סימן ל״ו - בקרוב עלי מרעים

שם בסוף אות ד', וזה לא עשו אלא כדי להנצל מהרהור של אשה זונה שהיא קליפה הקודמת לפירי ולבוא להתגלות התורה נראה לעניות דעתי שאפשר שרימז לנו רבינו ז"ל סוד מה שהתגרו אז בלק עם בלעם בישראל כל כך, בפרט מה שהתגרו בהם בנות מואב זה היה בחינת קליפה הקודמת לפרי, וכמבואר באות א' ב' שקודם שבאין להתגלות בתורה ועבודה צריכין להצטרף תחלה בהגלות של תאוותיהם ומדותיהם וכלליותם הוא תאוות ניאוף, ואז צריכין לצעוק עין קלין וכו' ועל כן בכאן כשבאו לערבות מואב, ששם היו צריכין לבוא להתגלות התורה שזה בחינת כל ספר משנה תורה שנאמרה בערבות מואב, על כן התגרו בהם אז כל כך בכדי שישברו על ידי זה הקליפה הקודמת לפרי ולבוא להתגלות התורה כנ"ל:

שם אות ה', וכשבא להתגלות התורה אז נעשה מההתגלות נשמות חדשות וכו' רוצה לומר כמבואר שם לעיל ששורש כל הנפשות ישראל מושרשים בעין פנים של תורה ועל כן כשבא להתגלות חדש בתורה נעשה מזה בחינת נשמתין ורוחין חדתין וכו', וכמבואר להדיא אחר כך בסוף המאמר:

שם אות ג' ד', בכיין וקריין את שמע וכו' וזהו שאמרו רבותינו ז"ל ברכות י"ב: בקשו לקבוע פרשת בלק ובלעם בקריאת שמע וכו', כי על ידי קריאת שמע מבטלין ההרהורים הבאים על ידי קליפת בלעם:

שם אות ו', הנה ברך לקחתי בקמץ וכו' כי ברך הוא שם דבר של ברכה, ובשורשו בוודאי הכל בבחינת ברכה כי (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום, שזה בחינת כי (הושע י"ד) ישרים דרכי ה', כי דרכי ה' בוודאי כולם ישרים ונכוחים, רק מחמת שהאור הוא אז עדיין קמץ וסתים, ונצטייר למטה לפי כלי המקבלים, על כן צדיקים ילכו בם וכו' ועל כן היה בלעם רוצה לציירו לפי בחינת הכלי שלו שהוא בחינת קללה, וכשראה שאינו יכול, הבין כי תיכף בשעת לקיחה שהיה עדיין האור בבחינת קמץ וסתים כבר היה גם אז בבחינת ברכה שזה בחינת הנה ברך לקחתי בקמץ, ולפי שהיה בבחינת ברכה גם בשעת לקיחה על כן הוא בבחינת בירך, שפירושו שהקדוש ברוך הוא בעצמו בירך את ישראל, כי אף על פי שאמר הכתוב (דברים י"א) ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה לפניכם דייקא, כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט ונצטייר רק למטה לפי כלי המקבלים, אבל אז כביכול השם יתברך בעצמו צייר את האור בבחינת ברכה עד שלא היה יכול להתקלקל ולהצטייר להיפוך חס ושלום אפילו על ידי הכלי של בלעם הרשע עד שגם הוא היה מוכרח לברך את ישראל, וזה שכתוב ובירך ולא אשיבנו:

שם ומפני מה לפי שהעיד עליהם הכתוב וכו', ובשביל זה יעץ בלעם לבלק להכשילם בדבר ערוה כדי לקלקל כליהם וכו' ובזה מובן ומבואר היטב מה שדייקא במספר זה שבפרשת פנחס כתיב החנוכי הפלואי וכו' ודרשו רבותינו ז"ל שמי מעיד עליהם וכו' כמבואר בפנים ולמה לא רימז הכתוב ענין זה גם בשאר מספרים של ישראל וגם מהו הענין של שמי מעיד עליהם שם י"ק דייקא בחינת שבטי י"ק עדות לישראל אך כפי הנ"ל מובן ומבואר היטב, כי דייקא שם י"ק מעיד עליהם, כי מסילוקא דיסודא עד אבא ואימא, שהם חכמה ובינה בחינת המוחין, שהם בחינת י"ה שעיקר שלימות כלי המוחין הוא על ידי תיקון הברית, ועל כן שם זה מעיד עליהם שלא פגמו כליהם על ידי פגם הברית חס ושלום, ועל כן דייקא בכאן העיד הכתוב עליהם על זה אחר שהיה ענין בלק ובלעם, כי זה היה עיקר הענין של בלעם הרשע ימח שמו שרצה לקלל את ישראל חס ושלום, על ידי שיצייר את האור לפי בחינת הכלי הפגום שלו, שהיה משוקע מאוד בתאוות ניאוף ופגם הברית כמו שכתוב (במדבר כ) ההסכן הסכנתי, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין ק"ה:), וסבר שגם אצל ישראל הכלים פגומים חס ושלום מגלות מצרים, וכמו שאמרו העכו"ם אם בגופם שלטו וכו', ועל כן יוכל לקלל את ישראל חס ושלום, (דברים כ"ג) ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך את הקללה לברכה וכו', כי נצטייר האור תיכף לברכה כנ"ל וכל זה מחמת שלימות כליהם על ידי תיקון הברית, כי גם במצרים היו גדורים מעריות כמאמר רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ל"ב) אחת היתה ופרסמה הכתוב ועל כן כשהבין זאת בלעם יעץ את בלק להכשילם בדבר ערוה בכדי לקלקל כליהם, ואף על פי כן לא עלתה בידו, כי רק אותם שנכשלו מתו במגיפה, ותיכף ראה פנחס וקנא קנאת ה' צבאות וכו' ויכפר על בני ישראל ועל כן דייקא אחר המגיפה הזאת כשספרו את ישראל העיד עליהם הכתוב שכליהם שלמים על ידי תיקון הברית וכנ"ל:

שם בסוף המאמר, ויכול הצדיק להוריש בתורתו שמחדש נשמתין חדתין וכו' ולעיל כתיב כי כשמוליד תורה היא כלולה מנפשות ישראל וכו' נראה לעניות דעתי שבתיבות להוריש בתורתו וכו' מרמז למה שכתוב (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב היינו כנ"ל באות א', כי כל נפש מישראל היא מושרש בעין נפש של בית יעקב, ועין נפש של בית יעקב מושרשים בעין פנים של תורה כו', ואחר כך באות ג' מבאר שיש נשמות של שנים עשר שבטי י"ק ויש נשמתין דערב רב, ורימז לנו הכתוב כאן שעל ידי התורה שצוה לנו משה בזה הוריש לנו נשמות קדושות שהם בחינת קהלת יעקב ואולי שזה רימזו רבותינו ז"ל (סוכה מ"ב) תינוק היודע לדבר אביו מלמדו פסוק תורה צוה לנו וכו' ופרק ראשון של קריאת שמע היינו כדי לכלול נשמתו בנשמות של קהלת יעקב וי"ב שבטים וכנ"ל:

בענין מה שכתוב שם באות ה' ו', כי כמו שיש להתורה שני כוחות סם חיים וסם מות חס ושלום, כמו כן בהתורה של הצדיק יש אדם שנעשה לו נשמה חדשה מהתגלות התורה, ויש אדם שהוא חס ושלום להיפוך, כמו שכתוב (הושע י"ד) צדיקים ילכו בם וכו' כי זה כלל גדול שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אות ברית קדש כראוי וכו' ולכאורה אינו מובן כי רוב העולם אינם זוכים לתיקון הברית בשלימות בפרט בימי הנעורים, ואם כן יכול להיות אדרבא חס ושלום שהתורה של הצדיק יהיה נעשה לו סם מות חס ושלום אך הא גופא קשיא נמי על סתם לימוד התורה בכלל שיש בה גם כן שני כוחות הנ"ל, אך הם אמרו והם אמרו, הם אמרו במס' תענית דף ז' שהעוסק בתורה שלא לשמה נעשה לו סם מות חס ושלום, והם אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכבר דקדקו התוספות ז"ל הרבה בזה, אך לפי פשוטו המובן הוא כי כשאינו רוצה בלימוד לשמה כלל רק בלימוד שלא לשמה דייקא להתיהר ולקנטר או שלא על מנת לעשות ולקיים כלל, אז בוודאי אדרבא התורה נעשית לו סם המות חס ושלום, אבל בלימוד על מנת לעשות ולקיים, ויודע שתכלית מצוות לימוד התורה הוא הלומד לשמה דייקא, רק מחמת שהוא עדיין אינו במדריגה הזאת ללמוד בכונה זכה ונקיה לשמה לבד דייקא, ומתערב בו עדיין גם מחשבות שלא לשמה שיהיה נקרא רבי וכדומה, ובפנימיות לבבו הוה ניחא ליה טפי אם היה זוכה ללמוד לשמה בבר לבב, מאחר שעיקר שלימות קיום מצוות לימוד התורה ללמוד לשמה, והרי גם הוא לומד על מנת לעשות ולקיים, רק שעדיין מעורב בו גם מחשבות שלא לשמה ומאחר שהוא מרגיש קצת בחסרונו על כל פנים, על כן התירו לו רבותינו ז"ל ללמוד שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וכמו שפירשו הקדמונים ז"ל שרוצה לומר שגם כוונתו יהיה שמתוך שלא לשמה יזכה לבוא ללימוד לשמה נמצא ממילא שגם פנימיות כוונות זה הלימוד הוא גם כן בחינת לשמה כנ"ל, ועל כן בא על ידי זה באמת לבחינת לשמה

ועיין כעין זה בהקדמת עץ החיים בשם מהרח"ו ז"ל, שדיקדק בענין שאמרו לענין לימוד הקבלה דמאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא איברי, היינו מי שאינו יודע שיוכל לכנוס בלימוד זה ולצאת ממנו בשלום שלא יושאר בו מבוכות וספיקות חס ושלום אסור לו לכנוס בזה, רק מי שיודע שהוא בבחינת של ר' עקיבא וכיוצא שנכנסו בשלום ויצאו בשלום ודקדק דאם כן מי הוא זה שמותר לו ליכנוס בזה, כי רוב בני אדם בפרט בדורות האחרונים בוודאי אינם במדריגה זו וכו', ועל כן פירש שם שגם אם האדם מובטח שאף על פי שיהיה נראה לו כמה ספיקות ודברים תמוהים בענין הלימוד הזה, יאמר בלבו רק מחמת חסרון שכלו איננו יכול להשיג הענין על בוריו, ולא שחס ושלום בדבר הזה עצמו יש בו שום פיקפוק, לזה האיש מצוה ללמוד עמו זה הלימוד, שמתוך כך מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואין איסור אלא למי שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך ויבוא לידי כפירה חס ושלום, וזה בחשבו כי הוא חכם גדול ואין העדר מצדו וכו' ע"ש הובא זה גם בדברי אחרוני המקובלים ז"ל ודו"ק בדבריו ז"ל היטב

וכמו כן לענינינו, בוודאי מי שלא זכה לתיקון הברית כראוי ואין המוחין שלו בשלימות אין לו תפיסה כלל בדיבורו של הצדיק, ואז יכול להיות שיהיה נעשה אצלו מההתגלות התורה של הצדיק להיפוך חס ושלום בבחינת לא זכה כו', אך כשמאמין בזה עצמו באמת ויודע חסרונו שעדיין לא זכה לתיקון הברית ולתיקון המוחין בשלימות, ועל כן עדיין אין לו שום תפיסה בדיבורו של הצדיק, רק שאף על פי כן הוא כרוך אחר הצדיק ומשתוקק לשמוע דבריו והתגלות תורתו, כי אולי אף על פי כן יקבל מזה איזה עצה טובה ותיקון ודרך הישר לנפשו גם לפי תפיסת שכלו הפגום, ובאם שרואה ששכלו רוצה להטותו קצת מדרך הישר על ידי שמוצא איזה דברים תמוהים בתוך דברי הצדיק, או ששכלו רוצה להטותו לפרש איזה כוונה שאינה נכונה בדברי הצדיק, שעל ידי זה יוכל להטות מדרך הישר חס ושלום, אז תיכף ומיד עומד על עמדו ומתבונן בדעתו, הלא אין שכלי שלם ותפיסת המוחין שלי אינם בשלימות ואין לי תפיסה כלל בדברי הצדיק, ובוודאי כל דברי הצדיק ישרים ונכוחים, רק שאין לי תפיסה בהם מחמת שלא זכיתי עדיין לתיקון הברית כראוי, אז על ידי זה בעצמו הוא נשמר שלא יהיה נעשה אצלו סם מות חס ושלום, רק אדרבא בבחינת מתוך שלא לשמה בא לשמה, המוזכר בדברי הרב מהרח"ו ז"ל הנ"ל, עד שזוכה אחר כך על ידי ההתקרבות להצדיק לתיקון הברית ולתיקון המוחין בשלימות באמת ואפשר לומר שזה גם כן מרומז בענין (במדבר כ"ה) ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל ישראל, ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין פ"ב) שנתעלמה הלכה אז ממשה רבינו ע"ה, והפירצה הזאת היתה לעיני כל ישראל, והיה יכול להיות נפגם על ידי זה בחינת קדושת הברית וקדושת המוחין של כלל ישראל חס ושלום, אך (במדבר כ"ה) והמה בוכים פתח אוהל מועד, כי אף על פי שהיה התגרות גדול כל כך, עד שעשה זאת לעיני כל ישראל ולא סקלו אותו באבנים כראוי לו, אף על פי כן על כל פנים, לא הוה ניחא להו גם כן בזה, רק אדרבא בכו וצעקו על זה והיו קורין את שמע, בכדי שינצלו הם על כל פנים מההתגרות של הרהורים של אשה זונה חס ושלום וכמבואר בפנים, על ידי זה בעצמו זכה פנחס להתגבר בקנאת ה' צבאות ויכפר על בני ישראל, וזכו לשלימות המוחין שזה בחינת שמי מעיד עליהם הנאמר דייקא אחר ענין זה וכנ"ל:

ועיין בלקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע הלכה ד' שדיקדק גם כן בזה, כי מאחר שכל זמן שלא זכה לתיקון הברית בשלימות אז כלי המוחין שלו פגומים, ונצטייר האור אצלו להיפוך חס ושלום בבחינת קללה, ובבחינת לא זכה נעשה לו סם המות חס ושלום, אם כן רוב העולם שלא זכו לתיקון הברית בשלימות האם נאמר שאפס תקותם חס ושלום, מאחר שכלי המוחין שלהם פגומים ואינם יכולים לקבל עצה אמיתית לא מכלל התורה הקדושה ולא מהדיבורים של הצדיק האמת וכו' עיין שם שהאריך בזה לבאר, שעיקר העצה לכל זה הוא האמונה הקדושה, וכמו שמבואר במאמר הנ"ל שעל ידי אמירת שמע וברוך שם, שזה בחינת כלל אמונתינו הקדושה וקבלת עול מלכות שמים, זוכין על ידי זה עצמו להנצל מהרהורי ניאוף, שזה בחינת תיקון הברית ותיקון המוחין, כמו כן גם בפרטיות על ידי שמאמין באמת בהשם יתברך ובכלל התורה הקדושה, ובדברי הצדיק האמת ומבטל דעתו נגדם באמת, כי יודע האמת שדעתו פגומה מחמת שלא זכה לתיקון הברית בשלימות, על כן כשקשה לו איזה קושיא או שנכנס בו איזה ערמימות, הן בכלל לימוד התורה הקדושה, הן בדברי הצדיק האמת, הוא מבטל דעת עצמו לגמרי ומטה דעתו רק אל האמת לאמתו, ומתפלל על זה להשם יתברך בכל עת, שיגלה לו נקודה האמת שבתורתינו הקדושה ושבדברי הצדיק האמת, וסומך עצמו רק על האמונה הק' באמת, על ידי זה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקי אמת ובתורתם הקדושה באחדות אחד עד שעל ידי זה נצטייר האור למעלה לברכה, קודם שיורד לתוך הכלים פגומים שלו בבחינת הנה ברך לקחתי וברך וכו' כנ"ל, ואז גם אחר כך כשיורד האור לתוך הכלים, לא די שאין הכלים יכולים לפגום אותו ולציירו להיפוך חס ושלום, מאחר שכבר נצטייר האור לברכה קודם שירד לתוך הכלי, כי אם אף גם אדרבה זה האור שנצטייר כבר לברכה למעלה, עכשיו כשיורד למטה לתוך הכלי הוא מברר ומתקן ומזכך גם הכלים שלו דהיינו המוחין, וזוכין על ידי זה בעצמו לתיקון הברית ולתיקון המוחין בשלימות וכו' עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים:

(אמר המחבר אי לאו דמסתפינא הוה אמינא סעד וסמך להנ"ל שעיקר תיקון כלי המוחין והדעת הוא על ידי אמונה (וכמבואר עוד מזה בכמה מקומות בדבריו ז"ל) ממה שמבואר בעץ חיים שער שבירת כלים פרק ג' ששבירת כלי הדעת ירד למקום שעתיד להיות הדעת דבריאה, ואור הדעת עצמו ירד במקום כלי המלכות דאצילות כדי להאיר משם מרחוק בהכלי שלו העומד בבריאה וכבר ידוע שמלכות הוא בחינת אמונה, נמצא מבואר שעיקר תיקון כלי הדעת הוא על ידי אור הדעת שנשאר במלכות דאצילות שהוא בחינת אמונה כנ"ל וכעין שמבואר במאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים סי' ל"ד מענין תיקון שבירת כלי החסד על ידי אור החסד הנשאר ביסוד דאצילות וכו' והוא רחום יכפר):

לענין מה שמבואר במאמר זה שתיקון הברית הוא תיקון הכללי וכן בסימן כ"ט האי גברא וכו' עיין זוהר ח"א קע"ו: כל פיקודי אורייתא מתקשרן בנטירו דברית קדישא ועיין שם גם בדף קצ"ז כל מאן דנטיר ברית קדישא כאלו קיים אורייתא קדישא כלא דהא ברית שקיל ככל אורייתא וכן בח"ג י"ג: ע"ח: וע"ש בדף רכ"ה: כיון דאתתקנת ברית אתקן כלא וכו' ועיין זוהר חדש פרשה חוקת: