סימן ל - מישרא דסכינא

זה המאמר נאמר בשבת חנוכה תקס"ז בסעודה שלישית, ואז התחיל התורה על פסוק (בראשית מ"א) ויהי מקץ וכו', ולא גמר לגלות פירוש הפסוק איך שייך התורה הזאת לפסוק הנ"ל ובמוצאי שבת אחר הבדלה דיבר עמנו ואמר: שאם היה רוצה לסיים התורה על פסוק הנ"ל היה צריך עוד הפעם לומר תורה כמו שאמר (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן ועיי"ש עוד):

במאמר הנ"ל (אות ד') אבל על ידי אהבת ממון הוא נופל לאוכמא דסטרא אחרא וכו' בחינת בעצבון תאכלנה וכו' רוצה לומר שגובר עליו עצבות ודאגת הפרנסה ותאוות הממון כל כך עד אשר חשך משחור תארו (ובלשון אשכנז ער ווערט פאר שווארצט עבור טרדת ודאגת הפרנסה) וזהו ההיפוך מבחינת השכל התחתון הנ"ל שהוא בחינת שערא אוכמא שזוכין אליו על ידי שהוא שונא בצע, וכן השכל התחתון הנ"ל הוא בחינת שערא בעיגולא, ועל ידי אהבת ממון הוא נופל לעיגולא וסיבובים מסטרא אחרא היינו שהוא מסבב בתמידות אחר השגת הממון, וכל העיגולים וסיבובים שלו הן במקומו, הן מה שהוא מסבב ומשוטט לפעמים ממקום למקום, הכל הוא עבור השגת הממון והפרנסה שזה בחינת (במדבר י"א) שטו העם וכו', וכל זאת בשטותא היפוך החכמה שהיא מבחינת שונא בצע כנ"ל:

שם אות ו', זעקת מושל בכסילים וכו' שרוצים לינק ולהמשיך לתוך החכמות שלהם שהם כסילות באמת את בחינת החכמה האמתיית בחינת חכמה תתאה הנ"ל הגם כי הדברים עומדים ברומו של עולם אף על פי כן יכולין לקרב הדבר אל השכל קצת כי אפשר דרוצה לומר על פי המבואר לעיל כי החכמה תתאה הנ"ל היא בחינת שיעורא דאתוון דאורייתא, בחינת כלל מצוות התורה שבהן מלובש חכמתו יתברך, שזה בחינת התלבשות השכל העליון בשכל התחתון, כי השיעורים של כל מצוה הוא כי כן חייבה חכמתו יתברך וכו' כנ"ל אות ג' וכשמתגברים חס ושלום החכמות חיצוניות שהם חכמות העכו"ם, אזי רוצים להמשיך גם החכמה תתאה הנ"ל לתוך חכמתם, היינו שרוצים לפרש גם טעמי מצוות התורה הקדושה על פי חכמתם המוטעת שהיא כסילות באמת, ועל ידי זה גורמין חס ושלום שאין ענפי השכל העליון של חיוב חכמתו יתברך, מאירין בתוך החכמה תתאה שהיא בחינת כלל מצוות התורה בשלימות, כי הם רוצים להעלים ולהסתיר את כל זה, בזה שרוצים להסביר גם טעמי מצוות התורה על פי השכל האנושי של חכמות חיצוניות, וכלל הארבע מלכיות דסטרא אחרא הוא קליפת עמלק כמבואר לקמן ועיין בליקוטי תנינא סי' י"ט ותמצא סעד קצת לדברינו אלה, וזה בחינת (ירמיה כ"ה) שאג ישאג על נוהו המבואר במאמר זה:

שם, ועל כן אברהם היה איש חסד וכו' כדי להעלות בחינת המלכות מהם רוצה לומר כי כבר מבואר לעיל באות ג' שאברהם זכה לבחינת זו בחינת (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לו וכו' ובכל שמה וכו', ועל כן רדף אחר הד' מלכים כדי להכניעם ולהציל מהם את לוט שממנו יצא משיח שהוא עיקר שלימות המלכות דקדושה

שם, כי אברהם תיקן שחרית וכו' וגם פשוטו מרמז על זה כי התפלה היא גם כן בחינת מלכות כידוע (ועיין לקמן סי' מ"ט לשמש שם וכו' ובלקוטי תנינא סי' פ"ד), ואברהם הוא הראשון שתיקן סדר התפלה בחינת אברהם תיקן שחרית:

שם, שהם בחינת אחד חכם וכו' עיין בכוונות מבואר שסמך החכם להרשע, שזה בחינת סמיכת אור האצילות לעשיה, כי מחמת שעשיה נמוך מאוד ויש בה רוב קליפות, על כן צריכין להאיר אליה מאור האצילות ואין מספיק לה מאור היצירה וכו' עיין משנת חסידים וזה סעד לדברי רבינו ז"ל בתחלת זה המאמר אות ב' שכל מה שהוא קטן ביותר צריך לבקש אחר רבי גדול ביותר וכו':

שם, ישמעאל הוא בחינת בן שאינו יודע לשאול וכו' עיין בכוונות מבואר שהוא כנגד בחינת המלכות (ועיין סידור קול יעקב) שזה בחינת ישמעאל עשה תשובה, שזה בחינת תיקון המלכות כמבואר לקמן באות זה

שם, ועיקר התשובה וכו' לעשות תשובה ולשאול כפרה מהשם יתברך על שאינם ידועים וכו' כי על ידי הפגמים חס ושלום פוגמין בבחינת המלכות היינו שגורמין חס ושלום שנסתלק אור הדעת והחכמה עליונה, בחינת ענפי השכל העליון ואינם מאירין בשלימות בבחינת המלכות, על כן צריכין לעשות תשובה ולשאול כפרה על שאינם ידועים, כי אפשר שחטא חס ושלום ואינו יודע כלל, מחמת שנסתלק אור הדעת מלהאיר בשלימות בבחינת המלכות, בחינת חכמה תתאה שהוא בחינת כלל מצוות התורה כנ"ל:

ועל פי פשוטו יש לומר, כי מחמת שהבן הזה הוא כנגד היצירה, שהוא בחינת טוב ורע, על כן אינו יודע כלל איך לשאול אם כהחכם שכולו טוב, וכן כהתם, או לשאול כהרשע חס ושלום שכולו רע, על כן שותק ואינו שואל כלל ועל כן מרומז בו תשובת הרשע בעבור זה עשה ה' לי, כי בזה מבטלין ומכניעין את בחינת הרע שבבן הזה גם כן ונשאר כולו טוב, שזה בעצמו בחינת ישמעאל עשה תשובה וזהו שדרשו רבותינו ז"ל גם כן על פסוק וה' בירך את אברהם בכל, שעשה ישמעאל תשובה בימיו ושלא יצא עשו לתרבות רעה בימיו וכן דרשו בת היתה לו וכו' שמרמז על בחינת תיקון המלכות כנ"ל, ועל ידי זה בעצמו נתבטל הרע מישמעאל שהוא כנגד בחינת המלכות כנ"ל ועשה תשובה בימיו, וכן הרע של עשו לא יצא אל הפועל בימיו גם כן מחמת הנ"ל:

שם, שחרית נוטריקון וכו' כי הוא תיקן בחינת החכמה תתאה שהיא בחינת וכלליות כל הד' מלכיות דקדושה ועל כן כולם מרומזין בתיבה זאת כי היא כוללת כולם וזה לעומת זה יש בחינת קליפת עמלק שכולל כל הד' מלכיות דסטרא אחרא, על כן חתכו שמואל לד' חתיכות, להורות שבהכנעה זו שהכניע אותו בזה הכניע כל הד' מלכיות דסטרא אחרא, וחתך והבדיל מהם בחינת הד' דקדושה והעלה אותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים וכו':

שם, לתשובת השנה זה בחינת שלש רגלים שהם ימי דין וימי תשובה וכו' ואז עת צאת המלכים וכו' להעלותה אל האור הפנים על ידי שמחת המצוות שמתקבצין לתוך הרגלים רוצה לומר כי כבר נתבאר לעיל שהמלכות בחינת חכמה תתאה הוא בחינת השיעורים של כלל מצוות התורה, ועל ידי השמחה של המצוות של כל השנה שמתקבצין לתוך הלב של השנה שהוא בחינת השלש רגלים, על ידי זה עולה המלכות אל אור הפנים המאיר אז כמבואר באות ה"א אך מחמת שעל ידי הפגמים של ישראל נותנין כח לבחינת המלכות דסטרא אחרא לינק ממנה חס ושלום, ובזה בעצמו מכבידין עליה שלא תוכל לעלות אל אור הפנים, כי הפגמים חס ושלום הם ההיפוך ממש מבחינת שמחת המצוות כמובן אך מחמת שהשלש רגלים הם ימי דין וימי תשובה, כי בקדושה השמחה צריכה להכלל גם מבחינת היראה כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות ל:) במקום גילה שם תהא רעדה, בפרט כפי הנ"ל כי השמחה היא בחינת אור הפנים, והיראה הוא בחינת מוראה של מלכות שמקבלת חיות מאור הפנים, שזה בחינת מה שהשלש רגלים שהם ימי שמחה הם ימי דין ויראה גם כן והם ימי תשובה, ועל ידי התשובה יוצאת המלכות מגלות הד' מלכיות, בחינת (יומא פ"ו) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, כי על ידי התשובה נתתקן הפגמים הנ"ל, ואז עולה המלכות מביניהם ומקבלת חיות מאור הפנים שמאיר בשלש רגלים כנ"ל ועיין בסימן קל"ה מבואר שם קצת מדברים אלו הנ"ל:

שם אות ז', כל טובתן של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים וכו' בזה קיים רבינו ז"ל בזה המאמר בעצמו בחינת התוכחה שהוא בדרך בזיון:

שם באות ח', מובן ומבואר שעיקר התוכחה של הצדיק היא לכל אחד לפי בחינת התפלה שלו והענין כי עיקר התוכחה הוא על מה שפגמו בבחינת המלכות בבחינת חכמה תתאה, ונתנו כח להמלכות דסטרא אחרא לינק ממנה חס ושלום כנ"ל, וזה בעצמו בחינת התגברות הבלבולים בשעת תפלה, כי התפלה היא בחינת מלכות כנ"ל, והבלבולים והמחשבות זרות הם בחינת חכמות חיצוניות בחינת מלכות דסטרא אחרא, ועל כן כולם נתעוררין אז, או לקבל תיקון היינו להוציא מהם הניצוצות דקדושה שהם מבחינת המלכות דקדושה, או שבאים לבלבל אותו מתפלתו ומחמת שהתפלה היא בחינת מלכות בחינת (משלי ל"א) אשה יראת ה' היא תתהלל, על כן באים להצדיק שהוא בחינת משיח שהוא שורש המלכות, והוא מורח ומרגיש בהתפלות של כל אחד ערך מעלתו ומדרגתו של כל אחד כפי מה שהוא:

שם באות ח', (תהלים ע"ז) הודעת בעמים עוזך וכו', כי על ידי עזות דקדושה מוסיפין כביכול עוז למעלה, ועל ידי זה השם יתברך משפיע בנו עזות דקדושה, שזה בחינת (תהלים ס"ח) תנו עוז לאלקים וכו' הוא נותן עוז ותעצומות לעם עיין סי' קמ"ז, וזה (בעצמו) [פירוש] (ביצה כ"ה) מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שעזין הן, ועל ידי זה (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן, ועל כן נקרא העזות דקדושה של ישראל עוזך היינו כנ"ל:

שם בקרנא מרא וכו' ויש לפרש שזהו ששאלו ומי איכא קרנא לחמרא, היינו מי ירצה לקבל תוכחה כזאת שהוא בקול ובדרך בזיון בבחינת (ישעיה נ"ח) הרם כשופר קולך וכו', ועל זה השיב להם ומישרא דסכינא מי הוי, היינו מי יוכל לסבול את קול הזעקה של המלכות דקדושה כשנופלת ביניהם כנ"ל שזה בחינת מה שכתוב לעיל באות ז' שצריכין לקבל תוכחתם הגם שהוא בדרך בזיון, בכדי לקבל על ידי זה החסד שעל ידי זה תיקון המלכות ומצילין אותה מזעקתה, כי מה שתוכחתם דרך בזיון צריכין לדון אותם לכף זכות וכו', כי סובלין צער גדול מהבלבולים של התפלות שלנו ואפשר שזה גם כן מרומז בענין ומישרא דסכינא מי הוי, כי כבר נתבאר שנפילת המלכות להגלות זהו בעצמו גם כן בחינת בלבולי התפלה, ועל כן השיב להם שאין להתרעם על הבזיון, כי מי יוכל לסבול קול זעקת המלכות שצועקת על גלותה, שזה בחינת המחשבות זרות שבתפלה, והתפלה כשבאה להצדיק היא צועקת לפניו בקובלנא גדולה על המחשבות זרות המבלבלין אותה וכל זאת מרומז גם כן בפסוק זה המובא לעיל אות ח' (תהלים קמ"א) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, היינו שאני מרוצה לקבל עלי המהלומות ובזיונות תוכחת הצדיק שעל ידי זה נתגלה חסד, שעל ידי זה נתתקן המלכות שזה בחינת (תהלים קמ"א) שמן ראש אל יני ראשי (עי' פירש"י שם) כי עוד ותפלתי ברעותיהם, פירש"י ברעותיהם של הפועלי און וכו' היינו שאפילו בשעת תפלה באין המחשבות זרות של הפועלי און, שזה בחינת המלכיות דסטרא אחרא ומבלבלין ועל כן כשבאה התפלה אחר כך להצדיק יש לו צער גדול מזה, על כן צריכין לקבל תוכחתו ולדון אותו לכף זכות כנ"ל וזהו שנסמך בשאלה זו תיכף אייתי ליה תרי ביעי וכו' היינו איך יוכל להכיר בהתפלה של מי היא והשיב להם כמבואר בפנים: