אות ח

ועיין זוהר הרקיע בפירושו על הסבא דמשפטים בשאלה זו מאן הוא נחש דפרח באווירא וכו' שכתב שם, ודע מה שכתוב למעלה כי השפע נקראת נמלה, כי נמלה עם הכולל עולה קכ"ו, כמו ריבוע אדני כזה א' א"ד אד"נ אדני, ומאותו אור שיוצא מזה השם של אדני מרובע מזה תופסים הקליפות לחיותם, כי אין להם העמדה וקיום כי אם מה שגונבים מהאורות הקדושים הנ"ל, ואמר הרב ז"ל על פסוק וידו אוחזת בעקב עשו וכו' עיין שם ותוכן הענין, כי הקליפות רוצים לינק מניצוצות הקדושים שהם בחינת רגלי הקדושה בחינת עקב, והיה אוחז בו יעקב כדי שלא יהנה ממנו עשו הרשע וכו', והניצוצות הקדושים הנ"ל הם הארת אדנ"י מרובע גימטריא נמלה כנ"ל כל זה מבואר שם, וכבר ידוע כי המנעלים הן שמירה להרגלין שלא ינקו מהם החיצונים נמצא כי עיקר תיקון המנעלים הוא לבחינת הנמלה הנ"ל ומזה מבואר ביותר מה שכתבנו למעלה, שלזה הקפיד על שאין המנעל מתוקן כראוי שזה נמשך מחמת שהנמלה מונחת בפה הנחש בחינת שן רועה ורגל מועדת וכו' כנ"ל, אשר באמת מחמת זה עצמו צריכין ביותר לשמירת המנעלים כנ"ל, גם מבואר קצת ביותר מה שכתבנו בענין שרה שטפחתה להגר במנעל על פניה, כי שרה היא מבחינת ריבוע אדני הנ"ל, שלזה חייתה קכ"ז שנה, ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון כמבואר בליקוטי תורה להאריז"ל, ובפרי עץ חיים בכוונות פורים נמצא שהיא בחינת הנמלה הנ"ל, והיא בחינת חכמה תתאה כידוע, שזה בחינת החכם הגדול דקדושה שנכנס גם באלו החכמות שהם מבחינת הנחש שהם סמוכים אליו לבחינת רגלי הקדושה כנ"ל, רק שהם אצלו רק בבחינת שפחה כמובא בספרים, שמה שהחכם דקדושה נכנס גם כן לפעמים לתוך אלו החכמות ועוסק בהם קצת, זה בכדי שיהיו לו לרקחות ולטבחות להשתמש בהם, לענין חכמת התורה שכלולים בה כל החכמות כידוע, שזה בחינת (בראשית ט"ז) בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, כי אדרבא החכם מלקט ומוציא מהם על ידי זה כל חיותם שהיה להם מהניצוצות דקדושה שביניהם, שכולם הם מבחינת שרה בחינת ריבוע אדנ"י כנ"ל אבל לפעמים הם רוצים להתגבר על ידי זה על הקדושה ביותר, שזה בחינת (שם) ותקל גבירתה בעיניה וכו', אז ותעניה שרה ותברח מפניה ודרשו רז"ל (בראשית רבה מ"ה ו) שטפחתה לה במנעל על פניה, כי המשיכה בחינת קדושת המנעלים דקדושה, שהם בחינת השמירה להרגלין בחינת הנמלה הנ"ל שלא יינקו מהם החיצונים, ואז ותברח מפניה כי המנעל דקדושה הוא בחינת פנים, כי נמשך בשורשו מבחינת אור הפנים מבחינת החשמל כמבואר בלקוטי הלכות הנ"ל שזה בעצמו כלול גם בבחינות כוונות המילה כידוע וגם כי מבואר שם בזוהר הרקיע הנ"ל שענין זה מדבר בסוד מה שבערב שבת נכללת נוגה בקדושה, והשלש קליפות טמאות נופלין לנוקבא דתהומא רבא על ידי ההוא שלהובא דאשא שיורד בערב שבת שהיא בחינת שלהבת יה, כי נמשך בשרשו ממקום גבוה מאוד (כמבואר בפרי עץ חיים בכוונות שבת דנפק מסטרא דאמא שמשם גם כן סוד הנעל בשרשו כמבואר בשער התפלה הנ"ל, ועיין שם גם כן מה שצריך לכוון אחר הרחיצה של ערב שבת בשם סנדל וכו' עיין שם עוד ותבין ביותר בעניינו) שזה גם כן בחינת סוד כוונות המילה להכרית הערלה לגמרי שהיא מבחינת שלש קליפות טמאות לגמרי ולקרוע עור העטרה כמבואר בסידור קול יעקב ועיין שם גם בענין אותיות י"ה שבמילה ופריעה, ועיין גם לקמן בדברי רבינו ז"ל במאמר הנעלבים ואינן עולבים סימן פ"ב, ובמאמר תפלה לחבקוק סימן י"ט ואפשר לומר שהג' בחינת שיש להנחש כשיש לו כנפים לעוף בהם כנ"ל, זה בחינת שלש קליפות הטמאות, ובחינת הליכה לבד של הנחש הוא מבחינה נגה שמשם עיקר סוד הבחירה כידוע וזה שכתב רבינו ז"ל כי בחינת הליכה יש לו תמיד כי הבחירה חפשית, וכשנכלל הטוב שבנוגה בקדושה על ידי שהחכם משתמש עם חכמות אלו להטיב כנ"ל, אז הרע נופל ונתבטל דווקא על ידי שרוצה לדבק את עצמו גם כן בבחינת נגה ולעלות עמה כנ"ל, ואז יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים ויורדים למטה לגמרי ואז יש נייחא להנמלה הנ"ל, ועיין בזוהר הרקיע הנ"ל ותבין ואחר כל הנ"ל ידעתי כי לא נגעתי עדיין בכוונות המאמר כחוט השערה אפילו לפי פשטות הכוונה שהיה לו לרבינו ז"ל בזה לבד מתעלומות חכמה שיש בדברים אלו שבמאמר הנ"ל ושמעתי שפעם אחת שאלו קצת מאנ"ש בענין קשר המאמר הזה וכוונות דבריו ז"ל (ואיני יודע אם זה היה באותו העת עצמו שגילה ענין המאמר הזה או בזמן אחר), והשיב להם רבינו ז"ל, מה אעשה לכם שאין לכם ידיעה בענינים רוחניים ודקים (ובלשון אשכנז: וואש זאהל איך אייך טאהן אז איהר האט קיין ידיעה ניט אין איידילקעט), והמובן מזה היה שיש בענין זה ענינים רוחניים ודקים מאוד וכמובן גם מראש דבריו ז"ל כמבואר לעיל ועיין עוד בליקוטי הש"ס להאריז"ל מס' ברכות על ענין מנוח עם הארץ היה וכו':