חֵלֶק רִאשׁוֹן

הַמּוֹכִיחַ צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹכַחְתּוֹ עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, וְאָז נִתְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ.

מִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד, אַל תּוֹכַח אוֹתוֹ כִּי לֹא תּוֹעִיל.

עַל־יְדֵי שֶׁאֵין מְקַבֵּל תֹּכָחוֹת, נֶחֱרָב מְעוֹנוֹ.

מִי שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא בְּחָכְמָה, עַל־יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר, חַס וְשָׁלוֹם, גָּלוּת גָּדוֹל וְהַכְבָּדָה מֵהָאֻמּוֹת.

לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.

מִפְּנֵי עֹנֶשׁ תּוֹכָחָה חוֹזֵר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַטּוֹב, שֶׁיָּצָא מִפִּיו.

הֵיכָא דְּיָדַע דְּלָא מְקַבְּלֵי תּוֹכָחָה, הַנַּח לָהֶם.

מִי שֶׁיָּרֵא מִבְּנֵי־אָדָם לְהוֹכִיחַ אוֹתָם, לְסוֹף שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹבֵר אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם.

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַזְהִיר, וְאֵינוֹ מַזְהִיר, גַּם חֲבֵרוֹ מִיָּדוֹ נֶעֱנָשׁ [גַּם דַּם חֲבֵרוֹ מִיָּדוֹ נִדְּרָשׁ].

עַל־יְדֵי צְדָקָה תִּזְכֶּה לְקַבֵּל מוּסָר.

מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר, נִדּוֹן בְּמִיתָה.

עַל־יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁתּוֹכִיחַ, תָּנוּחַ בַּקֶּבֶר בְּלֹא צַעַר גֵיהִנֹּם וְתִזְכֶּה לְגַן־עֵדֶן.

מֻתָּר לִדְחוֹת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, אֶת זֶה שֶׁלֹּא קִבֵּל מִמְּךָ תּוֹכָחָה.

כָּל זְמַן שֶׁתּוֹכָחָה בָּעוֹלָם, נַחַת רוּחַ וְטוֹבָה וּבְרָכָה בָּאִין לָעוֹלָם.

עַל־יְדֵי תּוֹכָחָה נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ הַחֶסֶד.