סימן כ״ט

מאמר האי גברא דאזיל בעי אתתא

זה המאמר נאמר בקיץ שנת תקס"ו בחג השבועות שחל אז ביום ו' ז', ובאותו העת לבש פעם ראשונה בגדים לבנים, ואזי נכלל בהמאמר הזה בגדים לבנים כמבואר באות ג', גם איש אחד הביא בתו הבתולה שהיה לה חולי נופל רחמנא ליצלן, וגם הביא יין וכל זה נכלל שם באות ז' ח' וכו' וכו', ועוד כמה דברים נפלאים שראינו בעינינו שנכללו בהתורה הזאת, מלבד הנסתרות כי עצם כוונתו בכלל ופרט אי אפשר להשיג גם אמר שהתורה הזאת עומדת על ענין הצרפת, כי מדבר שם מכסף וממון דהיינו מענין תיקון הכללי של המשא ומתן, וכן מדבר שם מענין תיקון הדיבור שהוא על ידי שבח הצדיקים, ומבגדים לבנים היינו מתקון הכללי שהוא תקון הברית שזה עיקר בחינת צדיק כידוע, וזה כסף נבחר לשון צדיק סופי תיבות פרנק (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן):

שם במאמר הנ"ל אות ב' כשמשבחין ומפארין את הצדיקים על ידי זה נתרומם הדעת רוצה לומר כי על ידי זה נתעורר הרשימו והארה של כח וזכות הצדיקים האלו שמשבחין אותם, ועל ידי זה נתרומם הדעת, ואז נמשך הדיבור מהדעת ויש בו טוב, ועל ידי זה הוא נשמע ונתקבל:

שם אות ג', ועל ידי זה עושה פירוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה נראה לפי עניות דעתי דרוצה לומר, שבזה שנמצא רבב על בגדיו שמרמזין לבחינת המלכות בחינת השכינה, בזה מרמזין לו שגם ברוחניות פגם כביכול בבחינת המלכות על ידי מעשיו הפגומים ועל ידי זה עושה פירוד וכו':

שם, בבחינת (ישעיה ס"ג) מדוע אדום ללבושיך וכו' הגם שפסוק זה נאמר על שעת הישועה והנקמה, מכל מקום ידוע שבשעת הנקמה כביכול הוא מתלבש בזאת הבחינה שהיה בשעת הפגם והשפלות וכביכול כמרומז בדברי רבותינו ז"ל:

שם, בבחינת (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, בכל עת דייקא היינו שלא יהיה שליטה להשפחה בישא בשום עת כלל, רק בכל עת יהיו בגדיך לבנים היינו ההיפוך מבחינת מדוע אדום ללבושיך הנ"ל, רק בבחינת דם נעכר ונעשה חלב, שאז בימי ההנקה האשה בחזקת מסולקת מדם טמא והיא בחזקת טהרה אז:

שם אות ד', בבחינת (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך וכו' וגם הפירוש הפשוט אתי שפיר לפי זה, כי על ידי תקון הברית נכנעת השפחה בישא עת רעה, ואז ניצולין מכל הצרות:

(שם אות ה', לא תאכלו על הדם וכו' (כי אכילת ישראל אסור להיות מבחינת התגברות הדמים, שאז הקדושה בבחינת עניות ושפלות והשפע הולכת אל החיצונים רחמנא ליצלן, שזה בחינת שליטת השפחה בישא עת רעה, ואכילת ישראל אסור להיות בבחינה זו רק מבחינת דם נעכר ונעשה חלב):

שם אות ו', כי רבי שמעון היה קשת הברית וכו' ועל כן לא נראה הקשת בימיו כמאמר רבותינו ז"ל:

שם אות יו"ד, שקיל סיכתא וכו' היינו בחינת דברי תורה וכו' דצה לתתא ולא עאל וכו' רוצה לומר כשאין לוקחין הדיבור מהדעת, כי המוחין עדיין בבחינת שינה ותרדמה, אז לא עאל היינו שאינו נשמע ונתקבל, אף על פי שהדיבורים הם בבחינת דברי חכמים כדרבונות וכו', אף על פי כן לא נתקבלו דלי דצה לעילא ועאל היינו כשהרים את המוחין והדעת ואז לקח הדיבור מהדעת ונשמע ונתקבל וזה כבר מבואר לעיל שעיקר התעוררות המוחין מתרדימותן, והתרוממות שלהם הוא על ידי בחינת צדיק בחינת כנשר יעיר קנו וכו', שעל ידי זה ממשיכין לבנונית מן המוחין בבחינת (שיר השירים ד) ונוזלים מן לבנון שזה ענין בתר דשכיב ר"ש וכו' או בחיוהי דר"ש וכו' כנ"ל וזה שכתוב האי נמי אתרמיא ליה בת מזליה, היינו בחינת המוחין בחינת ונוזלין מן לבנון ויש לומר שזה פירוש אתרמיא ליה בת מזליה היינו בחינת התרוממות המוחין, היינו מאחר שתיקון כל דבר תלוי העיקר בהתרוממות המוחין, והתרוממות המוחין הוא רק על ידי תיקון הכללי וכו' כמבואר בפנים:

שם לעיל אות ט', כי הצדקה הוא בחינת כלליות הגידין וכו' בחינת זרע גד וכו', כי זה מרמז על בחינת צדקה שהוא בחינת (הושע י) זרעו לכם לצדקה, והוא בחינת ג"ד גומל דלים כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת ק"ד):

שם אות ד', עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא על ידי תיקון הברית בבחינת (שמות י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי עיין זוהר בשלח ס"ט לא בעא קודשא בריך הוא למיהב להו אורייתא עד דקריבו בהדיה ובמה קריבו בהדיה בגילויא דרשימא דא וכו' לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו בחולקא דצדיק וזכו ביה וכו':

שם סמוך לסוף המאמר, כי העינים הן בחינת שערות וכו' עיין ב"ב דט"ז הרבה נימין בראתי באדם וכו' שאלמלי ב' יונקות בגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם: