סימן ל״א - אית לן בירא

אות ו' ענין צירוף האותיות ברל"א שערים עיין ספר יצירה פרק ב' משנה ג' ד' ובפירושו שם ובפרדס רימונים שער הצירוף ובויקהל משה פרק ט' ובשער גן עדן שער אורח צדיקים פתח ה' דרך ו', ומחמת אריכת הדברים קצרתי ולא העתקתי:

במאמר הנ"ל אות ג' ד' עיין זוהר בראשית ל"ד כוכבים ומזלות בברית קיימין וכו' והא תלינין לאנהרא וכו' ע"ש ועיין שם בדף נ"ו שמים וארץ לא קיימו אלא על ברית וכו' ועיין שם בדף ס"ו: בענין ברית דהוא אתר דמהימנותא תליא ביה וכו' ועיין זוהר שמות דף צ"ב שבת רזא דברית קדישא וכו' ועיין זוהר חדש פ' כי תשא זכור את יום השבת ברזא דברית וכו':

שם במאמר הנ"ל אות א', צדקה היא בחינת הגלגלים רוצה לומר כי כמו שכל ההשפעות שבעולם נמשכין על ידי הכוכבים והגלגלים, כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרשה י) אין לך כל עשב מלמטה שאין לו כוכב ומזל מלמעלה וכו', והם מקבלין מזה שלמעלה מהם עד שכולם מקבלים רק מחסד השם יתברך, בבחינת הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים וכמו שכתוב (תהלים קל"ו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, כמו כן צריכין בני אדם שלמטה להתנהג גם כן במדת החסד והרחמים וליתן צדקה, ועל ידי זה ממשיכין שפע אור החסד מלמעלה להכוכבים והגלגלים, שזה בחינת מה שכתוב אחר כך, כי הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו' היינו כנ"ל:

שם באות ב', להורות שאין שלימות להדעת שהוא התורה ואין שלימות להגלגלים אלא על ידי אמונה רוצה לומר כי עיקר מהלך הגלגלים הוא על ידי התורה כמו שכתוב (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, והתורה נקראת דעת כמו שאמרו רבותינו ז"ל וגם צדקה רחמי, העיקר הוא על ידי הדעת כמבואר באות א', ועל כן נקראת התורה גם כן צדקה כמו שאמרו רז"ל, ועיקר שלימותן הוא על ידי אמונה כנ"ל:

שם אות ו', וכשנתגלה החסד וכו', אזי הוא עושה נפשות היינו שעושה נקודות לאותיות התורה וכו' רוצה לומר כמו שמבואר לקמן, כי אותיות התורה הם פועלים, כי הם החיות של כל דבר וכו', כי הם מנהיגים את העולם, אך האותיות עצמם הן כגולם ואין להם שום תנועה וחיות כי אם על ידי הנקודות שנעשין על ידי הכיסופין שהם בחינת אהבת חסד נמצא שעל ידי בחינת ברית, שעל ידי זה נתגלה החסד, שעל ידי זה נעשין הנקודות לאותיות התורה שכל הנהגת העולם על ידם, על ידי זה נעשין פעולות טובות בעולם:

שם אות ט', ומי שהוא במדריגת אברהם היינו בחינת בעל נפש וכו' רוצה לומר כנ"ל שעל ידי בחינת אברהם שהוא בחינת אמונה ושמירת הברית על ידי זה עביד תולדין, בחינת (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואחר כך מבאר שהוא עושה נקודות שהם בחינת נפשות לאותיות התורה וכו' נמצא שהוא בחינת בעל נפש, אזי בוודאי כל אכילותיו וסעודותיו בבחינת לחם הפנים, היינו כי מאיר בפרנסתו אור השגחת השם יתברך שהוא בחינת אור הפנים, שזה בחינת (בראשית י"ז) התהלך לפני וכו' שזה נאמר לאברהם בשעה שנצטווה על מצוות מילה, כי ברית הוא בחינת שמש כידוע וכמובא בזוהר שמות י"ג: ועל כן נאמר אצל אברהם (שם י"ח) כחום היום ודרשו רז"ל (בבא מציעא פ"ו:) שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, וזה היה גם כן אחר שנימול, כי עכשיו מראה החמה עמוקה מן הצל, היינו שאור השגחת השם יתברך מוסתר ומכוסה בתוך דרך הטבע, בהנהגת המזלות והעכו"ם שהם תחת הכוכבים והמזלות, כמו שכתוב (דברים ד) אשר חלק ד' אלקיך אותם לכל העמים, גדלה הצלחתם ויש להם פרנסה בריווח, וישראל נבזים ושפלים וניזונים מתמצית, ופרנסתם באה להם ביגיעות גדולות, וכל זאת הוא בחינת מראה החמה עמוקה מן הצל, שהצל של הנהגת הטבע והמזלות מסתיר אור השגחת השם יתברך, אף על פי שבאמת גם הטבע בעצמה מתנהגת בהשגחתו יתברך, אף על פי כן היא בבחינת צל ועל כן נקראים העכו"ם צל כמו שכתוב (ישעיה י"ח) צלצל כנפים כי הם מכסים אור השמש הוא אור השגחת השם יתברך, וזה רק מחמת שאור החמה אין מאיר בשלימות, ואין זה אלא מראה החמה מראה דייקא וכו'

נראה לעניות דעתי דרוצה לומר מחמת שהנהגתו יתברך מלובש בבחינת מט"ט, שזה בחינת שמלכך נער, והוא בחינת ברית תתאה, בחינת (שמות כ"ג) כי שמי בקרבו שמו כשם רבו (סנהדרין ל"ח), ואף על פי כן הוא רק בחינת מראה החמה (ועיין מאמר אני ה' הוא שמי סי' י"א) וידוע כי הוא נקרא בעל כנפים, ועל כן משם נמשך ונשתלשל מה שנתלבש אור השגחתו יתברך בדרך הטבע בהנהגת המזלות שזה בחינת צלצל כנפים כנ"ל וידוע שמט"ט שלטנותיה בימי החול (ועיין סימן י"א הנ"ל), ובשבת נתגלה כביכול אור השגחת השם יתברך בעצמו וזה בחינת (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכו' ודרשו רבותינו ז"ל (תענית ח) שמש בשבת וכו', כי שבת הוא מבחינת ההנהגה שלעתיד, שאז עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה, שזה בחינת וזרחה לכם וכו' שמש צדקה, אזי יתקיים ומרפא בכנפיה, היינו שלא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, שאז יתגלה אור פני ה' ויתבטל הצל בבחינת (במדבר י"ד) סר צלם ועל כן על ידי שמירת הברית בשלימות, שזה בחינת ברית עילאה בחינת אור השמש ממש, שזה בחינת כחום היום דאברהם, על ידי זה כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם שתחתיהם טורחים בשביל פרנסה של ישראל, בבחינת לחמנו הם סר צלם מעליהם, ואז האכילה בבחינת לחם הפנים כי מאיר בה אור פני ה' ועל כן נקרא לחם הפנים לחם חם ביום הלקחו, ועל פי פשוטו רוצה לומר כי היה בו מעשה נסים שביום הלקחו היה חם כמו שנאפה עכשיו, וזה למעלה מהנהגת הטבע, שזה בעצמו בחינת כחום היום דאברהם שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, היינו שנתגלה אור השגחתו יתברך למעלה מדרך הטבע, שזה בחינת שהאיר אור השמש בלי לבוש ונרתיק

וזה בחינת (תהלים ק"י) שב לימיני דרגיה דאברהם בחינת חסד שהוא ימין, עד אשית אויבך הדום לרגליך, כי הם טורחים בשביל פרנסתך, היינו כי על ידי החסד הזה שהוא בחינת אהבה והשתוקקות דקדושה, עושה נקודות טובות להאותיות ונצטרפין האותיות לעשות פעולות טובות, ואז ממילא נכנעין כל הכוכבים ומזלות תחתיו, כי כולם מתנהגין רק על ידי אותיות התורה, והאותיות מתנהגין על ידי הנקודות, והנקודות נעשין על ידי הכיסופים טובים שלו, שהם בחינת אברהם בחינת חסד בחינת ימין כנ"ל, וכל זאת זוכין על ידי שמירת הברית ועל כן אמר לו השם יתברך לאברהם בשעה שנצטווה על המילה: התהלך לפני, היינו שיהיה הרגלין שלו על ידי זה בבחינת פנים, כי גם בפרנסתו שהוא בחינת רגלין יאיר בה אור פני ה' כביכול, והיה תמים בחינת תמים תהיה עם ה' אלקיך, שלא תצטרך לדרוש אחר כוכבים ומזלות כי תהיה למעלה מהם, כי עיקר קיומם ושלימותם תלוי בקיום האמונה התלויה בשמירת הברית, שזה בחינת (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, המבואר בפנים לעיל אות ג':

שם, ולא יראו את פני ה' ריקם ברגלים שאז נתגלין פני ה' בחינת פנים וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הם נקראים רגלים מלשון רגלין, ונתגלין בהם אור פני ה' כי הם ימים שנעשו בהם נסים לישראל למעלה מדרך הטבע, שזה בחינת התגלות פני ה' כנ"ל נמצא שנמשך בזה בחינת התהלך לפני היינו שמאיר אור פני ה' בבחינת רגלין, ואז מחוייב כל אחד מישראל לעלות ולראות את פני ה', ונאמר אז (דברים ט"ז) ולא יראו פני ריקם, כי על ידי זה נתעלה ונתתקן כל פרנסתו ולחמו, בבחינת לחם הפנים ונראה לעניות דעתי שרימז בזה למה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה דכ"ו) שמראין לעולי רגלים את הלחם הפנים שהוא לחם חם ביום הלקחו ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, היינו כנ"ל כי בזה נתגלה שהשם יתברך מאיר עליהם אור השגחתו ואור פני ה' יתברך למעלה מדרך הטבע וגם נראה לעניות דעתי שרימז בזה גם לענין הצדקה, כי עיקר החשיבות הצדקה הוא אמונה כמבואר בפנים באות א', היינו כשנותן צדקה על ידי שמאמין בהשגחתו יתברך שכל הפרנסה נמשכת רק מאתו יתברך, כי הוא הנותן לו כח לעשות חיל, על ידי זה נתתקן כל פרנסתו עד שהיא בבחינת לחם הפנים בחינת התהלך לפני הנ"ל, וזה בחינת שמש צדקה דייקא, כי על ידי צדקה ממשיכין גם כן בחינת התגלות אור השמש הנ"ל:

שם, כיון ששבת וי אבדה נפש וכו' היינו כי שבת הוא בחינת ברית ובחינת אמונה, ועל ידי זה חסד מתגלה ואהבה והשתוקקות בחינת וי אבדה נפש, ועל ידי זה בעצמו נתהוה הנפש היתרה:

שם, מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה (קדושין מ) עיין ירושלמי פאה פ"א שאמרו רבותינו ז"ל שם על זה במה דברים אמורים בישראל וכו' היינו כנ"ל, כי ישראל הם מאמינים ונמולים ועל ידי זוכין לאהבה וכיסופין דקדושה, וכשבא להם איזה מחשבה רעה היא רק מבחינת (קהלת ח) יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ועל כן אינו מצרפם למעשה כי אין המחשבה שלהם אבל בעכו"ם הוא להיפוך, כי הם רחוקים מאמונה וברית:

שם, התפלה נקראת רגל רוצה לומר לענין עד אשית אויביך הדום לרגליך הנ"ל, היינו שיהיה נכנעין תחת התפלה שהיא בחינת רגל כי על זה נסדר סדר התפלה היינו להוציא הכיסופין על ידי הדיבור פה שעל ידי זה נגמר הנפש ויוצא מכח אל הפועל, ועל ידי זה נצטיירין האותיות לעשות פעולות טובות כנ"ל, ועל ידי זה כל הכוכבים והמזלות והעכו"ם אשר תחתיהם, נכנעין תחת זה האדם וטורחין בשבילו כנ"ל לענין לחם הפנים הנ"ל, עיין זוהר תרומה קנ"ה, ועל דא איקרי לחם הפנים דהא מזונא וסיפוקא דעלמא מאינון פנים עילאין קא אתיא וכו', לחם הפנים מיכלא דאינון פנים וכו' חום הוה מתקרב וחום הוה מתעדי מתמן, והא אוקמוה דכתיב (שמואל א כ"א) לחם חם ביום הלקחו:

שם, על כן צריך שיהיה למדן וחסיד וכו' עיין זוהר פנחס רי"ג: והאי צדיק חסיד איקרי וכו', ועיין שם במקדש מלך שזה משום סד מתגלה בפומא דאימא וכו':