אות יח

ויותר יש לבאר בזה מענין ידי הכתיבה וידי הסמיכה, כי הר"ר נתן ז"ל היה כתבן וסופר גדול וחיבר ספרים הרבה, וגם כתב כמעט כל חיבוריו הקדושים של רבינו ז"ל, ורבינו ז"ל בעצמו אמר עליו שיש לו חלק גדול בהספר ליקוטי מוהר"ן, וכמעט שכל הספר הוא שלו (היינו על ידי הגיעגועים והתשוקות גדולות וחזקות מאוד שהיו לו לשמוע חידושי תורה מרבינו ז"ל וגודל זהירות וזריזות השתדלותו בזה לכותבן ולהעתיקם) ושמעתי מפיו הקדוש בפירוש, שכל חיותו והתחזקותו בעבודת ה' אחר פטירת רבינו ז"ל הוא רק על ידי הכתבים שציוה עליו רבינו ז"ל לחדש תמיד חידושי תורה ולכותבן בספר, וגם נשמע מפיו הקדוש שחקר הרבה בדעתו במה לזכות את העולם ולהאיר להם קצת מהרשימה הקדושה שקיבל מרבינו ז"ל, ונתברר לו שהוא רק על ידי שיכתוב ספרים רבים בענין זה ויפיצם בישראל וכו', שכל זה הוא על ידי בחינת ידי הכתיבה כנ"ל ובאמת כל הכח הזה של ידי הכתיבה שלו הכל הוא רק בכח ההארה הגדול של הרוח חכמה שהאיר עליו רבינו ז"ל על ידי בחינת ידי הסמיכה שזה בחינת (דברים ל"ד) כי סמך משה את ידיו עליו (וכאשר אמר לו רבינו ז"ל בפירוש כמו שמבואר במקום אחר) נמצא מבואר שרימז רבינו ז"ל בזה המאמר גם כן בחינת סמיכה להר"ר נתן ז"ל, כאשר באמת היה מנהיג ישראל אמיתי וזיכה את הרבים מאוד אחר פטירתו של רבינו ז"ל, וכמעט שעיקר ההשארה של רבינו ז"ל הוא רק על ידו וכמבואר במקום אחר, ואף על פי כן לא ביאר רבינו ז"ל ענין זה מפורש מטעמים הכמוסים אליו ז"ל וכנ"ל נמצא מבואר שאחר פטירתו של רבינו ז"ל עדיין נשאר איזה בחינת מנהיג הכולל לאנ"ש היינו הר"ר נתן ז"ל, רק שממילא מובן שהזקנים המקורבים לרבינו ז"ל מכבר קודם התקרבותו של הר"ר נתן ז"ל בוודאי היה קשה להם לקבל עליהם את הר"ר נתן ז"ל למנהיג, ועל דרך שאמרו רז"ל גם לענין משה ויהושע ממש זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה וכו', בפרט כי רבינו ז"ל לא ביאר בפירוש וגם להר"ר נתן ז"ל היה קשה לקבל השררה והמנהיגות ולהשתרר קצת על זקני מקורבי רבינו ז"ל אך על כל פנים לבני הנעורים הרוצים להתקרב אל השם יתברך, אליהם בוודאי היה הר"ר נתן ז"ל לרועה נאמן ומנהיג אמתי ובזה תבין דבר נפלא ונעלם בהנהגת השם יתברך והשגחתו הקדושה, מה שפטירתו של הר"ר נתן ז"ל בעצמו היה בעת עוסקו לחדש חידושי תורה על מאמר זה של חדי ר"ש הנ"ל, היינו בעת שעסק לחדש בהל' ראש חודש הלכה ז' ושם מובן גם כן הרבה מהנ"ל ועיין שם גם מענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה וכו', כי אחר פטירתו ז"ל צריכין להשתדל ביותר לילך עם מאמר חדי ר"ש הנ"ל ולקיים ככל הכתוב כנ"ל ובזה תבין קצת דבריו הקדושים שאמר ביום הסתלקותו הקדוש שהיה ביום ו' ערב שבת קודש עשרה בטבת שנת תר"ה, וקודם אור הבוקר עמדו לפניו קצת מאנ"ש ושאל אותם, מה היו השלשה צרות שאירעו לישראל בחודש טבת, והתחיל בעצמו לחשוב אותם, היינו מה שסמך מלך בבל על ירושלים, ומה שמת עזרא הסופר, ומה שנכתבה התורה יונית, ואמר להם בזה הלשון כבר מבואר בענין זה בחידושיי שכל הג' צרות הם מבחינה אחת (ורוצה לומר בהלכות תענית הלכה ד' המיוסד גם כן על ענין מאמר זה של חדי ר"ש הנ"ל) כי עזרא הסופר היה כותב ספרים הקדושים היינו ספרי תורה הקדושים, והיה ממשיך הארה גדולה בכתב ישראל, וכשמת ונסתלק אזי נחלש כתב ידינו וניתן תוקף לכתבים שלהם, עד שגם התורה הקדושה נכתבה בכתב יונית, ועל ידי זה נתגרשין ישראל מארצם כנ"ל, שעל ידי פגם אמונת חכמים אין שלימות להתורה כביכול ואין יכולין להמשיך ההמתקה מבחינת קדשי קדשים, ועל ידי זה נחלש כתב ידינו, וניתן תוקף לכתבים שלהם, וגוזרין גירוש על ישראל, שזה בחינת הג' צרות הנ"ל, מיתת עזרא הסופר שזה בחינת ביטול כתב ידינו, וניתן כח לכתבים שלהם שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, ונתגרשו ישראל מארצם שזה בחינת התחלת החורבן שהיה בטבת, והאריך אז בענין זה קצת לבאר ביותר ממה שכתוב שם בהלכות תענית הנ"ל, כי יש גם עכשיו אנשים צדיקים שעוסקים בזה לכתוב ספרים קדושים הבנויים על יסוד תורתינו הקדושה ועל יסוד אמונת חכמים בשלימות, ועל ידי ספרים הקדושים אלו נשלמת התורה בשלימות גדול עד שמקבלת מחכמה עילאה בחינת אבן שתיה קדשי קדשים ומשפעת לכל החכמות, שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים כנ"ל והצדיקים האלו הם בחינת עזרא הסופר שהיה כותב ספרי תורה הקדושים בקדושה גדולה, וכשנסתלקין חס ושלום אלו הצדיקים, אזי מתחילין להתגבר ולהתפשט החיבורים של החכמות חיצוניות אשר נתחברו על ידי הקלי עולם אשר הם בהיפוך ממש מבחינת אמונת חכמים, כי הם הם עיקר המלעיגים על דברי חכמים, עד שרוצים להטות גם דעת תורתינו הקדושה אל שטות חכמתם הרעה והמוטעת שנקראת בלשון חז"ל (עיין בבא קמא פ"ב פ"ג) חכמת יון שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, וזה גורם עיקר החורבן והגליות וכל הצרות רחמנא ליצלן ואמר בזה הלשון בלשון אשכנז אז עזרא הסופר ווערט נסתלק זענין זעך מתגבר וכו' כנ"ל, והאריך קצת בענין זה איך שבעוונותינו הרבים מתפשט האפקורסית בעולם, והעיקר הוא רק על ידי פגם אמונת חכמים וכו' וסיים אך על כל זאת אתה מרום לעולם ה', כי עלה אחת ודף אחד של החיבורים והספרים הקדושים שנתחברו על ידי הצדיקי אמת בעלי אמונת חכמים בשלימות יכריע ויעמוד נגד כל החיבורים הרעים שנתחברו על ידי המלעיגים על דברי חכמים על כן למען השם תראו להתחזק ולהתאמץ בזה בכל האפשר להדפיס את הספרים קדושים הנ"ל (כי אז היו כל דבריו הקדושים ז"ל בכתיבת יד עדיין ולא נדפס בימיו רק חלק ראשון מהאורח חיים) ולפרסמם בישראל למען יוכלו הכשרים לעמוד ולהתחזק באמונתם הקדושה בשלימות ובשעה שדיבר מזה לא הבינו עדיין תכלית המכוון כל כך, עד אחר שראו שנסתלק ביום זה עצמו אז הבינו למפרע קצת כוונת דבריו הק' ז"ל עד היכן מגיעים וכן היה שתיכף אחר הסתלקותו התחילו להתפשט ולהתגבר הגזירות של לימוד נערי ישראל כתבם ולשונם בבתי סיפריהם שהם השקאליס, וההכנסה על זה היתה שהטילו מס על ישראל לשלם בעד הדלקת נר של שבת, שמזה דיבר גם כן ביום הנ"ל סמוך להסתלקותו, ורימז שנוגע גם כן לענין מאמר זה הנ"ל וכמבואר קצת בהלכות ראש חודש הלכה ז' גם הגזירה של שינוי המלבושים ועוד כהנה וכהנה, והרוח סערה של האפקורסית הולך וסוער בכלליות ובפרטיות מה שאי אפשר לבאר כלל אך זאת נחמתינו בעניינו מאחר שרואין שנתקיימו ראש דבריו, בוודאי בעזרת השם יתקיימו כל דבריו הקדושים ז"ל, שהספרים הקדושים הבנויים ומיוסדים על יסוד אמונת חכמים בשלימות, בפרט הספרים הקדושים הבנויים על יסוד התגלות הדעת וחידושי תורתו של רבינו הקדוש אור האורות זצ"ל, המה יעמדו בעזרתינו סלה ולא יאשמו כל החוסים בו ועיין בהלכות תענית הנ"ל מבאר שפרשת ויגש והפטורה שלה מרמזין על כל התיקונים המבוארים במאמר חדי ר"ש הנ"ל, ועיין גם בהלכות שחיטה הלכה ה' המחובר להלכות תענית הנ"ל, ופטירתו של הר"ר נתן ז"ל היה ביום ו' ערב שבת קודש פרשת ויגש הנ"ל: