סימן ד - מאמר אנכי

אות ד', וזהו (זכריה י"ב) ה' אחד ושמו זה בחינת אלקים מלכות וכו' אחד גמטריא אהבה היינו הן ה' שהוא רחמים הן שמו שהוא בחינת אלקים בחינת דין הכל לטובתך וכו' לכאורה יש לדקדק, כי הלא רז"ל בפסחים נו"ן דרשו ה' אחד שלעתיד יהיה כולו הטוב והמטיב ושמו אחד בעולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד ולעתיד נקרא גם כן בי"ה אך כשתתבונן תראה כי הכל עולה בקנה אחד על פי מה שפירש רבינו ז"ל במאמר וישב יעקב וכו', שמה שבעולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד הוא מחמת שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ורוצה לומר כי השם הוי"ה הוא בחינת חמה ושם אלקים הוא בחינת לבנה בבחינת (תהלים פ"ב) כי שמש ומגן ה' אלקים כמבואר שם וכל זמן שהמלכות דקדושה בגלות שאז הם יונקים מבחינת המלכות הנקרא אלקים כמבואר במאמר זה גם כן אות ב' שזה בחינת פגימתה של לבנה, אז אי אפשר לקרותו יתברך גם בשם הוי"ה שהוא בחינת חמה, כי מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה (וזה ענין חדש ונפלא שגילה בזה רבינו הק' ז"ל) ובזה יתכן מאד התכת הכתוב (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ היינו לעתיד יתעלה המלכות מביניהם, ואז יתקיים (תהלים מ"ז) כי מלך כל הארץ אלקים כמבואר כאן אות ב', אז יתייחד שם הויה עם השם אלקים שזה בחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד ודרשו רז"ל שלעתיד כולו הטוב והמטיב שזה בחינת ה' אחד ושמו אחד כמו שפירש רבינו ז"ל ומחמת זה בעצמו יהיה נקרא לעתיד בשם הוי"ה כי יתמלא פגימת הלבנה, היינו שיהיה השם אלקים שהוא בחינת מלכות בשלימות, שזה בחינת מה שדרשו ז"ל ושמו אחד שיהא נקרא גם כן בשם הוי"ה היינו כנ"ל:

במאמר אנכי סי' ד' כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה הוא מעין עולם הבא, כמו שנאמר (תהלים נ"ו) בה' אהלל דבר וכו', ולעתיד כולו הטוב והמטיב וכו' עיין רש"י בפסחים שם שמפרש כפשוטו כי לעתיד לא יהיה שום בשורות רעות כלל ועיין ברכות סמ"ך: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב וכו' וכמעשה דרבי עקיבא וכו' כי כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא עם האדם הכל הוא רק לטובתו ואף על פי כן מבואר שם שעל בשורות טובות מברך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות מברך דיין האמת, רק שצריך לברך גם דיין האמת בשמחה ומפיק ליה מהאי קרא גופא שנאמר בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר

ונראה לפי עניות דעתי לבאר קצת בזה באופן שדברי רבינו ז"ל במאמר זה יעלו בקנה אחד ממש עם דברי רבותינו ז"ל הנ"ל, והוא על פי מה שרומז לנו רבינו ז"ל במאמר זה בעצמו סוף אות ז' שארץ הוא דינא דמלכותא כמו שנאמר וארץ מתקוממה לו נמצא שכל היסורין והדינים הם מבחינת מלכות בחינת דינא דמלכותא (ועיין לקמן במאמר רומה על השמים סי' ע"ד) ועל כן באמת אמרו רז"ל אין יסורים בלא עון, כי על ידי העוונות פוגמין כביכול בבחינת המלכות ומכניסין אותה כביכול בתוך העכו"ם ומזה בעצמו באין היסורין וכמובן באות ה' והנה אף שבאמת גם אלו היסורין צריכין לקבלם באהבה ובשמחה ולידע שהם לטובתו מאחר שבאין לכפרת עוונותיו, וכמבואר ברבינו יונה בברכות שם אף על פי כן מחמת שההכרח שירגיש צער היסורין, כי אם לא כן במה יתכפרו עוונותיו, על כן אף על פי שיודע שהם לטובתו ומקבלם באהבה ובשמחה, אף על פי כן מאחר שמצטער בהם מברך דיין אמת וכעין שאמרו רז"ל ביומא ס"ט: לענין ירמיה ודניאל שלא אמרו הגבור והנורא אף על פי שאמרן משה, כי מתוך שידעו בהקב"ה שאמתי הוא לא כזבו בו וכמו כן לענין זה כי הקדוש ברוך הוא אוהב האמת, ומאחר שבאמת הוא מצטער בהיסורין, אם כן איך יברך על זה הטוב והמטיב, על כן צריך לברך דיין אמת, רק שיברך בשמחה ובאהבה מאחר שאף על פי כן יודע בפנימיות שהצער והיסורין אלו הם לטובתו כנ"ל

אך כל זה שייך עכשיו, בזמן שהמלכות בגלות והם יונקים ממנה כביכול ומשם באין כל היסורין רחמנא ליצלן אבל לעתיד שתתעלה המלכות מביניהם ויהיה ה' למלך על כל הארץ אז יתמתקו כל הדינים שבמלכות, עד שלא יהיה להרע שום אחיזה כלל ואז יתבטלו באמת כל הרעות והיסורין ויהיה כולו טוב כולו אחד, בבחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שלעתיד כולו הטוב והמטיב כפשוטו כמו שפירש רש"י כנ"ל, ועל כן גם עכשיו על ידי תשובה עם וידוי דברים לפני תלמיד חכם, שעל ידי זה מעלין המלכות מבין העכו"ם כביכול ומחזירין אותה לשרשה, בבחינת (הושע י"ב) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', שמעלין המלכות שהוא בחינת אלקים אל ה' ונעשה יחודא שלים בין שם הויה ב"ה שהוא בחינת רחמים ובין שם אלקים שהוא בחינת דין, על כן אף על פי שלא נתתקן המלכות עדיין בשלימות בכלל העולם כמו שיהיה לעתיד, ומחמת זה לא נתבטלו הצער והיסורין עדיין, עד שלפעמים עוברין יסורים וצרות רחמנא ליצלן גם על הצדיקים ובעלי תשובה באמת, שזכו לתקן בחינת המלכות, על כל פנים זוכין על ידי בחי' תיקון המלכות הנ"ל שידעו בידיעה שלימה שהצער והיסורין הבאין מבחינת אלקים בחינת דין הם רק לטובתם, ומחמת אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם כמו שכתוב (משלי ג) את אשר יאהב ה' יוכיח וכו' ואינם בבחינת (תהלים ל"ד) תמותת רשע רעה חס ושלום המבואר באות ה' אשר גם מחמת זה לא תקנו חכמים לברך גם על הרעה הטוב והמטיב, אף על פי שאמרו שיהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב, כי זה מצד המשפיע כביכול כי בוודאי מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום וכוונת השם יתברך אפילו באיבודן של רשעים רחמנא ליצלן הוא גם כן לטובתם אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה חס ושלום עד שאי אפשר לכנותו בשם טוב מאחר שהוא בבחינת תמותת רשע רעה וכל זאת מחמת שעל ידי העוונות מכניסין המלכות בגלות והם יונקים מבחינת הדינין שבה עד שלפעמים נשתלשל כל כך עד שנעשה בחינת דין אכזרי חס ושלום (המבואר במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב) בחינת דינא דמסאבותא המבואר במאמר רומה הנ"ל ואז היסורין הם בבחינת (ירמיה ה) עוונותיכם הטו אלה בבחינת תמותת רשע רעה, כי העוונות בעצמן שהם הקליפות רחמנא ליצלן מיסרין אותו ונוקמין בו אבל על ידי וידוי דברים מעלין המלכות ומתקנין אותה ואז יודע בידיעה שלימה שהדין הוא גם כן שלא מחמת נקמה חס ושלום רק שהוא מחמת אהבה ולטובתו, ואז שייך לברך על הכל הטוב והמטיב כמו לעתיד בפרט כפי מה שמבואר באות ט' שעל ידי וידוי דברים זוכה להכלל באין סוף ששם אין שינוי רצון חס ושלום, רק כולו אחד כולו טוב ועל ידי הרשימו של אחדות האין סוף וטובו שנשאר בדעתו, אז גם כשהוא בבחינת ושוב אזי הרשימו מראה לדעת שידע בידיעה שלימה שכולו טוב וכולו אחד, ועל ידי זה הוא גם עכשיו בבחינה זו שלעתיד ממש היינו כולו הטוב והמטיב

נמצא העולה מזה, שבאמת גם מה שמברך עכשיו על הרעה חס ושלום דיין אמת, רק שמברך בשמחה ויודע ומאמין שהכל לטובתו ולכפרת עוונותיו וכיוצא, שזה בחינת (תהלים נ"ו) בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, וכן (שם ק"א) חסד ומשפט אשירה, וכן (שם קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא כמו שדרשו רז"ל שם, ועיין חידושי אגדות שם הבחינה הזאת היא גם כן קצת מעין עולם הבא מאחר שמברך גם על זה בשמחה כנ"ל אבל אף על פי כן הוא בבחינת ועל בשורות רעות מברך דיין אמת, שזה רק בעולם הזה מחמת שלא נתתקן עדיין המלכות בשלימות עד שלפעמים הם יונקים ממנה ונעשה דין אכזרי דינא דמסאבותא חס ושלום אבל על ידי וידוי דברים שעל ידי זה נתתקן המלכות מצדו ומבחינתו ועולה לשרשו וזוכה להכלל באין סוף כנ"ל, אזי זוכה גם בעולם הזה לידיעה שלימה שהוא מעין עולם הבא ממש ואז אין חילוק אצלו בין חסד לדין רק כולו הטוב והמטיב כנ"ל ועל ידי זה בעצמו נמתקין כל הדינים ונתבטלין כל היסורין, וזוכה לכל טוב באמת ברוחניות ובגשמיות בבחינה שלעתיד שיתבטל כל הרע לגמרי באמת ויהיה רק כולו הטוב והמטיב כנ"ל ועיין עוד במאמר ויאמר בועז סי' ס"ה ובמאמר בשעה שהקב"ה זוכר את בניו סי' ר"נ:

שם, באות ד' כי עיקר הדעת הוא אחדות של חסדים וגבורות זה נקרא דעת רוצה לומר כמבואר בזוה"ק וכתבי האריז"ל במקומות הרבה שהדעת כלול מחמשה חסדים וחמשה גבורות

אות ה' למשל אם עבר על דיבור לא יהיה לך וכו' עיין מדרש רבה נשא פרשה טי"ת שדיבור זה רומז על הד' מלכיות:

שם, מצוה לשון התחברות כשהוא עושה מצוות חבילות חבילות וכו' רוצה לומר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל מדרש רבה אחרי פרשת כ"א עשה אדם חבילות חבילות עבירות יעשה כנגדן חבילות חבילות של מצוות

אות ז', וזה פירוש חמת מלך וכו' רוצה לומר שקורא הכתוב כאן להשם יתברך בשם מלך, כי עיקר הפגם של העוונות הוא במלכות כנ"ל:

שם, ואיש חכם יכפרנה היינו תלמיד חכם שהוא בחינת משה שמשים עצמו כשירים וכו' על ידי זה נקרא איש חכם כמו שנאמר (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא רוצה לומר על דרך שמבואר לקמן באות ט' ששורש המלכות וכו' הוא בחינת אין וכו', ועל כן תלמיד חכם כזה שהוא בבחינת הענוה של משה בחינת אין, יש לו כח לתקן כל פגמי המלכות ולכפר עוונותיו, וכשמתוודין לפניו זה בחינת החזרת המלכות לשורשה

שם, וזה (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך היינו שמלכות עלה לשרשה וכו' רוצה לומר כי תרגום יונתן פירש שזה קאי על משה רבינו ע"ה שהיה מלך בישראל, וכן אמרו רז"ל במ"ר בהעלותך פרשה ט"ו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מלך עשיתיך שנאמר ויהי בישורון מלך וכו' וכשהמלכות היתה אצל משה זה בחינת שהמלכות עלה לשורשה שהוא בחינת אין כנ"ל, בחינת ענוה שזה בחינת וענוים יירשו ארץ הוא דינא דמלכותא וכו', היינו בחינת מלכות כידוע (ועיין ר"ה ל"ב:) שיב פסוק ויהי בישורון בין פסוקי מלכות של השם יתברך, כי מאחר שהמלכות עלה לשרשה לאין סוף נמצא שמלכות משה הוא ממש בחינת מלכותו יתברך:

שם אות ח', גם בגאוה אמרו סימן לגסות הרוח עניות וכו' הגם כי רז"ל בקדושין ט: פרשוהו דרוצה לומר עניות דתורה, וכן הוא ברש"י שבת ל"ג עיין סוכה כ"ט: שעל ידי גאוה באין לעניות ממש גם כן, וכן הוא ברש"י מגילה י"ג ד"ה ואם הגיס, בפרט כי כבר ידוע מאמר רז"ל אם אין תורה אין קמח, נמצא שעניות דתורה מביא לעניות גשמיות גם כן:

שם באות הנ"ל, (משלי י"ד) כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות רוצה לומר כי הגם שכבר זכה לתקן כל המדות הנמשכין מהד' יסודות, אף על פי כן כל זמן שלא התוודה לפני התלמיד חכם לא תיקן עדיין מה שפגם כבר עד הנה, ועדיין לא נחרבו הבנינים והצירופים הרעים שנבנו על ידי עוונותיו שחטא קודם שזכה להתקרב אל הצדיק, ועדיין יש להסטרא אחרא אחיזה ויניקה מהם על כן אין יודע עדיין באיזה דרך הוא מהלך כי יש דרך ישר וכו', כי יכולה הסטרא אחרא להתגבר עליו עדיין להפילו ממדריגתו אבל כשמתוודה לפני התלמיד חכם על ידי זה נחרבין הבנינים והצירופים רעים ובונה מהם מלכות דקדושה, ואז הצדיק מברר ומפריש לו דרך הישר לפי שורש נשמתו, וכמבואר גם לקמן בבחינת אחריב הרים וגבעות וכו' ואז והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכו':

אות ו', כי שורש המלכות הוא אש (אולי ר"ל) כמבואר בכתבים שעיקר בנין המלכות הוא מהגבורות שהוא בחינת אש, ועיין בפירוש הפייט על הממליך מלכים שמרומז בו השם הממונה על האש:

שם, אות ט', בארץ מואב זה בחינת מלכות שדוד בא ממואב אפשר שרומז שעל ידי שנקבר משה שם על ידי זה נמשך הכנעת הסטרא אחרא ותיקון המלכות דקדושה כמו כן, עד שדייקא ממואב עצמו יצא דוד:

שם אות ט' במאמר רבה בר בר חנה, דיתבא ליה אכלי טינא בנחיריו וזה בחינת תפלתן של ישראל וכו' כי התפלה הוא בחינת מלכות כידוע, ועיקר שלימותה הוא כשזוכין בשעת התפלה להתפשטות הגשמיות כמבואר בשלחן ערוך סימן צ"ח, ולדבק את עצמו אז על כל פנים באור אין סוף וכנ"ל שזה גם כן בחינת החזרת המלכות לשרשה וכל זמן שלא זכה לתקן את המלכות ולהחזירה לשורשה בוודאי הוא רחוק עדיין משלימות התפלה ואין יכול לעבוד עבודתו תמה:

שם, והזכיר השלש בחינות מעילא לתתא וכו' יש לומר כי הוא מטעם כי בתיקונים אלו של ווידוי וצדקה, צריך לעסוק תמיד גם כשאינו אצל הצדיק, רק שיהיה בהתקשרות להצדיק:

שם, כמו שנאמר בהפטורת בראשית (ישעיה מ"ב) אחריב הרים וכו' יש לומר שרימז בזה כי כל מעשה בראשית היה רק בשביל לגלות מלכותו יתברך כמבואר במקום אחר ותיכף כתיב (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו וכו' ודרשו רז"ל (בראשית רבה ב) שמרמז על הד' מלכיות דסטרא אחרא והתיקון הוא על ידי רוח אלקים מרחפת דא רוחו של משיח, היינו הצדיק שהוא בחינת משה משיח הוא מתקן את המלכות ומעלה אותו לשורשו, ומחריב בחינת המלכיות דסטרא אחרא, ומפריש דרך לכל אחד לפי שורש נשמתו שזה בחינת אחריב הרים וגבעות וכו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וזה בחינת (בראשית א) ויאמר אלקים יהי אור וכו' ויבדל וכו' וכן כל סדר הבריאה כולה, שזה בחינת שהורה לכל אחד מחלקי הבריאה את דרכו מה לעשות כפי שרשו למעלה למעלה וכו':

שם, ושיתין מחוזי רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים אולי מרמז על מעלת הברכות שמברכין את עצמו אצל הצדיק, שברכתו היא בחינת (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כי סתם עשירות כל מה שיש לו יותר מתאוה יותר ומתעצב יותר, כמו שאמרו רז"ל (קהלת רבה א' ל"ד) יש לו מנה מתאווה מאתים, וכן (אבות ב) מרבה נכסים מרבה דאגה אבל על ידי ברכת הצדיק שהוא בחינת ברכת ה', על ידי זה נתבטל העצבות והתאוות ועיין כותב ב"ב דף קט"ז שעשה סעד להמנהג שנהגו לברך עצמן אצל החכם והצדיק ממה שאמרו רז"ל (בבא בתרא קטז) ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר (משלי ט"ז) ואיש חכם יכפרנה

שם אבל על ידי שאיש הישראלי הנ"ל נתעורר בתשובה על ידי שרץ קטן שבנחיריו וכו' על ידי תשובתו גורם שגם אלו הרשעים נעשו כסא לקדושה רוצה לומר כי איש הישראלי הזה קודם שזכה להתקרב אל הצדיק מסתמא לא היה מתוקנים אצלו גם כל המדות הנמשכין מהד' יסודות, אך אף על פי כן לא התפעל מזה כל כך רק מחמת שהיה משתוקק להתפלל בכוונה ולא היה יכול מחמת הבלבולים כנ"ל, על ידי זה נתעורר להתקרב אל הצדיק, וזוכה על ידי זה ממילא לכל המעלות הרמות והנפלאות הנ"ל, שלא עלו על דעתו כלל כי זכה לתקן כל המדות שבד' יסודות, וזכה להחריב כל הצירופים רעים שבמלכות דסטרא אחרא ובנה מהם דייקא בנין המלכות דקדושה כנ"ל, וזכה להכלל באור האין סוף יתברך ולדבק את עצמו בו בבחינת רצוא ושוב, עד שזכה להמשיך על ידי זה אור אחדות האין סוף וטובו, עד שזכה לידיעה שלימה מעין עולם הבא ועל ידי כל הנ"ל גרם תיקון גדול גם בכלל העולם עד שאפילו הרשעים שהם מאחורי הקדושה נעשו כסא לקדושה, ועומדים גם הם לעובדי ה' שיבנו בניני המלכות דקדושה:

שם, כי כל הדלית יסודות הם מתחת גלגל הירח והירח מכונה בשם עבד וכו' יש לומר כי הרע שבארבע יסודות נמשך בשורשו מבחינת מיעוט הירח כידוע, ועל ידי זה בעצמו נמשך פגם המלכות בחינת מיעוט הירח ביותר, ואז ניתן המלכות לסטרא אחרא בבחינת תחת עבד כי ימלוך וכשזוכין לתקן הד' יסודות, על ידי זה נמשך בחינת תיקון למיעוט הירח ונתעלה המלכות בבחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה, שזה בעצמו בחינת אחדות שם הויה עם שם אלקים כמבואר במאמר וישב הנ"ל:

במה שמבואר במאמר הנ"ל אות ה"א מענין הצירוף שנחקק על עצמותיו עיין תיקוני זוהר בתיקונים האחרונים תיקון ג' מלכות כל דיוקנין אתחזיין בה והיא כלולה מבשרא וגידין וגרמין וכו' וזה נראה בחוש, שעיקר הבנין של קומת האדם הן העצמות, והבשר וגידין הן הלבושין שעליהם וקישורן, וכמו שכתוב ביחזקאל ל"ז ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וכו' והנה עליהם גידים ובשר עלה וכו' ועל כן כשפוגמין חס ושלום בבבנין קומת המלכות, עיקר הפגם וחורבן הבנין חס ושלום הוא כביכול בבחינת העצמות בבחינת עצמותיו של יהודא מגולגלין וכו', ועל ידי וידוי דברים נתתקן כל זאת ולבאר יותר קצת על פי מה שכתוב בזוהר שלח דף ק"ע שבשר וגידים הם מצד הסטרא אחרא ורתיכין דילה והעצמות הן מצד הרתיכין דרוחא קדישא וע"ד חשיבו דגופא גרמין הוו ע"ש, ועל כן על ידי העוונות שבזה נותנים כח לבחינת המלכות דסטרא אחרא לינק מהקדושה, זה בחינת שהעוונות שהם מצד הסטרא אחרא נחקקין על העצמות שהם מסטרא דקדושה, כי נותנין להם כח לינק מהקדושה חס ושלום, ואז ניצוצי המלכות דקדושה נופלין בין הסטרא אחרא חס ושלום ועל ידי הוידוי דברים יוצאין הצירופין מן העצמות, היינו שמכניעין בזה את הסטרא אחרא שלא יהיה לה כח לינק מהקדושה, ומעלין ניצוצי המלכות דקדושה מביניהם ומחזירין אותם לשרשם וכו':

הנה ידוע מפי תלמידיו הקדושים שכל המאמרים שגילה בענין מעלת התיקונים הנוראים והנפלאים שנעשין על ידי ההתקרבות אל הצדיק, וכל הפרטים שיש בזה, כל דבריו ז"ל בזה חיים וקיימים לעד, וגם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל נעשה כל זה על ידי שמתקרבין אל ענינו הקדוש ז"ל, ונכללין בתוך הקיבוץ הקדוש הנקראים על שמו הקדוש ז"ל, ומתדבקין עצמן בלימוד ספריו הקדושים, ומקבלין עצותיו הקדושים, ובאים על ציונו הקדוש ומתפללים שם על התשובה והיראה והעבודה וכו', בפרט כשזוכין להכלל בתוך הקיבוץ הקדוש בעת שמתאספין אליו ז"ל על ראש השנה וכו' כידוע ומבואר כל זאת במקום אחר על כן צריכין לבאר קצת, איך פרטי התיקונים שבמאמר זה נמשכין גם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל

התיקונים שנעשין על ידי הסתכלות פני הצדיק עיין בסי' קצ"ב שבכל ספר וספר נמצא דמות דיוקנו ואור פניו של זה הצדיק והחכם שחידש אלו הדיבורים שבזה הספר ועיין בסימן קנ"ג מבואר שם שהתלמיד כשזוכה הוא מקבל אור הפנים של הרב ממש וכו' ועיין סימן ר"ל

התיקונים הנעשין על ידי הצדקה שנותנין להצדיק זה פשוט שנעשה עכשיו גם כן על ידי הצדקה שנותנין לבניו ולהמקורבים אליו ז"ל, ולכל המצטרך לעניניו הקדושים ז"ל כגון להדפיס ספריו הקדושים וכיוצא בזה:

התיקונים שנעשין על ידי הוידוי לפני הצדיק, נעשה עכשיו גם כן על ידי שבאין על ציונו הקדוש ומרבין שם בתפלות ווידוים וכו' וזה מרומז בדבריו ז"ל במאמר זה בעצמו באות ט' בענין למה נקרא שמו פעור על שם שפוער פיו, כי כשפוגמין במלכות אז יש לו כח לפעור פיו בצירופים רעים וכו', ובשביל זה נקבר משה מול בית פעור (ומבואר בתוספת סוטה דף י"ד בשם מדרש אגדה שבכל שנה בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עון וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע וכו', נמצא מבואר שקברו של משה עושה עד היום פעולתו הקדושה להכניע בחינת בית פעור ולהוציא ממנו הצירופין הרעים ולתקן ולבנות מדת המלכות בשלימות), ועיין שם עוד מה שכתב וכל זה היה במותו אבל בוודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היתה בבחינת והחיות רצוא ושוב וכו' וממילא מובן שזה הצדיק שהוא בבחינת משה בחינת אין כי דבוק בתמידות באור אין סוף בבחינת רצוא ושוב, שעל ידי זה יש לו כח לתקן מדת המלכות על ידי הווידוי שמתודין לפניו, בודאי זה הצדיק יש לו כח זה לאחר הסתלקותו ביתר שאת ויתר עוז, כי אז דבוק בשלימות יותר באור האין סוף, וגם אז יש אצלו בחינת רצוא ושוב כידוע, רק שהיא בדקות ורוחניות יותר וגם כי הצדיקים פוקדים את קבריהם כידוע, בפרט זה הצדיק אשר פקד על זה לבוא על קברו והבטיח שישתדל בתקנתו וכו' כידוע ועיין שם עוד באות ה' מרמז גם כן לענין זה שיהודה התוודה כמה דורות לפני לידת משה, ואחר כך כשזכר משה הווידוי נעשה כאילו התוודה עכשיו לפני משה, ועל ידי זה נתתקן בחינת מלכות מכל שכן שעכשיו שכבר היה הצדיק שהוא בחינת משה בעולם, וכשבאין על קברו כפקודתו ז"ל בכדי שהוא יעלה הווידוי לפני השם יתברך ויתקן בחינת המלכות, בוודאי נתקן הכל נמצא שכל התיקונים הנ"ל נעשין גם עכשיו רק שנעשין בדקות ורוחניות יותר, על כן צריכין עכשיו להתחזק ולהתאמץ להמשיך התיקונים הנ"ל, על ידי שיהיה ההתקשרות בלב שלם ונכון ביותר וכמובן:

וגם מה שמבואר שם שהצדיק מפריש ומברר לו דרך הישר לפי שורש נשמתו, צריכין להאמין שגם עכשיו נעשה ענין זה ממילא כי כשבא אל כלל הקיבוץ הקדוש שלו ורואה מדותיהם הקדושים ועבודתם אשר עובדים את ה' ומשתוקקים בכלות הנפש לילך בדרכיו הקדושים וכו', ויודע ומבין היטב שכל זה נמשך רק מקדושת אור נשמתו הקדושה ואור קדושת תורתו אשר שם מאיר אור פניו הקדושים וכו' כנ"ל, זה בחינת הסתכלות פני הצדיק ועיין ליקו"ת סימן מ' ותבין שזה בחינת (ישעיה ל"ג) ביפיו תחזינה עיניך שהעיקר הוא בזמן אסיפת הקיבוץ הקדוש שלו, ועל ידי כל זה מי שזוכה לקשר עצמו היטב לזה ומרגיש איזה הארה והתנוצצות הקדושה מזה בתוך לבו, זוכה על ידי זה לתקן המדות הנמשכין משני יסודות דומם צומח וע"ש במאמר רבב"ח שאינו מזכיר שם כלל ענין ההסתכלות, רק ההתקרבות שזה בחינת ושדיוהו לגודא שהקריב את עצמו להצדיק וכו', והצדיק הוא בחינת ברית מלח עולם, וידוע כי מלח הוא פולט הדמים על כן על ידי ההתקרבות להצדיק נתתקן המדות הבאים מדומם צומח שהם עצבות והתאוות הבאים מדמים עכורים וכו' נמצא מבואר בכאן שעיקר התיקון נעשה על ידי ההתקרבות וההתקשרות אחר כך כשנותן צדקה לאנשיו המקורבים אליו והולכים בדרכיו ונקראים על שמו ז"ל, וכן כשנותן צדקה על כל עניניו ז"ל, נתתקנו המדות הבאים מחי ומדבר אחר כך כשבא על קברו הקדוש ומפרש כל לבו לפני השם יתברך ומרבה בתפלות ותחנונים ווידוים וכו' ומתפלל לפני השם יתברך שיורהו הדרך הנכון והישר לפי שורש נשמתו שיזכה על ידי זה לתשובה שלימה, ולעבוד אותו יתברך באמת, ושיכפר לו על כל מה שפגם וכו', בפרט בזכותו של הצדיק הקדוש, ואומר הווידוים מתוך פנימיות לבבו עד שהדיבורים יוצאים מתוך עצמותיו בבחינת כל עצמותי תאמרנה וכו', היינו שהדיבורים יוצאים מתוך פנימיותו ועצמותיו של המתוודה, שעל ידי זה ממילא נמשך גם כח כל האברים וכל העצמות ממש לתוך הדיבורים, ועושה את כל הנ"ל על סמך דעתו של הצדיק הקדוש ז"ל, ובהתקשרות גמור אליו בכל לבבו, ושהוא יעשה ויגמור כל התיקונים הצריך לנפשו ורוחו ונשמתו, אזי יאמין בבירור שבוודאי נחרבו על ידי זה כל בניני המלכות דסטרא אחרא והוציא מהם כל הצירופין ונבנו בניני המלכות דקדושה, ואז ממילא ידע הדרך הישר לפניו לפי שורש נשמתו, שזה בחינת אחריב הרים וגבעות רמז על חורבן ממשלתם, והולכתי עורים בדרך לא ידעו כמבואר שם במאמר רבב"ח

נמצא מבואר, שכשנחרבין בניני המלכות דסטרא אחרא אזי השם יתברך בעצמו מוליך אותו בדרך הישר ובוודאי כשהצדיק בחיים חיותו אז הצדיק מודיע לו את הדרך, ועכשיו צריך להאמין שכשרוצה באמת לילך בדרך הישר ועושה כל התיקונים הנ"ל בשלימות, אז מה שהשם יתברך שולח לו במחשבתו איזה דרך והנהגה לעבודת ה', צריך להאמין שזה דרכו הישר לעת עתה לפי שורש נשמתו וממילא מובן שכל אחד צריך לחפש את דרכו בקודש בתוך הספרים הקדושים של הצדיק ותלמידיו ז"ל ובענינים כאלה שאפשר לו לדבר ולהתיישב עם חביריו בוודאי צריך לדבר עם חביריו, כי אולי יקבל מחביריו איזה הארת הדעת בבחינת (תרגום ישעיה ג) ומקבלין דין מן דין וגם צריך בכל פעם גם בביתו להתבודד ולשפוך שיחו לפני השם יתברך ולהתפלל לפניו שיתקן את עצתו, וכמבואר כל זאת במקום אחר:

וגם זה מובן ממילא כי הכל לפי רוב המעשה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים, וכל מה שהאדם עושה ומשתדל בהתיקונים הנ"ל בהשתדלות ביותר ובהתעוררות הלב וכוונתו ובהתקשרות גדול ביותר, בוודאי נמשכין עליו כל התיקונים הנ"ל בשלימות יותר אך אף על פי כן צריכין להאמין גם כן שאיך שמשתדל האדם להמשיך עליו הארת תיקונים הנ"ל, אפילו אם האדם הוא כמו שהוא וההשתדלות הוא כמו שהוא, אף על פי כן בוודאי נמשך עליו גם כן איזה הארה מהתיקונים הנ"ל כי השם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית וחושב מחשבות לבל י ממנו נ, אפילו ממדריגה שפילה שבשפילות ואם רואה האדם שחבירו זוכה להשתדל ביותר ונמשכין עליו התיקונים הנ"ל ביותר אל יפול בדעתו על ידי זה חס ושלום (כמצוי אצל הקטני הדעת), אדרבא יתחזק ביותר על ידי זה ויאמין כי על ידי ההתקרבות של חבירו הגדול ממנו, יגיע גם אליו תועלת גדול על ידי זה כי הלא מבואר בסוף המאמר, שעל ידי תשובתו של איש הישראלי הזה וכו', על ידי זה אפילו הרשעים שיצאו לגמרי מהקדושה והם בבחינת אחורי הקדושה נעשו גם הם כסא להקדושה ויהבי לבניני הנך מחוזי מכל שכן שהוא איך שהוא, מאחר שמשתדל אחר הקדושה ורוצה להתקרב אל הצדיק ומשתדל גם כן בכל תיקונים הנ"ל, ומה שלא זכה לתקן על ידי השתדלותו, אולי יזכה שיתקן על ידי ההשתדלות של חבירו שזכה להתקרב ביותר ואם יהיה האדם חזק בדעתו בזה באמת, בוודאי סוף כל סוף יזכה לתשובה שלימה ולתיקון גמור:

וגם זה מובן ממילא כי אי אפשר לגמור גמר כל התיקונים הנ"ל בשלימות בפעם אחת, שבשביל זה גם בחיים חיותו של הצדיק צריכין לבוא אליו בכל פעם, ולספר לפניו כל לבו וכמבואר במאמר זה אות ט' ויש בזה דברים עמוקים, ובפרט כי האדם צריך להשתדל לעלות בכל פעם ממדריגתו למדריגה עליונה ביותר וכמובן וכל זה נוהג גם עכשיו:

נשמט שם אות ה', ויהודא זה בחינת מלכות רומז שבחינת מלכות נתתקן על ידי ווידוי דברים וכו' אמר המחבר, יש לומר שזהו שכתוב (בראשית מ"ט) יהודה אתה יודוך אחיך ותרגום אונקלוס ויונתן, אתה אודית וכו' היינו הווידוי שהתוודה שעל ידי זה נתתקן המלכות כנ"ל על כן על ידי זה זכה למלוכה שזה בחינת יודוך אחיך, ופירוש הרשב"ם מלשון הוד מלכות וכמפורש במקרא אחר כך וזה ידך בעורף אויביך כי על ידי זה מכניעין קליפות פעור (כמבואר באות ט) ופעור הוא בחינת עורף כמבואר בכתבי האר"י ז"ל ועיין תוספתא ברכות פרק ד', מפני מה זכה יהודא למלכות מפני שהודה לתמר היינו כנ"ל וכו', מפני מה זכה למלכות מפני הענווה (כי הענווה הוא שורש המלכות כמבואר באות ז' ט'), מפני מה זכה למלכות מפני שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא על הים, כי מסירת נפש על קידוש השם בפועל ממש הוא עיקר בחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאיתנטלת משם המבואר באות ט', כי מוסר ומבטל כל הישות שלו בפועל ממש בכדי לקדש שמו יתברך, ועל ידי זה זוכה להכלל באין סוף, ונתתקן כל הפגמים שפגם בהישות שלו שהיא בחינת מלכות (ומוציא כל ניצוצות הקדושה מבין המלכיות דסטרא אחרא כמובא בכתבי האר"י ז"ל בענין העשרה הרוגי מלכות שזה בחינת ויקבור אותו וכו' מול בית פעור המבואר במאמר זה), וזוכה על ידי זה לבנין המלכות דקדושה וזהו שמבואר במקום אחר שתיקון התפלה שהיא בחינת מלכות הוא להתפלל במסירת נפש היינו כנ"ל, כי על ידי זה מחזירין המלכות לשרשה שזה עיקר תיקונה כנ" ובזה יש להבין ברמז קצת בענין מה שבחר רבינו ז"ל מקום גניזתו הקדושה באומין, מחמת שהיה שם קידוש ה' הרבה וכו' כמבואר במקום אחר ושם דייקא עוסק בתיקונים נפלאים הנ"ל:

(הגה שם באות ח', וזה נעשה על ידי משה שזכר משה הוידוי, כי כן צריך שיהיה הווידוי לפני תלמיד חכם פירוש הגם שיהודא התוודה לפני יעקב אבינו ושאר גדולי הדור, אשר באמת על ידי זה זכה למלוכה, כי העלה את המלכות שהוא בחינת דבר לבחינת אין סוף, ואם כן למה הוצרך משה להזכיר הווידוי עוד הפעם אמנם ידוע מאמר רז"ל כי דוד אמר אנכי תולעת, ואברהם אמר ואנכי עפר ואפר, ומשה אמר ונחנו מה שהיה בתכלית הענווה, שעל ידי זה נכלל באין סוף ממש, על כן אף על פי שהתוודה לפני יעקב אף על פי כן היה עצמותיו מגולגלין, כי לא נכלל המלכות באין סוף ממש כי אם על ידי משה דייקא):