סימן ס״א

מאמר חדי ר' שמעון סימן ס"א נאמר בראש השנה תקס"ח שחל ביום ש"ק וביום א', והיה בזה כמה סיפורים נפלאים, ואפס קצה מזה יתבאר לקמן אם ירצה השם:

והמוח הוא לפי המזון וכו' היינו על פי המבואר לקמן באות ו' שההמתקה של כל הצימצומים הוא על ידי השכל וכו' וזה בחינת (משלי כ) נר ה' נשמת אדם המובא באות ז', כי גשמיות גוף האדם הוא בחינת צימצום בחינת חשכות בחינת בהמיות ממש והמתקתו הוא רק על ידי השכל שהוא הנשמה שבמוח שזה בחינת נר ה' נשמת אדם, כמו מי שהולך בחשך וצימצום, שהיה יכול להלכד ולהכשל מאוד, רק על ידי הנר שבידו נה החשך וניצול מהכל כמו כן על ידי אור הנשמה שהיא השכל שבמוח נמתק הגשמיות של הגוף ואז הוא בחינת אדם, רק אף על פי כן כשאוכל מאכל גס שאי אפשר לטבע האדם לעכל אותו כראוי, ולברר הכח הרוחני שבו ולהעלותו אל המוח, ולות הפסולת שהיא המותרות ולהוציאו בשלימות אל החוץ, אזי עולים העשנים סרוחים של הפסולת והמותרות ומבלבלין את המוח, כי אין המוח ממתיק רק בחינת הצימצום ההכרחי אבל לא המותרות, רק אדרבא המותרות מבלבל גם את המוח כמו כן כשפוגם באמונת חכמים שעל ידי זה נידון ביגיעת בשר בבחינת מותרות, ועל ידי זה נתבלבל המוח ואינו יכול להוציא משפטי אמת ואזי יוצא משפט מעוקל, היינו כי המשפט שהוא מן המוח הוא מעוקל ומבולבל על ידי העשנים סרוחים שבלבלו את המוח כנ"ל ואז בוודאי אינו יכול להנהיג את עצמו, היינו להמתיק צימצומיו ולפשוט ספיקותיו ולהתנהג במשפט אמת בכל עת ועת כפי מה שעובר עליו, שכל זאת הוא בחינת הצימצומים שעוברים על האדם צימצומים חדשים בכל פעם, והוא צריך לכלכל דבריו במשפט ולהוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד, ומכל שכן שאינו יכול להיות מנהיג ישראל ולהנהיג אחרים כפי דעתו ושכלו כי עיקר מה שישראל צריכין למנהיג הוא בשביל להורות להם הדרך אשר ילכו בו לכל אחד לפי בחינתו וצמצומיו, ועל כן באמת צריך המנהיג להיות איש אשר רוח בו, ודרשו רז"ל (ספרי פנחס) שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד, היינו שהוא יהיה בחינת שכל הכולל נגד כל השכליים שלהם, ובשכלו הכולל יהיה יכול להמתיק כל הצמצומים שלהם, גם שיהיה יכול להאיר בהשכל של כל אחד ואחד, עד שעל ידי זה יהיו נמתקין כל הצמצומים של כל אחד ואחד על ידי השכל שיש לו בעצמו מה שאין כן מי שאין לו אמונת חכמים שעל ידי זה נתבלבל שכלו ואינו יכול להמתיק צמצומיו ולהנהיג את עצמו, ומכל שכן שאינו יכול להנהיג את אחרים כנ"ל:

שם אות ב', כי הסמיכה וכו' והכתב הם מבחינה אחת וכו' ועל כן כשסומכין את הראוי לסמיכה שעל ידי זה ממשיכין עליו את הרוח חכמה משרשו על ידי הסמיכה, על ידי זה מביא הארה וכח בכתב ידינו שהוא גם כן מבחינה זאת, כי ממשיך אותיות מחכימות בשרשן על ידי היד כותבת אבל כשמסמיכין רבי שאינו הגון, על ידי זה נחלש כתב ידינו ונותנין תוקף לכתב שלהם וכו' רוצה לומר כי אז נסתלק אור החכמה בשרשה מעל ידי הסמיכה, בכדי שלא יומשך הארתה למקום שאינו ראוי לזה בבחינת (ישעיה מ"ב) וכבודי לאחר לא אתן המבואר בלקוטי תנינא סימן י"ב במאמר ואיה השה לעולה כי מי שאינו ראוי לסמיכה מחמת שפגם באמונת חכמים שעל ידי זה נידון ביגיעת בשר בבחינת מותרות וטינופות, ואיך אפשר שיומשך לשם אור החכמה העליונה כביכול חס ושלום, כי אף על פי שבאמת גם אלו המקומות מקבלין חיות מהקדושה אבל הוא בהעלם ובסוד גדול ואסור להרהר בזה כלל כמובן במאמר ואיה השה לעולה הנ"ל ועל כן כשמסמיכין את מי שאינו הגון לזה, אזי נסתלק ונתעלם אור החכמה מעל ידי הסמיכה, וממילא אינו מאיר בשלימות גם בידי הכתיבה, ועל ידי זה נחלש כתב ידינו רק על ידי זה שסמך את זה שאינו הגון, כי הוא בחינת מותרות ורצה להמשיך עליו אור החכמה, על ידי זה נותן כח ותוקף לכתב שלהם:

שם, ועל ידי זה גוזרין לגרש את ישראל וכו' כי כשיש הארה וכח בכתב ידינו, על ידי זה נתקדש האויר של מקומות שנתיישבו בהם ישראל בבחינת (בבא בתרא קנ"ח:) אוירא דארץ ישראל מחכים, ואז אין להם כח לגרש אותנו משם מאחר שהוא בבחינת ארץ ישראל אבל כשנחלש כתב ידינו על ידי שנסתלק ונתעלם אור החכמה העליונה, אז אין האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל, ויש להם כח לגרש אותנו משם אל מקום מדבר שממה, וזה גם כן מדה כנגד מדה, כי כמו שרצו להמשיך אור החכמה אל מקום שאינו ראוי לה כנ"ל, כמו כן מגרשין את ישראל עם קדוש שהם עיקר ישוב העולם אל מקום מדבר שממה שהוא גם כן בחינת מותרות שבבחינת המקום, כי מקום ישוב ישראל אז כבר נתמתק בחי' צמצומי המקום מאחר שנתיישבו בו ישראל, מה שאין כן מקום מדבר שלא ישבו בו ישראל מעולם:

שם אות ג', כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים דייקא וכו' שמראין זאת החכמה לעיניהם לבד וכו' אבל עצם סוד החכמה נשאר אצלינו כו' רוצה לומר כי אי אפשר להודיע להם עצם החכמה מחמת בחינת וכבודי לאחר לא אתן הנ"ל (ועיין מאמר בחצוצרות סימן ח' שכבוד הוא בחינת חכמה וכמובא בכתבים גם כן) שזה בעצמו ענין תהלוכות הגלגלים שהשם יתברך מנהיג העולם על ידיהם, ועל זה נאמר (דברים ד) אשר חלק אותם לכל העמים וכו' כי ישראל באמת אינם צריכים להם כלל, כי השם יתברך בעצמו מנהיג אותם ומשגיח עליהם, וכמו שנאמר באמת על ההנהגה שלעתיד (ישעיה ס) ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וכו' והיה ה' לך לאור עולם וכו', כי באמת אדרבא נשמות ישראל משפיעים שכל בהשכליים המנהיגים את הגלגלים וכמבואר בפנים, רק העכו"ם מחמת שאינם ראוים לזה שהשם יתברך יהיה המנהיג שלהם בעצם אור חכמתו יתברך, מחמת בחינת וכבודי לאחר לא אתן הנ"ל, על כן הלביש והעלים השם יתברך אור הנהגתו בתהלוכות הגלגלים בכדי שיהיה הדבר כביכול בהעלם ובסוד כנ"ל ובאמת מי שיש לו לב להבין, הוא מבין מתוך תהלוכות הגלגלים בעצמם שיש להם בורא המנהיג אותם, רק אף על פי כן על ידי זה נעלם ונסתר אור השגחתו והנהגתו יתברך כמו כן ענין סוד העיבור וחכמת תהלוכות הגלגלים נמסרה רק לישראל, מחמת שנשמותיהם הם המנהיגים את הגלגלים, ומי יודע הנהגתם כמו המנהיג, וצריכין אנחנו להראות זאת החכמה לעיניהם, בכדי שידעו ויבינו שסוד החכמה הזאת הוא רק אצלינו, מחמת שאנו מקושרים בבורא יתברך וכנ"ל, אבל אין להם להודיע להם עצם סוד החכמה הזאת מחמת בחינת וכבודי לאחר לא אתן כנ"ל ועל ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון שעל ידי זה נתגרשין מאוירא דארץ ישראל, על ידי זה נלקח סוד העיבור מאתנו שהוא חכמת תהלוכות גלגלי הרקיע ונמסר להם, זה מובן גם כן כפי הנ"ל וזהו שסיים וכל זה על ידי המותרות הנ"ל היינו כנ"ל:

ועל ידי זה אין לו עצה שלימה לעולם וכו' רוצה לומר כי מקור העצה הוא בלב כ"ש (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, וכשנידון במותרות אזי הטינופות של המותרות עולה אל הלב, כי המוח שהוא רחוק מכלי המאכל ועולים אליו רק אדיים ועשנים מהמאכל, על כן על ידי שנידון במותרות עולים עשנים סרוחים אל המוח ומבלבלים אותו אבל הלב שהוא סמוך אל כלי המאכל, על כן הטינופות בעצמו של המותרות עולה אל הלב ונעשה לבו מטונף כמו בית הכסא שהוא מקום עצת הנשים וכו', ואז כל עצותיו בחינת עצות נבערות (על דרך שאמר הכתוב ישעיה י"ט מ"א אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה וכו') עצת נשים, על דרך שאמרו רז"ל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם (ב"מ דנ"ט) ותוכן הכוונה בזה גם כן על דרך הנ"ל, כי כשאינו יודע איך לעשות הוא בבחינת צמצום, והעצה הוא בחינת המתקת הצמצום הנ"ל וכמבואר לקמן בסי' קמ"ג, אבל על ידי פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נידון במותרות, על ידי זה אינו יכול להמתיק צמצומיו, ועל ידי זה אין לו עצה שלימה לעולם וכו' כנ"ל:

שם אות ה', ולא יחצו לשתי ממלכות בחינת עצות וכו' הגם כי לפי פשוטו נאמר על ענין חלוקת מלכות בית דוד, עיין לקוטי הלכות, הלכות תענית הלכה ד' ובהלכות סוכה הלכה ז' ובהלכות הושענא רבא הלכה ב' שחלוקת מלכות בית דוד ובחינת חלוקת העצה הם בחינה אחת, ועל כן נאמר בתחלת מלכות רחבעם (מלכים א י"ב) ויעזוב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים וכו', ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד וכו' ועיין שם עוד, ובהלכות ראש חודש הלכה ז' ובהלכות פקדון הלכה ה' נפלאות גדולות ורבות מענין מאמר זה הנ"ל:

שם, כי משם נמשך המחלוקת על ידי שפגם באמונת חכמים וכו' רוצה לומר כי אם לא היה שום פגם באמונת חכמים שאזי יש להתורה שלימות ומקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל השכליים פרטיים, שעל ידי זה נמתקין כל הצמצומים, כל צמצום על ידי בחינת השכל שהיא שרשו וכו' על ידי בחינת החכמה עילאה הנ"ל נמתקין כל הצמצומים והדינים בכלל, שזה בחינת מה שכל הצמצומים נכללין בתוך האבן שתיה בחינת קדשי קדשים, אזי בוודאי לא היה שום מחלוקת כי עיקר המחלוקת הוא על ידי בחינת התגברות הצמצומים, שעל ידי זה אין יכולין להשוות זה עם זה בדעותיהן, וזה בא רק על ידי פגם אמונת חכמים, אבל על ידי שלימות אמונת חכמים, על ידי זה נמתקין כל מיני מחלוקת, על ידי שכולם נכללין באחדות אחד בתוך האבן שתיה שכל הכולל חכמה עילאה, ואדרבא כל אחד יודע שעל ידי זה שבני אדם משונים בדיעותיהן ולכל אחד יש לו צמצומים אחרים וגם בחינת שכליים פרטיים להמתיק הצמצומים, על ידי זה דייקא נשלמת התורה בשלימות גדול, שזה בחינת שלימות התורה על ידי תורה שבעל פה דייקא, שהוא בחינת ריבוי הספרים הקדושים שבתורה שנתחברו על ידי חכמים רבים, שלכל אחד היו לו צמצומים אחרים ושכליים פרטיים אחרים להמתיק הצמצומים, על ידי זה דייקא נתחברו ספרים קדושים הרבה (וכעין שאמרו רז"ל בבבא מציאה דף פ"ד לענין ר' שמעון בן לקיש דהוה מקשה לרבי יוחנן כ"ד קושייתא ומפרק ליה ר' יוחנן וכו' וממילא רווחא שמעתא וכו' עיין שם), ועל ידי זה נשלמת התורה באור גדול עד שמקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל השכליים פרטיים שעל ידי זה נמתקין כל הצמצומים בכלליות ובפרטיות כנ"ל נמצא שהשינוי דיעות בשרשן אינם בבחינת מחלוקת כלל רק אדרבא כנ"ל, רק על ידי פגם אמונת חכמים מתגברין הצמצומים כל כך עד שנעשין בבחינת פירוד ומחלוקת, ועל כן על ידי זה המחלוקת צריכין להתעורר דייקא לשוב על פגם אמונת חכמים, ואז על ידי זה דייקא נתרבין הספרים קדושים ונשלמת התורה וכו' ונמתקין כל הצמצומים על ידי שנכללין כולם בהאבן שתיה כמבואר בפנים ויש לומר בדרך צחות שזה בחינת מה שאמרו רז"ל לענין אבני יעקב (חולין צ"א) התחילו האבנים מריבות זה עם זה וכו' מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת שהיא בחינת האבן שתיה, כי דייקא על ידי המחלוקת שבין האבנים שהן בחינת הנפשות על ידי זה שבין בתשובה ונתרבין הספרים קדושים, עד שעל ידי זה נכללין הכל בתוך האבן שתיה בבחינת (איוב ל"א) הן תוי שדי יענני ר"ת שתיה, וספר כתב איש ריבי וכמבואר בפנים אות ואו זיין:

שם אות ז', וכל אחד בא עם קדושתו וצמצומיו וכו', קדושתו הוא בחינת השכל שנקרא קדש, ובא כל אחד עם בחינת שכלו וצמצומיו אל הצדיק הדור שהוא בחינת קדשי קדשים בחינת אבן שתיה וכו', ועל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים וזוכין על ידי זה להוציא משפטינו לאור כפשוטו, היינו לזכות במשפט ביום הדין של ראש השנה שזה גם כן בכלל מה שכתוב בהתחלת המאמר שעל ידי אמונת חכמים יכולין להוציא משפטינו לאור וכו' רוצה לומר כי על ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים כמבואר באות ו', ואז יוצא לאור משפט וישראל זוכין בדין:

כבר מבואר לעיל שהמאמר הזה נאמר בראש השנה תקס"ח אחר שכבר בא עליו החולאת הגדול של השיעול אשר נסתלק מזה וכבר מבואר במקום אחר בס' חיי מוהר"ן (נסיעתו לנאווריטש יא יב) איך שבקיץ תקס"ז תיכף שבא עליו החולאת הנ"ל התחיל לדבר מן ההסתלקות שלו, ואמר שמוכרח להסתלק על ידי החולאת הזה (וזה שחי אחר כך יותר משלשה שנים היה באמת בנסים ונפלאות גדולות וכמבואר במקום אחר (שם, וגילה דעתו הקדושה תיכף לפני אנ"ש שרצונו חזק מאוד שיהיה להם עסק עם קברו הקדוש היינו לבא לשם ללמוד ולהתפלל ולומר תהלים בכוונה ובהתעוררות הלב, ויהיה לו ז"ל שיעשועים גדולים מזה וחילוץ עצמות וכו', ושבעבור זה ישתדל בטובתינו ותיקון נפשותינו לנצח ופעם אחת אמר בפירוש אני רוצה לישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וכו' ובתיבות אלו שאמר אני רוצה לישאר ביניכם יש בהם עמקות גדול מאד מאד כמבואר ברמז קצת בספר חיי מוהר"ן (בפרט בעת שאמר וגילה ענין התיקון הנפלא והנורא של העשרה קפיטל תהלים, שאז אמר גם כן שגם אחר הסתלקותו וכו' מי שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה ויאמר שם אלו העשרה קפיטיל תהלים אפילו וכו' ישתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו וכו' ואמר שהוא תיקון הכללי וייחד עדים על זה כמבואר כל זה במקום אחר (שיחות הר"ן קמ"א, ואנ"ש היו מצטערים מאוד מענין הגילוי דעת של הסתלקותו, וקצת מהם שאלו אותו ז"ל בפירוש מה נעשה ועל מי תעזבו אותנו ומה יהיו מהדיבורים שנדברו וכו', היינו ממה שהתחיל לעסוק עם כל אחד ואחד מאנ"ש להביא אותו לתכלית שלימות תיקונו מאחר שפתאום ובזמן קצר כל כך מתחלת התקרבותם אליו ז"ל ותחלת עסקו עמהם כבר הוא מוכרח להסתלק, והוא ז"ל חיזק אותם בדבריו הנעימים הקדושים הנוראים, ואמר להם שהעיקר הוא שיחזקו עצמם כל אנ"ש באחדות גדול באהבה רבה ואז בוודאי אין להם לדאוג כלל, כי בוודאי יהיו כשרים וצדיקים כמו שהוא רוצה, ואפילו מי שיהיה נלוה להם ויתחבר עמהם, אף על פי שלא היה מכיר אותו כלל בחיים חיותו גם כן יהיה איש כשר וצדיק, כי בעזרת ה' גמרתי ואגמור "איך האב אויס גיפירט אין וועל אויס פירען" גם כבר מבואר שאמר שהאש שלו תוקד עד ימות המשיח (מיין פייעריל וועט טליאן ביז משיח וועט קומען) גם מה שאמר שכמה וכמה צדיקים גדולים מאוד התחילו לעשות ולתקן וכו' ואחר שנסתלקו נפסק הענין, והוא ז"ל רוצה לעשות ולתקן באופן כזה שלא יופסק הענין לעולם, ואלו התלמידים יעשו עוד תלמידים אחרים וכו' וכן עוד להלן יותר וכו' גם קודם ראש השנה הנ"ל דיבר עם הר"ר נתן זצ"ל, וגילה לפניו הענין המבואר בלקוטי תנינא סימן פ"ו שעל ידי קטנות אמונה צריכין לתעניתים ועבודות קשות, והר"ר נתן זצ"ל עומד ומשתומם ומחשבותיו תמהים, כי הוא ידע בנפשו שהוא חזק באמונה וכו' והשיב לו רבינו ז"ל על מחשבותיו וענה ואמר לו, ואם יש לך אמונה וכו' אין לך אמונה בעצמך והזכיר אז מאמר רז"ל (סוטה מ"ח:) מי גרם לצדיקים וכו' קטנות אמונה שהיה בהם, היינו שלא היה להם אמונה בעצמם בשלימות וכו' ואחר כך בראש השנה נכלל ענין זה גם כן במאמר חדי ר"ש הנ"ל, שיש צדיקי הדור שאמונתם שלימה בוודאי, ואף על פי כן יש עליהם מחלוקת וכו' מחמת שאין להם אמונה בעצמן וכו' גם בעתים הללו גילה הענין המבואר בסי' רי"א מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים, כי עיקר המתקת הדינים הוא על ידי קדושת המחשבה כמו שכתוב (עיין זוהר ח"ב רנ"ד:) כלהו במחשבה איתברירו, ואי אפשר לבוא למוחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו' וענין זה נכלל גם כן אחר כך בראש השנה במאמר הנ"ל במה שביאר שם באות ו' שכל המתקות של כל הצמצומים והדינים הוא על ידי השכל כי כולם במחשבה אתברירו וכו' ואחר כך באות ז' מבאר שזה בחינת מה שנוסעין על ר"ה לצדיקים וכו' והנה עד זמן הנ"ל לא היה שום גילוי דעת ממנו ז"ל אודות ספרו הקדוש ליקוטי מוהר"נ אם ברצונו להדפיסו, אדרבא היה נראה מדעתו להיפוך קצת ואחר ראש השנה הנ"ל נסע ללעמברג ומשם שלח לכאן להדפיס ספרו הקדוש, ונדפס בשנה הנ"ל שנת תקס"ח, ומאז דיבר הרבה מענין זה ממעלת וחשיבות מאמריו הקדושים שבספרו הקדוש, והזהיר מאוד להתמיד ולהגות בהם כמבואר במקום אחר וגם זה נכלל במאמר הנ"ל בענין וספר כתב איש ריבי וענין שכבר יש כמה ספרים עכשיו וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים וכולם צריכין להעולם, וצריכין להאמין בהם וללמוד ולהגות בהם ולהחזיק אותם בחשיבות גדול וכו' וכן הצדיקים שיש להם אמונת חכמים בשלימות צריכין גם כן להתחזק ולהאמין בעצמן, היינו בהחידושי תורה שלהם שהם עצמן מחדשין ולהחזיק אותם בחשיבות וכו':

ומכל המבואר לעיל נראה לעניות דעתי, שהמאמר הזה היה אצל רבינו ז"ל כעין צוואה לאנ"ש המקורבים אליו ז"ל, איך שיהיה ההתנהגות אחר פטירתו ז"ל בענין ההתקרבות אליו ז"ל, ורימז להם שהעיקר הוא להתחזק באמונת חכמים באמת ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, ועל ידי זה זוכין להוציא משפטינו לאור, היינו שיקבל וילמוד מכל הלימודים שלומד משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג, הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו, אשר זה עיקר מטרת כוונת מעלת ההתקרבות לצדיקים, ולא די לעיין בספרים קדושים לבד (כקושיית החולקים על ענין זה של התקרבות לצדיקים וכמובא גם במאמר תפלה לחבקוק סי' י"ט ובשאר מקומות בדבריו ז"ל), כי לאו כל אדם זוכה להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות ממה שלומד בספרים, וכמו שאמרו רז"ל (עיין סנהדרין צ"ג:) לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא סייעתא דשמייא, וכמו שהביא רבינו ז"ל במאמר זה עצמו מענין דואג שהיה אדם גדול והוציא משפט מעוקל שאין דוד ראוי לבוא בקהל, אשר תקוות כל קהל ישראל הוא על ידי דוד משיח ה', ומחמת זה עצמו צריכין בוודאי להתחזק מאוד ולהשתדל להתקרב לצדיקי אמת בכדי שהם ידריכו אותו בדרך ישרה כל אחד לפי בחינתו ורבינו ז"ל רימז בכאן שעל ידי שלימות אמונת חכמים זוכין להוציא משפטי אמת מהלימוד בספרים קדושים לבד גם כן וכן זוכין על ידי זה לעצה שלימה שגם בשביל זה צריכין לבקש ולהשתדל למצוא איזה מנהיג אמיתי שיוכל לתקן עצתו רק כל זמן שאין זוכין למצוא זה המנהיג האמת, אזי על ידי ששבים באמת על פגם אמונת חכמים עד שבכל פעם נחשבין בעיניו ביותר הספרים הקדושים שנתחברו על ידי צדיקי אמת ומאמין בהם ועוסק בהם בתמימות ומבטל דעתו נגדם ונזהר לבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, על ידי זה בעצמו נשלם אור התורה הקדושה ביותר עד שמקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל החכמות שהם בחינת השכליים פרטיים, עד שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים בכלליות וגם בפרטיות יוכל על ידי זה כל בחינת שכל הפרטי להמתיק בחינות הצמצומים השייכים אליו כי הוא שרשם ואז על ידי זה יוכל כל אחד להוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד, מאחר שנתתקן מוחו ושכלו אשר בזה תלוי עיקר תיקון המשפט וכן על ידי זה נשלמת העצה אצל כל אחד לפי בחינתו, כי שלימות העצה הוא עיקר בחינת המתקת הצמצומים כנ"ל:

גם רימז להם הפגם הגדול שנעשה על ידי מנהיגים שאינם ראוים לסמיכה, והתנבא ברוח קדשו כל מה שיבוא על ישראל על ידי זה חס ושלום, שיהיו גוזרין שלא יהיה תוקף לשום כתב ישראל רק לכתבים שלהם, וישראל יהיו מוכרחים ללמוד כתב שלהם, וכל המשפטים יהיו על ידי כתבים שלהם וכו' וגם על ידי זה גוזרין גזירת גירוש שהוא הגזירה של הסטעפיס וכו', שכל אלו הגזירות יצאו שנים הרבה אחר הסתלקותו ז"ל, ונתקיימו בימינו בעוונותינו הרבים, וגם מה שנלקח סוד העיבור מאתנו שהוא חכמת תהלוכות גלגלי הרקיע וכו' ונמסר להם הגם כי אי אפשר לנו לידע תוכן כוונתו ז"ל בזה, כי יש בזה דברים גבוהים מאוד כמובן למעיין בפנים, אף על פי כן אפשר לומר שגם זה בכלל דבריו ז"ל מה שהתגבר בימינו הלימוד של הפילוסיפיא וחכמת הטבע, וחותרים לסתור כל דרכי החכמה שמכבר, וכל חכמת ישראל בזה ללעג וקלס בעיניהם, וכהנה יש עוד ענינים הכלולים גם כן בענין זה, והכל בא על ידי פגם אמונת חכמים והעיקר על ידי שמסמיכין מנהיגים שאינם הגונים, היינו שאין להם אמונת חכמים בשלימות, ושם מבואר איך צריכין ליזהר מאד שלא להסמיך אותם ושלא ליתן להם שום תוקף ועוז, וממילא מובן איך צריכין להתרחק ממנהיגים החולקים על צדיקי אמת ודוברים עליהם עתק בגאוה ובוז, שהם ממש בבחינת דואג שהוציא משפט מעוקל כזה עד שדן את דוד שאינו ראוי לבוא בקהל כנ"ל:

וגם רימז להם איך שצריכין על ידי המחלוקת להתחזק ביותר באמונת חכמים ובספריהם הקדושים, הגם כי על פי רוב כוונות החולקים הוא להיפוך מזה בכדי להפיל את האדם ולבלבל אמונתו ביותר כמובן אבל האדם צריך לבלי לשמוע אליהם כלל, רק שידע בבירור כי עיקר המחלוקת בא עליו בכדי לעוררו שיזדרז לשוב באמת ולתקן פגם אמונת חכמים והמחלוקת הוא בחינת מים טהורים המטהרים אותו מבחינת הטינופות והמותרות שנשקע בהם על ידי שפגם באמונת חכמים כמבואר כל זאת בפנים ואפילו מי שיש לו אמונה שלימה, לפעמים בא עליו מחלוקת בכדי שיתעורר לתקן בחינת האמונת חכמים אצל ההמון עם, ולפעמים בא עליו המחלוקת מחמת שאין לו אמונה בעצמו בחידושי תורה שלו שהוא בעצמו מחדש, וצריך לשוב על זה:

וגם רימז להם מגודל מעלת התיקון הגדול שנעשה על ידי הנסיעה לצדיקים על ראש השנה שעל ידי זה נכללים כל נפשותם בתוך הצדיק הדור שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקין כל הצמצומים והדינים ועל ידי זה נעשה שמחה בחינת (משלי י"ג) אור צדיקים ישמח שזה בחינת חדי ר"ש וכו' ומה שאמר רשב"י להחברייא שלו (זוהר ח"ג קכ"ח) אנן בחביבותא תלייא, היינו האהבה וכללות שנכללין יחד, ועל ידי זה עיקר ההמתקה והתיקון וכו' כמבואר בפנים, שזה בחינת מה שנתבאר למעלה שהבטיח להם שגם אחר הסתלקותו כשיהיו נכללים יחד באהבה ואחדות אזי בוודאי יגמור עמהם לטובה מה שהתחיל לעסוק עמהם עד שיהיו כולם כשרים וצדיקים, ואפילו מי שיתחבר עמהם יהיה גם כן איש כשר וצדיק באמת וזה מובן ממילא שגם ענין הנסיעה על ראש השנה לצדיקים היה דעתו ז"ל גם כן על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנ"ש בכל שנה לאומין להשתטח על קברו הקדוש, ולהרבות שם בתחנונים בכל ערב ראש השנה, ואחר כך מתפללין כל הקיבוץ הקדוש הזה ביחד בראש השנה (בבית הכנסת הגדול והקדוש שנקרא על שמו ז"ל) בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה רבה ועצומה מאוד כל החברים זה לזה ממש, כולם בלב אחד כאיש אחד ובהתקשרות גדול לכל הצדיקי אמת ובפרט לכח וזכות הגדול והנורא של רבינו ז"ל אשר כל רעותין טבין של כלל אנ"ש תקיעין תמן גם כל השנה בעבודה שעובד את השם יתברך כל אחד בביתו, בפרט בזמן קהילה לכל בעת שמתקבצין ומתאספין כולם לשפוך את לבם ברחמים ותחנונים לפני השם יתברך על ציונו הקדוש, ואחר כך מתפללין יחד בראש השנה בהתקשרות גדול בלב ונפש לכל הצדיקים גם להשוכני עפר כמבואר בדבריו ז"ל במאמר אבא שאול סי' נ"ה, בפרט אליו ז"ל והחוש מעיד שענין זה של הקיבוץ שמתקבצין כלל אנ"ש על ר"ה לאומין, זהו עיקר הכלליות וקשר האחדות של כל אנ"ש בקשר אחד, ורק בזה אנו מקיימין רצונו ז"ל להיות מחזיקים את עצמם כלל אנ"ש בקשר אחד באהבה ואחדות כנ"ל, ורק על ידי זה עיקר קיום הארת השארתו הקדושה לנצח, כאשר הבטיח ז"ל שענינו לא יופסק והאש שלו תוקד עד ימות המשיח כנ"ל, וכנראה בחוש אשר זה יותר מששים שנה אחר הסתלקותו ז"ל, והאש הקדוש של אמונת חכמים בו ז"ל ובחיבוריו הקדושים ובכל הצדיקי אמת בוער בלב אנ"ש עד אין סוף ממש, ומשתדלים לעסוק בעניניו ז"ל בכל פעם בהשתדלות יתירה ביותר להפיץ מעיינותיו חוצה להדפיס חיבוריו ז"ל, ולבנות בניניו הקדושים, ולעסוק בכל ענייניו עלצ צד היותר טוב וכבר יש רבים מאנ"ש אשר כמעט שלא הכירו ולא ידעו ולא ראו גם שום אחד מתלמידיו הקדושים ז"ל, ואף על פי כן בוער בלבם עסקיו ועניניו של רבינו הקדוש ז"ל כאש יוקדת ממש, ושותים בצמא את כל דבריו ודברי תלמידיו הקדושים ז"ל, והם עליהם ממש כמים קרים על נפש עיפה, ועובדים את ה' באמת בכל לבם ובכל נפשם, והכל בכח קדושת ההתנוצצות הארת הדעת הקדוש שנשאר בעולם מרבינו הקדוש ז"ל על ידי חיבוריו ותלמידיו הקדושים; ועיקר יסוד קיום כל הענין זה הנ"ל הכל הוא על ידי הענין הקדוש של ההתקבצות וההתאספות יחד של כלל אנ"ש על ר"ה וגם כפי אשר נתבאר למעלה שרצון רבינו ז"ל היה שגם אחר הסתלקותו ז"ל יהיו כל אנ"ש באגודה אחת וקשר אחד וכאן במאמר זה מבאר שעל ידי האהבה והכלליות שנכללין יחד על ידי זה נמתקין כל הדינים ודבר בעתו מה טוב ומובן ממילא כי מאחר שראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, אז בוודאי הזמן גרמא לזה ביותר להתאסף כולם ביחד בכללות אחד (שזה בחינת מה שגם בכלל ישראל מתאספין על ימים נוראים מכל הכפרים להתפלל ביחד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות), ולהשען בכח וזכות הצדיק הקדוש והנורא שהוא בחינת אבן שתיה, ולהתפלל אל השם יתברך שימתיק כל הצמצומים והדינים מעלינו ומעל כל ישראל ויוציא כאור משפטינו בפרט כפי מה שביארנו למעלה מה שבעתים הללו אמר מה שמבואר בסי' רי"א שמה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים הוא כי עיקר המתקת הדינים הוא על ידי קדושת המחשבה בחינת מוחין זכים וטהורים, ולזה זוכין על ידי התקשרות לצדיקים בבחינת (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו (וכבר מבואר למעלה שגם ענין זה נכלל אחר כך בר"ה במאמר זה הקדוש של חדי ר"ש) ובזה גילה דעתו בפירוש שכוונתו להתאסף יחד גם על קברו ז"ל להתפלל שם כי עצמות יוסף הוא בחינת קבר הצדיק ממש

ובזה מבואר מאוד מה שאמרו רז"ל (סוטה די"ג) בענין השני ארונות שהיו מהלכין במדבר ארונו של יוסף והארון ששם לוחות האבן וכו' קיים זה מה שכתוב בזה ולפי הנ"ל הם ענין אחד ממש ועיין בתנחומא פרשת וארא, וכן במדרש רבה שלא היה יכול שלמה להכניס את הארון לבית קודש קדשים עד שהביא ארונו של דוד, והכל מבואר על פי הנ"ל; כי הצדיק האמת הוא בחינת קדשי קדשים אבן שתיה, ששם היה עומד הארון עם הלוחות שזה בחינת לוחות האבן כמבואר בפנים (ולבאר הענין בדקות ורוחניות יותר קצת הוא, כי ידוע כי מקום גניזת הצדיק הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל, וכמובא בדבריו ז"ל בלק"ת סי' ק"ט וזה ידוע כי גם בקדושת ארץ ישראל עצמה יש כמה בחינות שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (כלים א ו) עשר קדושות קדשה ארץ ישראל וכו' ועיקר קדושתה נמשך מקדשי קדשים ששם האבן שתיה, ושם היה עומד הארון עם הלוחות, ושם מאיר בחינת אור החכמה עילאה, ומשם נמשך קדושה לכלל ארץ ישראל אשר בשביל זה אמרו רז"ל כי (בבא בתרא קנ"ח:) אוירא דארץ ישראל מחכים וכן ידוע כי גם בין הצדיקים יש כמה וכמה בחינות ועל כן אפשר לומר שמקום גניזתו של הצדיק האמת מופלג במעלה מופלגת מאוד מאוד הוא בחינת קדושת האבן שתיה ממש ובזה תבין קצת מה שמספרין אנ"ש מענין הסתלקותו הקדוש של רבינו ז"ל ביום ד' של סוכות שחל אז ביום ג' (כי יום ראשון של סוכות חל אז ביום שבת קודש) ושמעו מרבינו ז"ל איך שישב על מטתו בחלישות גדול מאוד ואחז הלולב עם האתרוג בידו, ואמר בקול נעים קול דממה דקה קדוש ונורא מאוד את תפלת ההושענא של אבן שתיה, עמוד והתבונן והתפלא עד היכן הדברים מגיעים, ואי אפשר להאריך בענינים גבוהים ורמים ונשגבים נסתרים כאלו כמובן) וכבר מבואר בספר חיי מוהר"ן איך בערב ר"ה האחרון באומין סמוך להסתלקותו ז"ל סיפר הרבה בענין גודל החיוב ליסע אליו ז"ל על ראש השנה, ואמר שאין דבר גדול מזה, והזהיר הרבה בזה; ואחר כך כשנסתלק בסמוך תיכף בחג הסוכות שאחר ראש השנה הזה, אז ידעו והבינו כולם למפרע שכל ענין הסיפור והאזהרות הנ"ל, היו גם על אחר הסתלקותו ז"ל, להתאסף גם אז יחד כל הקיבוץ של אנ"ש על ראש השנה, ושעל ידי זה נעשין תיקונים נפלאים מאוד מה שאין לשער כלל, ולא ביאר הענין בפירוש מטעמים הכמוסים אליו, בשגם כי ידוע כי כך היה דרכו בקודש גם בשאר ענינים רבים מעניניו הקדושים ז"ל וכמבואר במקום אחר

הנה הארכנו קצת לבאר קצת איך שלעניות דעתי נראה, שמאמר של חדי ר' שמעון הנ"ל היה כעין צוואה ממנו ז"ל, לרמז לאנ"ש על ענין ההתנהגות של אחר פטירתו ז"ל, היינו להתחזק מאוד באמונת חכמים ולעסוק בלימוד ספריו הקדושים וספרי כל צדיקי אמת, ולהחזיק אותם בחשיבות גדול, ולהאמין בהם באמת ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, וכן ליזהר מאוד מלהסמיך את המנהיגים שאינם הגונים ולבלי ליתן להם שום תוקף ועוז ומכל מיני מחלוקת שעוברים על האדם יתעורר לשוב בתשובה, ולהשתדל לתקן בחינת האמונת חכמים ביותר, ושיש כמה בחינות בזה, וליזהר ביותר בענין הנסיעה על ר"ה לצדיקים וכו' וכבר נתבאר שרימז גם על הקיבוץ של אנ"ש גם עכשיו על ראש השנה, ושעל ידי זה נעשה שמחה, וכנראה בחוש השמחה הגדולה שיש בין אנ"ש בזמן הקיבוץ הקדוש הנ"ל גם עכשיו, וליזהר מאוד באהבת חברים בחינת אנן בחביבותא תליא להכלל יחד באחדות אחד באהבה רבה, ועל ידי כל זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים, ועל ידי זה יכולין להוציא משפטינו לאור מכל הלימודים שילמוד משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו (שזה בחינת מה שהבטיח שגם מי שיתחבר אל אנ"ש יהיה איש כשר), וגם זוכין על ידי זה לעצה שלימה ולכל טוב ועל כל הנ"ל מה שעל ידי זה נשלמת התורה הקדושה בשלימות גדול, ומקבלת מחכמה עילאה ומשפעת בכל החכמות, שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים האלו הנ"ל

והנה במאמר זה אות ב' מבואר שם מענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה, ושעל ידי הסמיכה לרבי הגון שהנהגתו בבחינת משפטי אמת על ידי שיש לו אמונת חכמים בשלימות, אזי על ידי הסמיכה שאז מקבל חכמתו מבחינת יד ה' בבחינת (דברים ל"ד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, אזי מביא הארה וכח בכתב ידינו וכו' ולפי עניות דעתי רימז גם בזה סמיכה להר"ר נתן ז"ל, כאשר כבר רמזנו למעלה קצת בענין מה שביארנו קצת על המאמר קרא את יהושע סי' ו' ושגם במאמר כי מרחמם ינהגם בלק"ת סי' ז' שנאמר בשנת תק"ע שהיא שנה האחרונה של ימי חייו ז"ל, וגם שם מובא בסוף המאמר פסוק זה (שם) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו', ואז הבינו גם קצת מאנ"ש שכוונתו ז"ל להסמיך בזה את הר"ר נתן ז"ל, בפרט לפי מה שמבואר לעיל מה שאמר לו רבינו ז"ל ואם יש לך אמונה וכו', מובן מזה שגם רבינו ז"ל הסכים למחשבותיו שיש לו אמונה שלימה, רק שצריך לתקן עוד בחינת האמונת חכמים להאמין גם בעצמו ובחידושיו שהוא מחדש ואם כן בוודאי היה ראוי לסמיכה, מאחר שיש לו אמונת חכמים בשלימות וזוכה להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות מכל הלימודים שלומד, שזה בעצמו כל ענין החיבורים הקדושים שחיבר הר"ר נתן ז"ל שהם ספרי ליקוטי הלכות שהתחיל לחברם בחיים חיותו של רבינו ז"ל ובפקודתו ז"ל, אשר כל יסוד ענינם הוא רק על קוטב זה להוציא מכל הלימודים שהאדם לומד משפטי אמת והנהגות ישרות הן מהלכות בשר בחלב ותערובות וכו', והן מהלכות טוען ונטען, וגביית חוב ופקדון, ושומרים, וכל כיוצא בזה, וכמובא גם בהקדמה של ספר לקוטי הלכות וחכם כזה בוודאי ראוי לסמיכה

ויותר יש לבאר בזה מענין ידי הכתיבה וידי הסמיכה, כי הר"ר נתן ז"ל היה כתבן וסופר גדול וחיבר ספרים הרבה, וגם כתב כמעט כל חיבוריו הקדושים של רבינו ז"ל, ורבינו ז"ל בעצמו אמר עליו שיש לו חלק גדול בהספר ליקוטי מוהר"ן, וכמעט שכל הספר הוא שלו (היינו על ידי הגיעגועים והתשוקות גדולות וחזקות מאוד שהיו לו לשמוע חידושי תורה מרבינו ז"ל וגודל זהירות וזריזות השתדלותו בזה לכותבן ולהעתיקם) ושמעתי מפיו הקדוש בפירוש, שכל חיותו והתחזקותו בעבודת ה' אחר פטירת רבינו ז"ל הוא רק על ידי הכתבים שציוה עליו רבינו ז"ל לחדש תמיד חידושי תורה ולכותבן בספר, וגם נשמע מפיו הקדוש שחקר הרבה בדעתו במה לזכות את העולם ולהאיר להם קצת מהרשימה הקדושה שקיבל מרבינו ז"ל, ונתברר לו שהוא רק על ידי שיכתוב ספרים רבים בענין זה ויפיצם בישראל וכו', שכל זה הוא על ידי בחינת ידי הכתיבה כנ"ל ובאמת כל הכח הזה של ידי הכתיבה שלו הכל הוא רק בכח ההארה הגדול של הרוח חכמה שהאיר עליו רבינו ז"ל על ידי בחינת ידי הסמיכה שזה בחינת (דברים ל"ד) כי סמך משה את ידיו עליו (וכאשר אמר לו רבינו ז"ל בפירוש כמו שמבואר במקום אחר) נמצא מבואר שרימז רבינו ז"ל בזה המאמר גם כן בחינת סמיכה להר"ר נתן ז"ל, כאשר באמת היה מנהיג ישראל אמיתי וזיכה את הרבים מאוד אחר פטירתו של רבינו ז"ל, וכמעט שעיקר ההשארה של רבינו ז"ל הוא רק על ידו וכמבואר במקום אחר, ואף על פי כן לא ביאר רבינו ז"ל ענין זה מפורש מטעמים הכמוסים אליו ז"ל וכנ"ל נמצא מבואר שאחר פטירתו של רבינו ז"ל עדיין נשאר איזה בחינת מנהיג הכולל לאנ"ש היינו הר"ר נתן ז"ל, רק שממילא מובן שהזקנים המקורבים לרבינו ז"ל מכבר קודם התקרבותו של הר"ר נתן ז"ל בוודאי היה קשה להם לקבל עליהם את הר"ר נתן ז"ל למנהיג, ועל דרך שאמרו רז"ל גם לענין משה ויהושע ממש זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה וכו', בפרט כי רבינו ז"ל לא ביאר בפירוש וגם להר"ר נתן ז"ל היה קשה לקבל השררה והמנהיגות ולהשתרר קצת על זקני מקורבי רבינו ז"ל אך על כל פנים לבני הנעורים הרוצים להתקרב אל השם יתברך, אליהם בוודאי היה הר"ר נתן ז"ל לרועה נאמן ומנהיג אמתי ובזה תבין דבר נפלא ונעלם בהנהגת השם יתברך והשגחתו הקדושה, מה שפטירתו של הר"ר נתן ז"ל בעצמו היה בעת עוסקו לחדש חידושי תורה על מאמר זה של חדי ר"ש הנ"ל, היינו בעת שעסק לחדש בהל' ראש חודש הלכה ז' ושם מובן גם כן הרבה מהנ"ל ועיין שם גם מענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה וכו', כי אחר פטירתו ז"ל צריכין להשתדל ביותר לילך עם מאמר חדי ר"ש הנ"ל ולקיים ככל הכתוב כנ"ל ובזה תבין קצת דבריו הקדושים שאמר ביום הסתלקותו הקדוש שהיה ביום ו' ערב שבת קודש עשרה בטבת שנת תר"ה, וקודם אור הבוקר עמדו לפניו קצת מאנ"ש ושאל אותם, מה היו השלשה צרות שאירעו לישראל בחודש טבת, והתחיל בעצמו לחשוב אותם, היינו מה שסמך מלך בבל על ירושלים, ומה שמת עזרא הסופר, ומה שנכתבה התורה יונית, ואמר להם בזה הלשון כבר מבואר בענין זה בחידושיי שכל הג' צרות הם מבחינה אחת (ורוצה לומר בהלכות תענית הלכה ד' המיוסד גם כן על ענין מאמר זה של חדי ר"ש הנ"ל) כי עזרא הסופר היה כותב ספרים הקדושים היינו ספרי תורה הקדושים, והיה ממשיך הארה גדולה בכתב ישראל, וכשמת ונסתלק אזי נחלש כתב ידינו וניתן תוקף לכתבים שלהם, עד שגם התורה הקדושה נכתבה בכתב יונית, ועל ידי זה נתגרשין ישראל מארצם כנ"ל, שעל ידי פגם אמונת חכמים אין שלימות להתורה כביכול ואין יכולין להמשיך ההמתקה מבחינת קדשי קדשים, ועל ידי זה נחלש כתב ידינו, וניתן תוקף לכתבים שלהם, וגוזרין גירוש על ישראל, שזה בחינת הג' צרות הנ"ל, מיתת עזרא הסופר שזה בחינת ביטול כתב ידינו, וניתן כח לכתבים שלהם שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, ונתגרשו ישראל מארצם שזה בחינת התחלת החורבן שהיה בטבת, והאריך אז בענין זה קצת לבאר ביותר ממה שכתוב שם בהלכות תענית הנ"ל, כי יש גם עכשיו אנשים צדיקים שעוסקים בזה לכתוב ספרים קדושים הבנויים על יסוד תורתינו הקדושה ועל יסוד אמונת חכמים בשלימות, ועל ידי ספרים הקדושים אלו נשלמת התורה בשלימות גדול עד שמקבלת מחכמה עילאה בחינת אבן שתיה קדשי קדשים ומשפעת לכל החכמות, שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים כנ"ל והצדיקים האלו הם בחינת עזרא הסופר שהיה כותב ספרי תורה הקדושים בקדושה גדולה, וכשנסתלקין חס ושלום אלו הצדיקים, אזי מתחילין להתגבר ולהתפשט החיבורים של החכמות חיצוניות אשר נתחברו על ידי הקלי עולם אשר הם בהיפוך ממש מבחינת אמונת חכמים, כי הם הם עיקר המלעיגים על דברי חכמים, עד שרוצים להטות גם דעת תורתינו הקדושה אל שטות חכמתם הרעה והמוטעת שנקראת בלשון חז"ל (עיין בבא קמא פ"ב פ"ג) חכמת יון שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, וזה גורם עיקר החורבן והגליות וכל הצרות רחמנא ליצלן ואמר בזה הלשון בלשון אשכנז אז עזרא הסופר ווערט נסתלק זענין זעך מתגבר וכו' כנ"ל, והאריך קצת בענין זה איך שבעוונותינו הרבים מתפשט האפקורסית בעולם, והעיקר הוא רק על ידי פגם אמונת חכמים וכו' וסיים אך על כל זאת אתה מרום לעולם ה', כי עלה אחת ודף אחד של החיבורים והספרים הקדושים שנתחברו על ידי הצדיקי אמת בעלי אמונת חכמים בשלימות יכריע ויעמוד נגד כל החיבורים הרעים שנתחברו על ידי המלעיגים על דברי חכמים על כן למען השם תראו להתחזק ולהתאמץ בזה בכל האפשר להדפיס את הספרים קדושים הנ"ל (כי אז היו כל דבריו הקדושים ז"ל בכתיבת יד עדיין ולא נדפס בימיו רק חלק ראשון מהאורח חיים) ולפרסמם בישראל למען יוכלו הכשרים לעמוד ולהתחזק באמונתם הקדושה בשלימות ובשעה שדיבר מזה לא הבינו עדיין תכלית המכוון כל כך, עד אחר שראו שנסתלק ביום זה עצמו אז הבינו למפרע קצת כוונת דבריו הק' ז"ל עד היכן מגיעים וכן היה שתיכף אחר הסתלקותו התחילו להתפשט ולהתגבר הגזירות של לימוד נערי ישראל כתבם ולשונם בבתי סיפריהם שהם השקאליס, וההכנסה על זה היתה שהטילו מס על ישראל לשלם בעד הדלקת נר של שבת, שמזה דיבר גם כן ביום הנ"ל סמוך להסתלקותו, ורימז שנוגע גם כן לענין מאמר זה הנ"ל וכמבואר קצת בהלכות ראש חודש הלכה ז' גם הגזירה של שינוי המלבושים ועוד כהנה וכהנה, והרוח סערה של האפקורסית הולך וסוער בכלליות ובפרטיות מה שאי אפשר לבאר כלל אך זאת נחמתינו בעניינו מאחר שרואין שנתקיימו ראש דבריו, בוודאי בעזרת השם יתקיימו כל דבריו הקדושים ז"ל, שהספרים הקדושים הבנויים ומיוסדים על יסוד אמונת חכמים בשלימות, בפרט הספרים הקדושים הבנויים על יסוד התגלות הדעת וחידושי תורתו של רבינו הקדוש אור האורות זצ"ל, המה יעמדו בעזרתינו סלה ולא יאשמו כל החוסים בו ועיין בהלכות תענית הנ"ל מבאר שפרשת ויגש והפטורה שלה מרמזין על כל התיקונים המבוארים במאמר חדי ר"ש הנ"ל, ועיין גם בהלכות שחיטה הלכה ה' המחובר להלכות תענית הנ"ל, ופטירתו של הר"ר נתן ז"ל היה ביום ו' ערב שבת קודש פרשת ויגש הנ"ל: