סימן ס

מאמר פתח ר' שמעון סימן ס' נאמר בראש השנה תקס"ז שחל ביום שבת וביום ראשון, ויש הרבה סיפורים לענין זה המאמר איך שנאמר, ואינני בקי בהם כל כך אך זאת שמעתי מאבי ז"ל וגם משאר אנ"ש, שהיה התעוררות גדול ונורא מאוד בין כל אנ"ש שהיו שם, בעת שהכין את עצמו רבינו הקדוש זצ"ל לומר זה המאמר, ויש מהם שבא על דעתם ומחשבתם תיבות אלו מי איכא דניים ע' שנין (מה שמבואר אחר כך בסוף המאמר) באשר שעברו כל ימיהם בשינה ומוחין דקטנות, ויש שבא על דעתם מחשבות אחרות של הרהורי תשובה אמתיים והכל מענין שביאר אחר כך רבינו ז"ל בזה המאמר ומזה ראו כן תמהו והבינו בחוש ההרגש ממש, שבעת שמכין את עצמו רבינו ז"ל לומר חידושי תורה לפניהם הוא משתדל תחלה עם נפשות השומעים ברוחניות, להעלותם מדלות שפלותם ולעוררם בתשובה (וכמובן גם במאמר אשרי העם סי' י"ג ויבואר במקום אחר ביותר), ועל ידי זה באו אז כל המחשבות והרעיונים טובים על לבם ודעתם ממילא גם בעת שאמר רבינו ז"ל זה המאמר היה התעוררות נפלא מאד לתשובה אמיתיית בין כל אנ"ש שהיו שם, ובשעה שאמר רבינו ז"ל אלו התיבות ששופר מרמז עורו ישינים מתרדמתכם, געו כולם בבכיה גדולה מאוד ורבינו ז"ל היה יושב אז ודומם ושותק עד שפסקה הבכיה קצת, ואז חזר לגמור את המאמר הקדוש הזה וכן שמעתי מאבי ז"ל שאמר להם רבינו ז"ל, שהיה לו בכח להחזיק אותם ולעסוק עמהם בזה המאמר ג' ימים רצופים מעת לעת שלא ידעו בין יום ולילה כמובא בזוהר הקדוש באיזה מקומות אצל החברייא של רשב"י ז"ל:

ובספר חיי מוהר"ן מבואר שאחר שאמר רבינו ז"ל מאמר פתח ר' שמעון הנ"ל אמר רבינו ז"ל שהיתה חתונה יפה (ובלשון אשכנז סע גיווען א שיין חתונקילע), והיה ראוי לבקש השם יתברך עם הפמליא של מעלה על החתונה, ואמר לו הר"ר נתן ז"ל בוודאי היו בכאן, השיב רבינו ז"ל מן הסתם (וכאומר שבוודאי ובלתי ספק שהיה שם השם יתברך עם הפמליא של מעלה)

והנה קודם ראש השנה הנ"ל בקיץ בדרך נסיעתו למעדוועדיווקע וטשעהרין התחיל רבינו זצ"ל לעסוק בסיפורי מעשיות, וסיפר אז המעשה הראשונה מסיפורי מעשיות, וכל מי ששמע זו המעשה מפיו הקדוש היה לו הרהור תשובה באמת וכמבואר במקום אחר ובראש השנה תקס"ז שאחר הקיץ הנ"ל, אמר מאמר זה של פתח ר"ש הנ"ל, ושם מבואר ומרומז נוראות ונפלאות מענין הסיפורי מעשיות שלו, כמובן שם באות ו' וכפי המובן מדברי רבינו ז"ל המאמר הזה של פתח ר' שמעון הוא פירוש וביאור על המעשה הראשונה שבסיפורי מעשיות הנ"ל, וכמבואר גם בהקדמה שניה לספר סיפורי מעשיות:

במאמר זה הנ"ל אות א', הפסולת יהיו שלך וכו' רוצה לומר כי אצל הצדיק העיקר הוא המכוון דהיינו ההתבוננות שזוכה על ידי העשירות, והעשירות הוא רק בחינת סיבובים והקדמות שעל ידם באים אל המכוון שזה בחינת פסולת שננסרין ונפסלין סביב המכוון כמו כן גם כן העשירות הוא בחינת פסולת נגד ההתבוננות, שהוא עיקר המכוון אצל הצדיק, רק שממילא מאחר שעל ידי העשירות בא אל המכוון שהוא ההתבוננות שזה ההתבוננות הוא טובת כל ישראל, כמו שבכלל משה קיבל הלוחות ומסרן לכלל ישראל, וכן קיבל כל התורה ולמדה לישראל, רק שהפסולת של הלוחות ממילא נשאר שלו כמו שאמר לו השם יתברך ומשם נתעשר משה כמו כן בפרטיות אצל הצדיק על ידי העשירות בא אל ההתבוננות ומאיר בזה עיני כל ישראל והפסולת שהוא העשירות ממילא נשאר שלו, כי לא סגי בלאו הכי כנ"ל:

שם, והואו הוא בחינת הלוחות וכו' רוצה לומר כי הואו של ממון נכללת בתיבת משם, שרוצה לומר מהלוחות שהם בחינת ואו משם נתעשר משה:

שם אות ב', ולבוא לעשירות הזאת הוא על ידי בחינת תיקוני עתיק בחינת אריכות ימים וכו' הגם כי הדברים נפלאים מאתנו כמובן, אף על פי כן אפשר דרוצה לומר גם זאת, על פי המבואר בזוהר ויקרא דכ"ה ע"ב על פסוק (ישעיה מ"ה) הרעיפו שמים ממעל וכו' בענין דמזוני לאו בזכותא תליא שהוא בחינת שמים אלא ממעל וודאי מעתיקא קדישא קאתיא וכו' עיין שם ובמקדש מלך פירש שרוצה לומר מזלא קדישא דאריך וכו' ועיין שם גם בפרשת אחרי דע"ט ע"ב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, על דייקא דהא מזוני במזלא תליא, ופירש שם גם כן במקדש מלך כנ"ל ועיין גם באדר"ז רצ"ב: גם כן בענין זה ועיין לקמן באות ט' שתיקוני עתיק הוא בחינת הדיקנא שהוא בחינת מן המיצר וכו' ענני במרחב וכו' שהיא קצרה מלמעלה ואחר כך הולכת ומתרחבת שזה בחינת האריכות ימים, היינו שמאריכין ומרחיבין ימיו בכל עת וכו' ועל כן אפשר לומר שעל ידי האריכות ימים הנ"ל שזה בחינת תיקוני עתיק, על ידי זה זוכה לקבל בתוכו את העשירות שנמשך בשרשו מבחינת עתיקא קדישא כנ"ל:

שם אות ג', ותיכף כשרצו ליכנוס לשם הרגישו זאת על ידי שהתחילו להרגיש לפי ערך גודל קדושתם יופי הנשים וכו' שזה בחינת מה שאמר אברהם לשרה (בראשית י"ב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכו' אמרי נא אחותי את ופירש כאן רבינו ז"ל שאסר באמת הזיווג על עצמו כאילו היא אחותו, וזה היה בבואו למצרים וכן אחר כך בארץ פלשתים שאז גילה דעתו וטעמו (שם כ) כי אמרתי רק אין יראת אלקים וכו' ואחר כך תיקן זאת וכו', וכן היה גם כן אצל יצחק וכו' כמבואר בפנים:

שם, אות ו' בקרב שנים חייהו פירש"י עוררהו וכו' בקרב שנים היינו בחינת המעשיות של עין פנים שהם עין שנים וכו', אבל יש שנפל מכל העין פנים עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל העין פנים עין שנים מקבלין חיות משם וזה בחינת עתיק וכו' וזה בחינת ורב חסד וכו' עיין באידרא נשא דקל"ח ע"ב ה' שמעתי שמעך יראתי וכו' האי בזעיר אפין אתמר כד אסתכל וידע מה כתיב (חבקוק ג) ה' פעלך בקרב שנים חייהו האי לעתיק יומין אתמר וכו' מאן פעלך זעיר אפין בקרב שנים אינון שנים קדמוניות וכו' חייהו למאן חייהו לזעיר אפין דכל נהירו דיליה מאינון שנים אתקיימו ובגין כך אמר חייהו וכו' ולכאורה מבואר כאן דרוצה לומר בקרב שנים על השנים קדמוניות שלא כפירוש רבינו ז"ל אך באמת גם רבינו ז"ל פירש זה הפסוק על שני דרכים, בתחילה פירש שקאי על סיפורי מעשיות של בקרב שנים סתם שמרמזין על בחינת זעיר אפין שהוא בחינת הע' פנים לתורה, וזה חייהו עוררהו לעורר אותו באלו המעשיות של הע' שנים כי לא שכיח שיפול אחד מכל הע' פנים לתורה, אם כן יכולים לעוררו על ידי איזה פנים מהעין פנים אך יש מי שנפל מכל הע' פנים, עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות, שכל הע' פנים ע' שנים בחינת זעיר אפין מקבלין חיות משם כמבואר באידרא הנ"ל, אז הפירוש כפירוש הזוהר בקרב שנים על שנים קדמוניות שהם החיות של פעלך שהוא בחינת ז"א כנ"ל וזהו שכפל עוד הפעם בקרב שנים תודיע, היינו שימשיך החיות של שנים קדמוניות שמשם מקבלין כל השבעים שנה חיותם וילביש אותו בבחינת השנים סתם, שזה בחינת מה שכתב רבינו ז"ל לעיל שלפעמים מלבישין תורה גבוה בתורה נמוכה וקטנה ממנה וזה שכתוב בקרב שנים תודיע, היינו שיודיע לו האור הגדול של בחינת שנים קדמוניות על ידי שילביש אותו בהלבוש של בחינת בקרב שנים סתם וזה (שם) ברוגז רחם תזכור שפירש שם באידרא הנ"ל להאי חסד עילאה דביה איתער רחמין לכולא וכו' ור"ל בחינת החסד העליון של בחינת ורב חסד שהוא בחינת עתיק בחינת שנים קדמוניות כמבואר שם לקמן דק"מ ע"ב וכן פירש גם כן בסדר קול ברמה, ורוצה לומר שבזה החסד העליון יכולין להחיות ולעורר רחמים על הכל, אפילו לזה שנפל מכל העין פנים לתורה שהם בבחינת חסד סתם והוא נפל מכולם עד שהוא בבחינת רוגז, אף על פי כן יכולין לרחם גם עליו ולעוררו על ידי בחינת ורב חסד בחינת חסד עילאה הנ"ל ומה שכתוב שם באידרא דביה איתער רחמין לכולא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא רוצה לומר למי שיש לו על כל פנים איזה התעוררות קצת בבחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל גם בדברי רבינו ז"ל גם רוצה לומר למי שהוא תלמיד הגון על כל פנים וכמבואר לקמן באות ז' ובאות ח' בדברי רבינו ז"ל ועיין בזוהר בראשית דף ז' ע"ב ה' פעלך וכו' בקרב שנים חייהו כמו חייו, וכל מאן דאתקשיר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה, בקרב שנים תודיע להאי דרגא דלית ביה חיין כלל, כי דייקא למי שנפל מכל בחינת הע' פנים שזה בחינת שאין לו חיות כלל, אף על פי כן יכולין להחיותו גם כן על ידי שילבישו לו את האור הגדול של בחינת שנים קדמוניות ששם מקור החיים של כל השבעים שנים ועיין שם בפירוש הרמ"ז ותבין ביותר ועיין גם בפירוש הרמ"ז על זוהר בשלח דף מ"ה ע"א מענין זה:

שם אות י', ולזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, היינו שעל ידי לימודו עם תלמידו יהיה (סנהדרין צ"ט) כאלו עשאו לחבירו וכאלו עשאו לדברי תורה וכו' אפשר דרוצה לומר כי מאחר שלומד באופן זה אפילו אם בשעת התחלת הלימוד אז התלמיד אינו הגון, הלא הרב לומד עמו בכוונה זו בכדי לעשות אותו אדם חדש ממש שזה בחינת כאלו עשאו לחברו, ונמצא שמעתה יתחדש לטובה ויהיה תלמיד הגון, ואם חס ושלום לא רצה גם עכשיו אחר הלימוד להתחדש לטובה, נמצא שלא פעל עמו הרב תכלית כוונת תלמודו שיהיה כאלו עשאו לחברו, אז אף על פי כן לא יהיה הלימוד בבחינת (חולין קל"ג) הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון רק יהיה נחשב כאלו לא למד עמו כלל שום דברי תורה, כי הלא הוא למד עמו על אופן שיהיה כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאו לדברי תורה, מה שאין כן עכשיו שלא פעל כוונתו שיהיה כאלו עשאו לחברו אז גם כן כאלו לא עשאו לדברי תורה, וכאלו לא למד עמו דברי תורה כלל, וזהו על ידי שהשם יתברך שומר אותו שלא יהיו דברי תורתו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיה נשכחין ממנו כו' ולבאר יותר קצת כי רבותינו ז"ל למדו זאת שהוא כאלו עשאו לדברי תורה מפסוק (דברים כ"ט) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם נמצא שפירשו ושמרתם שילמד דברי תורה לחברו, כי זה בחינת שמירה לדברי תורה, כי אם לומד בעצמו לבד יכול להיות שיהיו נשכחין ונאבדין ממנו חס ושלום וכשילמוד עם חברו אזי הם בבחינת משומרין על ידי שחברו יזכרם וכל זה כשהתלמיד הוא הגון שאז נחשב הלימוד כאלו עשאו לחברו שזה בעצמו גם כן בחינת שמירה לדברי תורה, כי כבר הם משומרין מאחר שעל ידם נעשה הולדה חדשה ואדם חדש, ועל דרך שאמרו רז"ל (סנהדרין י"ט:) גם כן המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו, מה שאין כן אם התלמיד אינו הגון, אז לא די שאין הדברי תורה משומרין על ידו, רק אדרבא הלימוד הזה שלמד עמו נחשב פגם חס ושלום להדברי תורה, וכאלו כתבן על עור בהמה טמאה, וגם יכול להזיק להרב עצמו חס ושלום כמבואר בפנים על כן מאחר שכוונת הרב לטובה, והמניעה הוא רק מצד התלמיד, אז הקדוש ברוך הוא שומר אותו שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של זה התלמיד רק יהיו נשכחין ממנו ובזה מדוקדק מאוד לשון רבינו ז"ל שכתב אזי השם יתברך שומר אותו וכו', שומר אותו דייקא כי מאחר שכוונת הרב לקיים בלימודו עם תלמידו מצוות (דברים כ"ט) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, והלימוד לתלמיד שאינו הגון הוא בחינת ההיפוך מכל זה חס ושלום, על כן הקדוש ברוך הוא שומר אותו וכו' כנ"ל ואפשר לומר שענין הלימוד שעל ידי זה יהיה כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאו לדברי תורה זהו בעצמו בחינת העסק שעוסק הרב לעורר בני אדם משינתם כמבואר לעיל אות ו' כי יש בני אדם שישינים את ימיהם ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה' וכו', אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם וכו' כי הוא בלא חיות ושכל שהוא בחינת פנים וכו', ועל כן צריך לעוררם משינתם וכו' וכשמעוררם משינתם על ידי לימודו עמהם שזה בחינת חייהו עוררהו הנ"ל, על כן נחשב כאלו עשאו לחברו ממש וכאלו עשאו גם כן לדברי תורה, כי מתחלה היו הדברי תורה של התלמיד בלא חיות ושכל, ולא היו יכולין להתעלות למעלה, ועכשיו יש בהם חיות ושכל ונחשב כאלו עשאן ממש וזה שכתוב (דברים כ"ט) ושמרתם וכו' ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון, היינו שיהיה נמשך חיות ושכל בהמעשה והעבודה כנ"ל וכבר ידוע בכתבי האריז"ל כי הזכירה הוא מבחינת פנים וכו' והשכחה הוא מבחינת הסתרת פנים בחינת אחורים (שזה בחינת עד אנה תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני), ועל כן זה התלמיד שאינו הגון שאינו רוצה לקיים תכלית כוונת הלימוד של הרב שיהיו כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאן לדברי תורה, וזהו על ידי שעוסק לעוררם משינתם ולהמשיך בהם חיות ושכל שהוא בחינת פנים, ועל כן השם יתברך מפיל עליו שכחה וכו' כנ"ל:

וכפי מה שמבואר למעלה שיש שנפל מכל הע' פנים לתורה שאז אינו בכלל אדם כלל, כי זאת התורה אדם, וכמו שאמרו רז"ל והצדיק עוסק לעוררו על ידי בחינת שנים קדמוניות שכל הע' פנים מקבלין חיות משם, זה הלימוד בוודאי הוא ממש כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאן לדברי תורה, כי כל הדברי תורה מקבלין חיות משם כנ"ל:

שם אות ח', וזה אי אפשר כי אם על ידי שמור פתחי פיך כנ"ל רוצה לומר שלא יהיה בבחינת (ירמיה י"ב) קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם כנ"ל בפנים:

שם, ואלה לחרפות היינו בחינת (תהלים ס"ט) חרפה שברה לבי בחינת שכחה וכו' נראה לעניות דעתי שאפשר שרבינו ז"ל רימז בזה לבאר מה שכתוב לעיל שהשם יתברך שומר את הצדיק הרב האמת שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיו נשכחין ממנו, וזה על ידי שהשם יתברך מעמיד על הצדיק הזה חולקים שמחרפין ומבזין אותו ואזי כשהצדיק מגלה לימודו וחידושי תורתו הנפלאים, שעל ידי זה הוא מעורר בני אדם מהשינה, וכן על ידי שיחותיו וסיפורי מעשיותיו הנפלאים, שכל זה הוא בבחינת (דניאל י"ב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אז אלה לחיי עולם, היינו התלמידים הגונים נתעוררין על ידי זה לחיי עולם, היינו לעבוד השם יתברך בחיות ושכל נפלא, ונפתח להם הדיבור שהוא בחינת (בראשית ב) לנפש חיה לרוח ממללא ואלה לחרפות וכו', היינו בחינת חרפה שברה לבי בחינת שבירת הלוחות בחינת שכחה וכו' כי התלמידים שאינם הגונים כששומעין החרפות והבזיונות שאלו החולקים על הצדיק מבזים ומחרפים אותו ודוברים עליו עתק, אזי נשבר לבם בבחינת חרפה שברה לבי ונשכח מהם הכל, ובאמת זהו לטובת הצדיק בכדי שלא יהיו דבריו נכתבין בלב התלמידים שאינם הגונים שהוא בחינת עור בהמה טמאה ועיין בלקוטי הלכות, הלכות תפלת המנחה הלכה ו אות י"א מבואר גם כן מענין זה ויותר נראה דרוצה לומר כפשוטו, כי אף על פי שגם הם נתעוררים לפי שעה אבל אחר כך נשכח מהם, וזה להם לחרפה גדולה בבחינת (דניאל י"ב) לחרפות ולדראון עולם:

שם אות ט', תקיעה הוא בחינת העדר הדיבור וכו' רוצה לומר כי עיקר ההולדה ופקידת עקרות נעשה דייקא על ידי שהיה תחלה בחינת העדר הדיבור, והיה הדיבור מצומצם אצלם כל כך זמן רב שהיו חרשים ואלמים, ועכשיו כשיוצא הדיבור הוא יוצא בכח גדול וכו' וזה הכח בא לכלי ההולדה וכו' כמבואר לעיל בדבריו ז"ל אות ח' נמצא שאחר כך נעשה תיקון גדול גם על ידי בחינת העדר הדיבור שהיה מקודם, וזה מרומז בבחינת התקיעה וזה שכתב רבינו ז"ל אחר כך כי על ידי השופר וכו' דהיינו שכח הדיבור היוצא בכח מאלו שנתעוררו משינתם שמתחלה היו בבחינת העדר הדיבור וכו' היינו כנ"ל:

שם מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טעין רוצה לומר וממילא מובן כי הוא מבחינת שנים קדמוניות שהם למעלה מבחינת השבעים שנה שבעים פנים או יש לפרש ששאל לו כי מי שיש לו איזה אחיזה עדיין באיזה פנים מהשבעים פנים לתורה, ממילא אין צריכין לעסוק עמו לעוררו על ידי בחינת שנים קדמוניות, מאחר שיכולים לעוררו על ידי איזה בחינה מהשבעים פנים שהם בחינת שבעים שנה, וממילא מאחר שאתה עוסק על ידי בחינת השנים קדמוניות, מובן ממילא שעוסק לעורר גם הנפשות הנפולות מאוד שנפלו מכל השבעים פנים, ובהם בוודאי יש לחוש שמא יש ביניהם תלמידים שאינם הגונים לגמרי, מאחר שהם נפשות הנפולות כל כך ויותר היה לך לעסוק עם נפשות שאינן נפולות כל כך, והיית מעורר אותם על ידי בחינת השבעים פנים לבד וזה ששאל אותו פשיטא לך ית עין שנין, היינו כלום בחנת לעורר על ידי בחינת השבעים שנה ואכלת מנייהו היינו בחינת מן המותר לפיך היינו שיהיו דבריך נשמעים שיהיו התלמידים הגונים (ומזה מובן גם כן שנכון מה שבארנו למעלה, כי אפילו אם התלמידים היו עד עכשיו באיזה בחינה שהיו מאחר שעכשיו שומע ומקבל דברי רבו היטב להתחדש לטובה מעתה כבריה חדשה ממש זה התלמיד הוא גם כן בכלל התלמידים הגונים), היינו כי אפילו מי שעוסק לעורר את בני אדם על ידי בחינת השבעים פנים, עליו נאמר גם כן (זוהר ח"ב קפ"ו: זכאה מאן דמליל על אודנא דשמע, שזה בחינת מה שדרש באידרא קל"ח: הנ"ל ה' שמעתי שמעך יראתי זה מדבר בזעיר אנפין שהוא בחינת השבעים פנים כנ"ל, כי לאו כל אדם זוכה לשמוע ומי שזוכה לשמוע ולהתעורר, על ידי זה נעשה פקידת עקרות ועל ידי זה בא התגלות היראה כנ"ל שזה בחינת שמעתי שמעך יראתי, ומכל שכן איך לא יראת לעסוק בבחינת השנים קדמוניות ולעורר על ידי זה בחינת הנפשות הנפולות מאוד שבהם בוודאי יש לחוש כנ"ל והשיב לו אנא עלמא בחרובא אשכחתיה וכו' ויש לפרש דרוצה לומר כי הזעיר אנפין נקרא עולם כידוע, שעל כן השבעים שנה בחינת השבעים פנים נקראים ימי עולם שנות עולם כמבואר באידרא שם וחרובא הוא בחינת ימי קדם שנים קדמוניות שמהם מקבלין חיות גם בחינת השבעים שנה כנ"ל, וזה גם כן בכלל אנא עלמא בחרובא אשכחתיה, וגם אשכחתיה הוא מלשון שכחה, היינו בין שאני עוסק בבחינת הלימוד והתעוררות שעל ידי בחינת שבעים שנה שהוא בחינת עלמא, ובין שאני עוסק לעורר על ידי בחינת השנים קדמוניות שהם בחינת חרוב, אני יכול להביא בחינת שכחה שהתלמידים שאינם הגונים יהיה נשכח מהם וכי תימא מה לי להכניס עצמי בזה, על זה אמר כי היכי דשתלי לי אבהתי וכו' (ועיין סוד גידול החרובין לשבעים שנה בספר ויקהל משה בעולם התיקון פירקא קדמאה ובקיצור עולם התיקון שם):

שם כי היכי דשתלי לי אבהתי אנא נמי שתלי לבנאי וכו' אפשר דרוצה לןמר על פי מה שכתוב בזוהר אחרי ע"ט הנ"ל ועוד בכמה מקומות, כי גם בני במזלא תליא שזה בחינת (שמואל א א) ותתפלל חנה על ה' על דייקא שזה בחינת תיקוני עתיק כנ"ל ועל כן בשביל זה מוכרח הצדיק לעסוק בספורי מעשיות של שנים קדמוניות בחינת עתיק להמשיך על ידי זה דייקא, בחינת הולדה ופקידת עקרות:

שם, כי אפשר שאחד מספר מעשה שהיה כבר ובאמת לא היה כי אם לפני ד' שנים נראה לעניות דעתי דרוצה לומר על פי מה שכתוב בשער גן עדן אורח צדיקים פתח א' דרך ב', ששלש ראשונות כתר חכמה בינה הם נקראים שנים קדמוניות, וימי קדם והז' קצוות הם בחינת שנות עולם וימי עולם (ועיין גם בפרדס שער ערכי הכינויים והכל עולה בקנה אחד גם עם מה שכתבנו לעיל, כי גם הבינה נקרא עתיק כמה פעמים בלשון הזוהר הקדוש כידוע ואין כאן מקום להאריך), ועיין ברמ"ז פ' בשלח על הזוהר דף מ"ה שכתב, בקרב שנים הוא התפארת שהוא בתוך השנים העליונים, כי נהי"מ הם תחתונים חייהו שימשוך שם מן החיים העליונים שהוא מחב"ד ובזה מובן קצת כוונת רבינו ז"ל שאפשר שאחד מספר מעשה שהיה כבר, היינו שנדמה שהוא מבחינת שנים קדמוניות בחינת כח"ב וכן חב"ד, ובאמת אינו אפילו מבחינת השנים העליונים של בחינת שנות עולם שהם חג"ת, כי מעשה זו לא היה כי אם לפני ד' שנים היינו מבחינת נהי"מ שהם בחינת השנים תחתונים של בחינת שנות עולם או אפשר דרוצה לומר לפני ד' שנים כי הוא מבחינת חג"ת שלפני נהי"מ, ועל כל פנים הוא בבחינת שנות עולם כנ"ל ועל זה השיב לו שסיפור זה הוא מבחינת אבוה דאבא:

שם, עת לעשות לה' היינו שהגיע העת לעסוק בספורי מעשיות וכו' ולעתיק יומין אתמר היינו בספורי מעשיות של שנים קדמוניות בחינת עתיק, שעל ידי זה ממשיכין בחינת תיקוני עתיק על ידי התגלות היראה שבא על ידי פקידת עקרות כנ"ל:

שם, מאי קלא היינו איזה קול שמעו אותם שהיו תחלה בבחינת שתיקה, קלא דכנופיא עילאה היינו הלבושין של הסיפורי מעשיות שהלבישו בהם את הפנים של תורה שעל ידי זה נתעוררין מהשינה ומתחילין לדבר, שזה בחינת דמתכנפי בבחינת ובעל כנפים יגיד דבר או יש לומר דרוצה לומר על פי המבואר לעיל בפנים באות ו' שלפעמים מלבישין תורה גבוה בבחינת תורה נמוכה וקטנה ממנה וכו', וזה בחינת שמלבישין תורה של בחינת שנים קדמוניות בתורה של בחינת שבעים שנה שהיא בחינת ז"א אך לפעמים הוא מלבישה בלבוש גס ועב עוד ביותר, היינו בספורי מעשיות ושיחות חולין שזה בחינת הלבשה בבחינת מט"ט שולטנותיה בששת ימי החול ימי המעשה, ועל ידי זה דייקא מעוררים מהשינה ומתחילין לדבר, ומט"ט נקרא (עיין תיקוני זוהר ב:) בעל כנפים כידוע, וזה בחינת (קהלת י) ובעל כנפים יגיד דבר וזה בחינת כנופיא עילאה דמתכנפי, שני בחינות לבושין כנ"ל: