיק הגדול על ידי שנפל קצת ממדריגתו, היינו שנפל קצת ממדריגת המוחין שלו והשגתו הגדולה, היה מתבייש מאד ועשה תשובה על זה, עד שעל ידי זה זכה להתגבר ולחדד המוחין שלו ביותר ממה שהיה במדריגה הראשונה, ואז זכה לבושה יתרה ביותר שזה בחינת אור התפלין בחינת קירון עור הפנים ואולי מרמז בכאן למה שזכה משה רבינו ע"ה לקירון עור הפנים וכן ויראו מגשת אליו, דייקא אחר הנפילה שהיה לישראל אחר קבלת לוחות הראשונות ונאמר בו (שמות ל"ב) לך רד וכו' ואז השתדל משה רבינו ע"ה לקבל לוחות שניות, ואז דייקא זכה לכל הנ"ל:

שם באות ז' הנ"ל, עשות חפציך ביום קדשי וכו' (ישעיה נ"ח) לכאורה אין לו שייכות כל כך למה שמבואר למעלה, שתיקון הדיבור הוא על ידי לימוד התורה בעניות ובקות, וכאן מבאר דבר חדש שהתיקון הוא על ידי שממשיכין מקדושת שבת על ימי החול אך באמת שנייהם עולים בקנה אחד, כי כמו שעל ידי שלומדין תורה (שהיא בחינת שלימות כל התיקונים הנ"ל) בעניות וקות שהוא בחינת לילה שאז שלטנותא דקץ כל בשר וכו', על ידי זה דייקא מכניעין סטרא דקץ כל בשר תחת הדיבור של הקדושה, ואז נתתקן הדיבור בשלימות וזוכה לכל הנ"ל כמו כן בימי החול שאז שולט זוהמת הנחש קץ כל בשר, ואז דייקא כשזוכה להמשיך קדושת שבת, על ידי זה דייקא נה זוהמת הנחש וכו', ונתתקן הדיבור וזוכה לתשובה ולבושה שהיא בחינת תפלין בחינת קדושת שבת ומחמת זה בעצמו שבת לאו זמן תפלין הוא, כי הוא בעצמו אות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין צ"ו), כי תפלין הם סימן על דביקות כנ"ל באות א', היינו אם הוא דבוק בהשם יתברך כל כך עד שהבושה והיראה נתגלתה על פניו, ובשבת אין צריכין לזה כי קדושת שבת בעצמו גורם לזה, כי שבת הוא בחינת תיקון הדיבור וביטול זוהמת הנחש קץ כל בשר, והוא בחינת מוחין בחינת תשובה בחינת יראה בחינת בושה בחינת תפלין כנ"ל:

שם בינה ארץ החיים שממנה תוצאות התפלין כנ"ל רוצה לומר והתפלין נקראים חיים כמו שכתוב (ישעיה ל"ח) ה' עליהם יחיה כנ"ל, והם יוצאין מבחינת בינה בחינת אז תבין יראת ה' כנ"ל באות ה':

שם, כמו שכתוב שפכי כמים לבך וכו' עיין איכה ב' קומי רוני בלילה וכו' שפכי כמים לבך וכו' ותרגומו קומי וכו' עסוקי במשנה בליליא וכו' ובפתגמי אורייתא וכו' שדיאו היך מיא עקמימיות לבך והדרי בתיובתא וצלאי וכו' מכוון לענינינו:

שם, ירה הם הגבורות כי ירה עם הכולל גימטריא גבורה, וגם לשון ירה מורה על יריה בכח, וגבורה בים הוא בחינת דיבור, כי הוא בחינת ים שכל הנחלים הולכים לתוכו כנ"ל באות ב':