סימן נ״ח נ״ט

מאמר תלת נפקין מחד סי' נ"ח ומאמר היכל הקודש סי' נ"ט שניהם במאמר אחד נאמרו בר"ה תקס"ו שחל אז ביום שלישי ורביעי:

מאמר תלת נפקין אות ד' שבחינת שבת מקבל מיוסף לחם משנה וכו' ועיין זוהר ויחי דרמ"ו ודא הוא לחמו לחם ואו ועל דא כתיב (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וודאי וכו', וכד איהו נקיט וודאי הוא יתן מעדני מלך ומאן מלך כנסת ישראל וכו', והוא יהיב לה על ידא דצדיק דרגא קדישא את קיימא, ומהכא לשאר דרגין דלתתא וכו', בספרא דרב המנונא סבא אמר הכי (בראשית מ"ט) מאשר שמנה לחמו דא לחם שבת דאיהו פנג על חד תרין כדכתיב (שמות ט"ז) לקטו לחם משנה וכו' עיין שם ועיין בכוונות ובסידור קול יעקב בפירוש על הפזמון למבצע על רפתא וכו' ועיין בספר דבש לפי ערך יוסף שהביא בשם הרב מוהר"ר העשיל שענין לחם משנה של שבת מרמז על יוסף, כי שני פעמים לחם גימטריא יוסף וכו' מכוון גם כן לענינינו והנה מענין הנ"ל תבין מעלת הזוכין להיות בשבת אצל הצדיק והחכם האמת שבדור, מאחר שעיקר הארת שבת הארת התשובה נמשך מהצדיק והחכם שבדור כמבואר בפנים:

שם באות ז', ותשובה מאהבה זה בחינת לחם משנה וכו' היינו שזה בחינת מה שכתוב לעיל באות ה' ששבת משלח הארותיו לכל המדריגות, ועל ידי הארה הזאת נתעורר העולם לתשובה מאהבה שהיא גם כן בחינת לחם משנה וכו':

שם אות ט', על חמוקי יריכיך תורה הצפונה וכו' כי עיקר החידושי תורה בשבת צריך להיות ברזי תורה וחכמת הקבלה כמבואר בכוונות, וכן בפזמון של אסדר לסעודתא, במלין סתימין תגלון פתגמין ותימרון חידושא לעטר פתורא ברזא יקירא וכו':

שם אות י', כי שבת תלוי בשמירת הדיבור וכו' עיין זוהר בראשית דף לב, שבת איקרי דיבור, ובגין דא דיבור ול אסור בשבת וכו':

שם אות ט', כי הגדולה של הכשרי הדור הוא כלי אל התחדשות התורה וכו' אולי רוצה לומר על דרך שאמרו רז"ל אין כבוד אלא תורה וכמובא בסי' ל"ז עוד יש לומר שסוד מאמר זה נוגע לענין, מה שכשזכו מרדכי ואסתר (שהיו מבחינת משה כמובן בדברי רז"ל וכן במאמר משפטים סי' י) להכניע קליפת המן עמלק, אז קבלו ישראל התורה מחדש ובאהבה גדולה כמו שאמרו רז"ל (אסתר ט) הדר קבלוה וכו' וגם על המגילה בעצמה דרשו ז"ל (מגילה ט"ז:) דברי שלום ואמת כאמתה של תורה, שכל זה בחינת התחדשות התורה שהיה אז וכל זה היה על ידי גדולת מרדכי ואסתר כמו שכתוב (אסתר י) ופרשת גדולת מרדכי וכו' והאיש מרדכי הולך וגדול, עד שכל ישראל זכו אז לגדולה וכבוד גדול כמו שכתוב וכל שרי המלך וכו' מנשאים את היהודים וכו', ונאמר ליהודים היתה אורה וכו' ויקר וזה שאמרו רז"ל (אסתר ח) אורה זו תורה היינו בחינת התחדשות התורה הנ"ל, ושמחה זה יו"ט היינו בחינת הארת שבת שהוא תחלה למקראי קודש בפרשת המועדים, ועליו נאמר וביום שמחתכם כמו שדרשו רבותינו ז"ל בספרי וששון זו מילה בחינת ברית ויקר אלו תפלין שנאמר וראו וכו' היינו בחינת הגדולה והכבוד כנ"ל: