סימן ק״צ

ויענו כל העם יחדיו וכו' (שמות י"ט) כי מאחר שיצא הדיבור מפי ה' לעשות זאת המצוה הרי אין שום בחירה והרי אנו מוכרחים במעשינו וכו', והשיב לו הקדוש ברוך הוא הנה אנכי בא אליך וכו' בדברי עמך, היינו שלא אדבר הדברות רק עמך לבד וכו' ולא לנוכח ישראל וכו', ועל ידי זה יהיה להם בחירה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, הגם כי יש כמה מצוות שנאמרו בלשון רבים לכלליות ישראל, ואף על פי כן יש להם בחירה, יש לומר דזה מאחר שלא נצטוו עליהם מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו שידבר עמהם לנוכח רק על ידי שליח היינו על ידי משה רבינו ע"ה, על כן יש להם בחירה, אבל במעמד הר סיני שדיבר ה' עמהם פנים בפנים, ואם היה מדבר עמהם בלשון נוכח לכלל ישראל היה מתבטל הבחירה אצלם על כן דיבר ה' עם משה לבד והם שמעו הגם שכוונתו יתברך היתה עליהם גם כן, אף על פי כן מאחר שלא היה הדיבור עמהם לנכח, על ידי זה היה להם בחירה:

ועיין בספר חיי מוהר"ן (נסיעתו וישיבתו באומן סימו י"ב) מבואר שהמובן מדברי רבינו ז"ל היה, שאצל הצדיקים הגדולים עיקר הבחירה שלהם הוא רק בבחינת (שבת פ"ז) משה הוסיף יום אחד מדעתו המבואר במאמר זה הנ"ל כי בדבר שיש בו מצוה מפורשת דאורייתא או דרבנן וכל כיוצא בזה, אין להם שום בחירה כלל שלא לעשותה, ומכל שכן בדבר עבירה ממש חס ושלום, בזה אין להם שום בחירה כלל לעשותה חס ושלום, ועיקר הבחירה שלהם הוא בדבר שצריכין להבין מדעתם, אם רצון השם יתברך לעשות הדבר או שלא לעשותו, וצריכין לשקול בשכלם הדבר הטוב ולהכריע איך להתנהג בזה, בפרט בענינים הגבוהים והנוראים של הצדיקים הגדולים ז"ל, ויבואר עוד במקום אחר: