סימן א

בסימן א' אשרי תמימי דרך וכו' (תהלים קי"ט) מחמת שאור השכל גדול מאד אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות וכו' עיין ליקוטי הלכות חו"מ הלכות פקדון ה"ד שפירש דרוצה לומר, כי המלכות הוא בחינת צמצום ומדה לקבל החכמה והמוחין בהדרגה ובמדה כי בלי תיקון בחינת המדה והצמצום שהוא בחינת מלכות אי אפשר לקבל את החכמה והמוחין מחמת רבוי אור וכו'

ועיי"ש עוד מה שמאריך לבאר בענין מאמר זה בדברים נפלאים המוכרחים מאד לעבודת ה' וגם שם מבואר, שעיקר החכמה והשכל האמת הוא האמונה שהוא כלל התורה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) כל מצוותיך אמונה, היינו שצריכין להתנהג בכל דבר על פי התורה הקדושה וכשמסתכל באיזה דבר, ידע ויאמין באמונה שלימה, שבוודאי יש בזה הדבר שכל גדול, ויכולין להכיר על ידי זה הדבר גדולת הבורא יתברך, ולהתקרב על ידי זה להשם יתברך ואם יזכה לידע ולהבין בזה איזה שכל הנוגע לעבודת השם יתברך מה טוב, ואם לאו יצמצם שכלו ויסמוך על אמונה, עד שיזכה שיזכך גופו כראוי אז יזכה להבין כראוי לו אבל על כל פנים אפילו כל זמן שאינו מבין היטב השכל שיש בכל דבר, הוא מאמין באמונה שלימה שבאמת יש בו חכמה ושכל גדול, כי (תהלים ק"ד) כולם בחכמה עשית, והכל בשביל להתקרב על ידי זה להשם יתברך ולהכיר אותו יתברך על ידי זה כמו שנאמר (משלי ט"ז) כל פעל ה' למעניהו עיין שם עוד וינעם לך:

שם, ונעשה אור הלבנה כאור החמה וכו' רוצה לומר מאחר שמצמצם דעתו ושכלו של עצמו ומשבר כל תאוות גופו ומקבל עליו עול מלכותו יתברך בתמימות גדול ובאמונה שלימה כנ"ל, ומצפה ומייחל בכל עת לזכות על ידי זה הצמצום שהוא בחינת מלכות בחינת לבנה, להשיג על ידי זה הארה אמתיית מהשכל העליון שהוא בחינת שמש, ועל ידי זה בעצמו נעשה בחינת יחוד בין חמה ללבנה, עד שנעשה אור הלבנה כאור החמה, כי בזה הצמצום בעצמו, שהוא בחינת מלכות בחינת לבנה, מאיר בו אור החכמה שהוא בחינת שמש:

אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, זה בחינת עשו שביזה את הבכורה וכו', בחינת (משלי י"ח) לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו', וזה בחינת מלכות הרשעה בחינת לבנה דסטרא אחרא, שעליה נאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו' רוצה לומר, כי כמו שבקדושה יש בחינת חמה ולבנה כנ"ל, כמו כן זה לעומת זה יש בסטרא אחרא גם כן חמה דסטרא אחרא, היינו בחינת השכל של חכמות חיצוניות וכו', ולבנה היא בחינת מה שמסלק כל בחינת חכמה ושכל והולך אחרי תאוות לבו, ועושה מה שלבו חפץ, אפילו דברים שגם לפי פחיתות דעתו ושכלו הפגום לא נכון לעשותם, וכנראה בחוש שבשביל תאוות לבם משליכין כל חכמתם ושכלם ועושים מעשה בהמה ממש וכמו שחמה ולבנה דקדושה מחזקין זה לזה, כי על ידי לבנה בחי' מלכות בחי' צמצום השכל זוכה לקבל מאור השכל ועל ידי זה נעשה אור הלבנה כאור החמה וכנ"ל כן בחמה ולבנה דסטרא אחרא שעל ידי שמסלק שכלו ונמשך אחר חיצוניות ותאוות לבו על ידי זה מתחזק ביותר מהכפירות וחכמות חיצוניות שלו, ועל ידי זה נמשך ביותר אחר תאוות לבו וכן חוזר חלילה וכו':

כי היצר טוב נקרא מסכן וחכם וכו' (קהלת ד) כי יודע עניותו ודלותו דלית ליה מגרמיה כלום, כי הגוף וכל תאוותיו וכו' הבל ואפילו שכלו הטבעי הוא הבל ורעות רוח מחמת שמעורב בכחות הגשמיות והגופניות ומצפה ומייחל רק לקבל הארה מחכמה העליונה, שהוא בחי' החיות שיש בכל דבר כדי להתקרב על ידי זה להשם יתברך:

וזהו דברי חכמים בנחת נשמעין וכו' עיין קהלת טי"ת גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי (רוצה לומר המלכות שהוא בחי' חכמה תתאה כידוע, והוא תחת השמש כי לית לה מגרמה כלום רק (מה) שמקבלת מאור השמש והוא בחינת מאור הקטן אבל כשמקבלת בשלימות מאור החכמה נעשה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל ואז הוא גם כן בבחינה גדולה, וזה וגדולה היא אלי דייקא כי הוא בחינת חכמת שלמה כידוע וביומי דשלמה הוה סיהרא באשלמותא כמבואר בזוהר הקדוש ח"ב כט) עיר קטנה וכו' ובא אליה מלך גדול וכו' ומצא בה איש מסכן חכם (היינו היצר הטוב שנקרא מסכן וחכם כנ"ל) ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא (כי זעירין אינון שזוכין לילך רק אחר עצת היצר הטוב), ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה (אך) (קהלת ט) וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים (כי על ידי בחינת (בראשית כ"ה) ויבז עשו את הבכורה שהוא השכל, על ידי זה נופל בחינת החן והחשיבות ואז אין דבריו נשמעים) דברי חכמים בנחת נשמעים וכו' היינו כנ"ל, (וזה שפירש התרגום מילי דצלותא כימיא וכו' מתקבלין קדם מארי עלמא וכו' היינו שנתקבלין התפילות כנ"ל):

כי השכל מאיר לו בכל דבר אפילו במקום שהיה אופל וחשך וכו' נראה שמרמז בזה שעיקר מה שעמד יוסף בנסיונו הוא על ידי זה שהיה בו מדת יעקב היינו שהסתכל על השכל שיש בכל דבר וכו' וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ל"ו:) דמות דיוקנו של אביו ראה, כי יעקב הוא בחינת השכל כנ"ל, ועל ידי זה שהסתכל על השכל שיש בכל דבר על ידי זה עמד בנסיונו ועל ידי זה זכה לבכורה וכו':

שם, גלא הוא היצר הרע דמטבע לספינתא הוא בחינת החן והחשיבות וכו' כי היצר הרע מסית את האדם לבלי להסתכל על השכל, ועל ידי זה נופל החן והחשיבות בחינת מלכות דקדושה:

שם, שהתורה הקדושה מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש חס ושלום וכו', וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות כמו כן התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות וכו' ושם מבואר כי מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות כאילו מסית את האדם לעשות מצוה וכו' רוצה לומר כי בעל עבירה הוא משוגע כמאמר רז"ל (סוטה ג) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ואם כן איך אפשר שיבוא היצר הרע לאדם פקח בדעתו ולעשותו משוגע פתאום, ועל כן מתלבש עצמו תחלה במצוות ולעניינינו הוא כי עיקר התגברות היצר הרע הוא להסית את האדם לבלי להסתכל על השכל שיש בכל דבר וכו' ואז האדם משוגע ממש חס ושלום רק מחמת שכל אחד מישראל נולד בקדושה זו להסתכל על השכל שיש בכל דבר כי כלנו בני יעקב שזכה לזה, ועל כלל ישראל נאמר (שמות ד) בני בכורי ישראל מחמת קדושת השכל שהוא בחינת ראשית בחינת בכורה, וכל הי"ב שבטים הקדושים נתברכו בחן מחמת זה כנ"ל, על כן אי אפשר להיצר הרע להפריד את האדם מן השכל דקדושה עד שמתלבש עצמו במצוות תחלה ואולי יש לומר ששורש דבר זה נמשך מחמת שבקדושה אי אפשר לקבל אור השכל כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות בחינת צמצום והסתלקות השכל כנ"ל והסתלקות השכל הזה הוא מצוה באמת, כי על ידי זה דייקא זוכין לקבל מאור השכל וכבר ידוע שעיקר יניקת הסטרא אחרא הוא מבחינת הצמצום, על כן מזה בעצמו יונק היצר הרע שמסית את האדם לבלי להסתכל כלל על השכל ובתחלה מתלבש עצמו במצוות, מאחר שלפעמים יש מצוה באמת לסלק את השכל, בכדי לזכות על ידי זה דייקא לקבל אור השכל כנ"ל והנה מה שצריכין לרפואת משוגעים שני תחבולות, היינו הכאות והשבעות הוא, כי בהשגעון בעצמו יש ב' בחינות א' מה שרוח שטות מהפך את דעתו לומר על רע טוב והב' מה שהוא חפץ בעצמו בדברי שטות ועושה דברי שגעון שאפילו בדעתו הטיפשית הוא מבין שהוא שטות, ואף על פי כן הוא עושה והולך אחרי שרירות לבו המשוגע על כן צריכין להכניע השגעון גם כן בשני מיני תחבולות, כי צריכין להכותו כדי שלא יהיה חפץ על כל פנים בהשגעון ולא יעשה על כל פנים דברים שהוא מבין בעצמו שאין לעשותם, רק מחמת שעדיין יש לו רוח שטות שמהפך ארחות יושר ונדמה לו באמת על רע שהוא טוב וצריכין לעשותו, על זה צריכין השבעות ושמות הקדושים לגרש ממנו הרוח שטות ולא יהפך דעתו חס ושלום וכמו כן לענין היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש חס ושלום יש בזה גם כן שני הבחינות הנ"ל, כי בתחלה מהפך את דעתו לומר על רע טוב ומתלבש עצמו במצוות כאילו מסיתו לעשות מצוה, ואחר כך עושה אותו משוגע ממש כל כך עד שחפץ בעצמו בדברי שטות, ועושה דברים כאלו שהוא מבין בדעתו הטיפשית גם כן שהם שגעון ואין לעשותם ועל כן מכניעין אותו על ידי התורה הקדושה שיש בה שני מיני תחבולות הנ"ל, כי יש בה בחינת מקלות ושמות וכו' ועיין מדרש רבה קדושים פסוק כ"ה עץ חיים היא וכו', משל למלך וכו' מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע וכו' עיי"ש ותראה מבואר כנ"ל:

תמימי דרך וכו' בחינת (בראשית כ"ה) יעקב איש תם שהוא בחינת השכל וכו' בכאן מרמז שעיקר שלימות השכל דקדושה שהוא בחינת יעקב הוא דייקא תמימות:

ההולכים בתורת ה' כי על ידי שלומד תורה בכח וכו' שמעתי מאבי ז"ל שהוא על דרך שפירש רש"י אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ומבואר יותר בט"ז או"ח סימן מ"ז סק"א על פסוק ולא הלכו בה שהוא ההילוך והטורח בהתורה

שם לעיל, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחי' נון וכו', עיין נדרים נד: נון סמך עיין נונא סמא לעינים, היינו להסתכל על השכל וכו' שזוכין על ידי הנון כנ"ל

שם, ונעשה חן וזה שנאמר (בראשית מ"ט) בן פורת יוסף פירש רש"י בן חן, בן פורת עלי עין היינו על ידי בחי' ההסתכלות על השכל כנ"ל: