סימן ל״ז - דרשו ה׳ ועוזו

אות ג', וזה שאמרו רבותינו ז"ל אגרא דתעניתא צדקתא כי צדקה רמז לאור וכו' היינו שזה שכר התענית שנה על ידי זה החשך וסכלות בחינת חכמות חיצוניות בחינת בהמה, וזוכה להמשיך על ידי זה בחינת צדקה שהוא בחינת אור בחינת תורה בחינת אדם ואחר כך מבאר שבתיבת אדם עצמו מרומז גם כן, שעל ידי התענית מכניעין החומר שכלול מארבע יסודות ונתעלה הצורה והשכל וכו':

שם וזה שכתוב בזוהר נעשה אדם וכו' מה התם צדקה וכו' נמצא מבואר שצדקה היא בחינת אדם, ועל כן כשאמרו רבותינו ז"ל אגרא דתעניתא צדקתא, רמזו בזה שנמשך על ידי התענית בחינת אור בחינת תורה בחינת אדם, שכל זה מרומז בשם צדקה כנ"ל וכוונות דברי רבותינו ז"ל כפשוטו גם כן ששכר התענית היא הצדקה שנותנין ביום התענית, כי מחמת זה הנ"ל צריכין להרבות ביום התענית בצדקה כפשוטו ממש גם כן, כי על ידי התענית מכניעין החומר בחינת חשך סכלות דין בהמה, ועל ידי הצדקה שנותנין אז ממשיכין בחינת אור וחסד וחכמה שהיא התורה בחינת הנפש בחינת משיבת נפש בחינת אדם, שזה בחינת גומל נפשו איש חסד שמביא אחר כך בסוף אות ד':

שם אות ד', אבל יש שני בחינת צדקה וכו' וכן יש שני בחינת תורה וכו' כי עיקר מה שנה הדין והחשך סכלות וכו' על ידי התורה שהיא היפוך מכל הנ"ל הוא רק על ידי התורה של תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא היינו שאין אחיזה עדיין כל כך להרע של החומר בההבל הזה, ועל כן יש להתורה הזאת יותר בכח להמשיך ולעורר זכות האבות כדי לות הדין וחשך שכחה וסכלות מן העולם וכן בארץ ישראל האויר שלה הוא גם כן בחינת הבל שאין בו חטא שזה בחינת (שיר השירים ב) הנצנים נראו בארץ דייקא, וכן וקול התור נשמע בארצינו דייקא וזה שכתוב (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקב וכו' וזכרתי דייקא בחינת זכרון היפוך השכחה והדין והחשך שזה נמשך על ידי בחינת התגלות זכות אבות, וזה בחינת וזכרתי את בריתי יעקב וכו' אימתי כד והארץ אזכור בחינת אוירא דארץ ישראל שהוא בחינת הבל שאין בו חטא וכו', ועל ידי צדקה דארץ ישראל נכללין באוירא דארץ ישראל וכו', ועל כן יש לצדקה זו כח ביותר לות הדין והחשך והסכלות מן העולם ולהמשיך בחינת אור וחסד וכו'

אמר המחבר עיין בבחיי ובמפרשים בענין מה שלא הזכיר משה זכות אבות בענין המרגלים, הוא מחמת שמאסו המרגלים בארץ ישראל שחמדו לה האבות ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר ביותר כי אימתי וזכרתי את בריתי יעקב וכו' היינו זכות אבות כד והארץ אזכור על ידי אוירא דארץ ישראל כנ"ל:

שם אות ו', בענין השוחטים וכו' כי זה כל ענין השחיטה להעלות מחי בחינת בהמה סכלות חשך וכו' לבחינת אדם, כי על ידי השחיטה יוצא הנפש המלובש בדם החי שהוא הבהמה או חיה או עוף שהיה כבוש זמן רב כל כך בהחומריות והסכלות והבהמיות והחשכות של החי שהוא בהמה ממש, ועכשיו הנפש הזה יוצא מהחי ונכלל בדיבור הברכה שעל השחיטה, ועל ידי זה נתתקן הנפש עד שיכול לחזור למקומו ושורשו שהוא השכינה שהוא בחינת מדבר בחינת אד"ני שפתי תפתח בחינת מלכות פה בחינת חרב פיפיות בחינת חרב המדבר, ואזי נעשה על ידי זה יחוד גדול למעלה ונמשך על ידי זה פרנסה לישראל ועל כן נקרא החליף מאכלת כמבואר בפנים וגם כפשוטו שמתיר הבשר לאכילה, ואז נתתקן גם החומריות של החי כי ניתר לאכילת אדם שהוא מדבר, והאדם אוכל אותו ומקבל חיות וכח על ידי זה לדבר דיבורים קדושים לפני השם יתברך נמצא שעל ידי זה מכניעין ומבדילין את גסות החומריות של החי והבהמה, שנעשה פסולת גמור ונה אל החוץ, והפנימיות והרוחניות שבו עולה לבחינת אדם בחינת מדבר כנ"ל ועל כן צריך גם להשוחט שיהיה לו בחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל, בכדי שיוכל על ידי זה להכניע ולות החשך והדין והסכלות והבהמיות של החי שגבר על הנפש המלובש בו, ולהמשיך בחינת אור וחסד בחינת תורה בחינת אדם, ולהעלות הנפש הזאת לבחינת אדם בחינת מדבר כנ"ל ועל כל פנים צריך ליזהר מאד מן הטריפות חס ושלום, וכן לכוון על כל פנים בברכתו שעל השחיטה ולשום את כל הנ"ל על לבו, שהנפש עולה ונכלל על ידי זה בבחינת מדבר מה שאין כן ברכה בלא כוונה היא בעצמה כגוף בלא נשמה כידוע, ואיך אפשר להנפש לעלות על ידי זה מבחינת בהמיות בחינת גוף לבחינת נפש אדם וזה בחינת (סנהדרין צ"ו) הזהרו בוורידין כר"י שמחייב לחתוך את הורידין בעוף בכדי להוציא את הדם שבהם כי העוף דרכו לצלותו שלם, כי הנפש מלובש בדם וצריך להוציא את הדם בשלימות ולהפרישו מן החי, בכדי שתעלה הנפש המלובש בהדם למקומה בשלימות על ידי השחיטה והברכה, והרוחניות שבבשר החי יתתקן על ידי האכילה כנ"ל ועל כן סמך ר"י דבר זה אל ענין השחיטה כמבואר במשנה דהשוחט (חולין כ"ז), אף על פי שטעמו הוא רק משום הוצאות הדם כנ"ל כמבואר בגמרא, אך זה לרמז על הנ"ל שתיקון הנפש שבדם הוא על ידי השחיטה כנ"ל:

שם מנצפך הוא בחינת ורידין בחינת ריו דין וכו' כי ריו דין גימטריא מנצפך שהוא בחינת דינים, שזה בחינת הדמים שבורידין שהם בחינת הדינים הנאחזין הנפש המלובש בהם, וצריכין לות הדין וכו' ולהוציא הנפש מהם ולהעלותה לבחינת חסדים בחינת אדם בחינת השכינה כביכול, שעל ידי זה נעשה יחוד ונמשך שפע ותיקון זה נעשה ביותר על ידי בחינת הבל שאין בו חטא שזה בחינת מנצפך צופים אמרום כמבואר בפנים:

שם אכלו עמי אכלו לחם אד"נ לא קראו (תהלים י"ד) לכאורה הוא טעות סופר כי בתהלים כתיב וי' לא קראו, בפרט שהענין מכוון ונכון גם לפי זה, כי עיקר המכוון שם לפרש דרשות דברי רבותינו ז"ל ומה שכתוב שם שאין עושין מרי"ו דין אד"נ וכו' רוצה לומר כפשוטו כמבואר לעיל שצריכין להמתיק את המנצפך בחי' רי"ו דין ולעשות מזה אד"נ וכו' אך באם שכוונת רבינו ז"ל על שם אד"נ לא קראו יש ליישב בדרך צחות, כי אף על פי שנכתב בהוי' נקרא באד"נ כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ונמצא שכתוב הוי' לא קראו, רוצה לומר גם כן שלא קראו השם אד"נ שזה שם הקריאה כנ"ל ועיין זוהר בראשית נ"ח: שדרש שם על מה שכתוב (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ ולא כתיב מפעלות ה' עיין שם ודקדקו המפרשים הלא אדרבא כתיב מפורש לכו חזו מפעלות ה', עיין שם במקדש מלך ישובים לזה, ומשם תוכל למצוא ישוב גם לענינינו זה, אך יותר נראה שטעות סופר הוא כנ"ל:

שם אות ה', כי אלו השלשה בחינות הם רומזים וכו' יש לומר כי הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו הוא כנגד בחינת הצדקה לעניי ארץ ישראל כי ארץ ישראל היא בבחינת השכינה הנותנת טרף וכו', וכשהעניות גובר שם הוא בבחינת זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו ועל כן כשנזהרין בכבודה ונותנין צדקה לעניי ארץ ישראל, זה בחינת שנותנין כבוד לזקן ששכח וכו', שעל ידי זה חוזר ונתעורר בה אור קדושתה שהוא בחינת הבל שאין בו חטא ונה הדין וכו' ועל ידי התענית נתמעט הדם שבוורידין ונתעלה הנפש זהו בחינת הזהרו בורידין וכו' והזהרו בבני עם הארץ וכו' זהו כנגד התיקון של הלימוד תינוקות של בית רבן שאין בהם חטא עצמן עדיין רק מה שנאחז בהן מאביהן וממתיקין זאת על ידי הלימוד:

שם אות ז' בסופו, דרשו ה' ועזו וכו' בקשו פניו תמיד (תהלים ק"ה) על ידי צדקה של ארץ ישראל וכו' עיין שם מזה מובן שלות ולהכניע ולבטל החכמות חיצוניות שהם סכלות וחשך כנגד חכמות התורה, ולזכות לחכמות התורה הוא על ידי צדקה לארץ ישראל וכמעט שמבואר זה להדיא והטעם כי על ידי צדקה לארץ ישראל נכללין באוירא דארץ ישראל שהוא בחינת הבל שאין בו חטא שעל ידי זה נה הדין והחשך והסכלות שהם בחינת החכמות חיצוניות כנ"ל וממילא מובן מזה גודל הפגם של מלמדי תינוקות שלומדין עם התינוקות (שהבל פיהם הוא הבל שאין בו חטא), לימודים מחכמות אחרות שהם בחינת סכלות וחשך בחינת דין בחינת בהמה כנגד חכמת התורה הקדושה ועל כן בלימודים אלו עם התינוקות חס ושלום בזה מקלקלין ופוגמין את ההבל שאין בו חטא ומגבירין ביותר חס ושלום הדין והחשך והשכחה והסכלות של העולם ה' יצילנו:

עיין בפרי עץ חיים שער העמידה פרק א' בהג"ה שם אדנ"י ג' אותיות הם דין, והם ה' פעמים דין הרומזים לה' גבורות מנצפך ואות א' להמתיקם מפני שא' ציורו ריו ושם ג' אבות כל אחד משם ע"ב שעולין ריו אם כן זו האלף להמתיק הגבורות עכ"ל ומזה תבין ביותר מה שכתוב במאמר זה באות ו' ענין המתקת המנצפך בחינת ורידין ריו דין שיהיה נעשה מזה אדני, וכל זה על ידי בחינת ההבל שאין בו חטא, היינו כנ"ל באות ד' שעל ידי ההבל שאין בו חטא נתגלין האבות בעולם כדי לות הדין וכו', היינו כי האבות הם בחינת ריו בחינת האלף של אד"נ כנ"ל: