אות טו

שם בקרנא מרא וכו' ויש לפרש שזהו ששאלו ומי איכא קרנא לחמרא, היינו מי ירצה לקבל תוכחה כזאת שהוא בקול ובדרך בזיון בבחינת (ישעיה נ"ח) הרם כשופר קולך וכו', ועל זה השיב להם ומישרא דסכינא מי הוי, היינו מי יוכל לסבול את קול הזעקה של המלכות דקדושה כשנופלת ביניהם כנ"ל שזה בחינת מה שכתוב לעיל באות ז' שצריכין לקבל תוכחתם הגם שהוא בדרך בזיון, בכדי לקבל על ידי זה החסד שעל ידי זה תיקון המלכות ומצילין אותה מזעקתה, כי מה שתוכחתם דרך בזיון צריכין לדון אותם לכף זכות וכו', כי סובלין צער גדול מהבלבולים של התפלות שלנו ואפשר שזה גם כן מרומז בענין ומישרא דסכינא מי הוי, כי כבר נתבאר שנפילת המלכות להגלות זהו בעצמו גם כן בחינת בלבולי התפלה, ועל כן השיב להם שאין להתרעם על הבזיון, כי מי יוכל לסבול קול זעקת המלכות שצועקת על גלותה, שזה בחינת המחשבות זרות שבתפלה, והתפלה כשבאה להצדיק היא צועקת לפניו בקובלנא גדולה על המחשבות זרות המבלבלין אותה וכל זאת מרומז גם כן בפסוק זה המובא לעיל אות ח' (תהלים קמ"א) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, היינו שאני מרוצה לקבל עלי המהלומות ובזיונות תוכחת הצדיק שעל ידי זה נתגלה חסד, שעל ידי זה נתתקן המלכות שזה בחינת (תהלים קמ"א) שמן ראש אל יני ראשי (עי' פירש"י שם) כי עוד ותפלתי ברעותיהם, פירש"י ברעותיהם של הפועלי און וכו' היינו שאפילו בשעת תפלה באין המחשבות זרות של הפועלי און, שזה בחינת המלכיות דסטרא אחרא ומבלבלין ועל כן כשבאה התפלה אחר כך להצדיק יש לו צער גדול מזה, על כן צריכין לקבל תוכחתו ולדון אותו לכף זכות כנ"ל וזהו שנסמך בשאלה זו תיכף אייתי ליה תרי ביעי וכו' היינו איך יוכל להכיר בהתפלה של מי היא והשיב להם כמבואר בפנים: