אות ז

בענין מה שכתוב שם באות ה' ו', כי כמו שיש להתורה שני כוחות סם חיים וסם מות חס ושלום, כמו כן בהתורה של הצדיק יש אדם שנעשה לו נשמה חדשה מהתגלות התורה, ויש אדם שהוא חס ושלום להיפוך, כמו שכתוב (הושע י"ד) צדיקים ילכו בם וכו' כי זה כלל גדול שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אות ברית קדש כראוי וכו' ולכאורה אינו מובן כי רוב העולם אינם זוכים לתיקון הברית בשלימות בפרט בימי הנעורים, ואם כן יכול להיות אדרבא חס ושלום שהתורה של הצדיק יהיה נעשה לו סם מות חס ושלום אך הא גופא קשיא נמי על סתם לימוד התורה בכלל שיש בה גם כן שני כוחות הנ"ל, אך הם אמרו והם אמרו, הם אמרו במס' תענית דף ז' שהעוסק בתורה שלא לשמה נעשה לו סם מות חס ושלום, והם אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכבר דקדקו התוספות ז"ל הרבה בזה, אך לפי פשוטו המובן הוא כי כשאינו רוצה בלימוד לשמה כלל רק בלימוד שלא לשמה דייקא להתיהר ולקנטר או שלא על מנת לעשות ולקיים כלל, אז בוודאי אדרבא התורה נעשית לו סם המות חס ושלום, אבל בלימוד על מנת לעשות ולקיים, ויודע שתכלית מצוות לימוד התורה הוא הלומד לשמה דייקא, רק מחמת שהוא עדיין אינו במדריגה הזאת ללמוד בכונה זכה ונקיה לשמה לבד דייקא, ומתערב בו עדיין גם מחשבות שלא לשמה שיהיה נקרא רבי וכדומה, ובפנימיות לבבו הוה ניחא ליה טפי אם היה זוכה ללמוד לשמה בבר לבב, מאחר שעיקר שלימות קיום מצוות לימוד התורה ללמוד לשמה, והרי גם הוא לומד על מנת לעשות ולקיים, רק שעדיין מעורב בו גם מחשבות שלא לשמה ומאחר שהוא מרגיש קצת בחסרונו על כל פנים, על כן התירו לו רבותינו ז"ל ללמוד שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וכמו שפירשו הקדמונים ז"ל שרוצה לומר שגם כוונתו יהיה שמתוך שלא לשמה יזכה לבוא ללימוד לשמה נמצא ממילא שגם פנימיות כוונות זה הלימוד הוא גם כן בחינת לשמה כנ"ל, ועל כן בא על ידי זה באמת לבחינת לשמה