א א טוויין לשמן. ואם טוון חש''ו וגדול עומד ע''ג עיין בסי' ת''ס במ''א ובט''ז מש''ש
ב ב שזורין לשמן. אפי' בדיעבד פסול אם לא חיו שזורין לשמן. מ''א
ג ג למטה. ובציצית של רבינו שלמח מלכו לא חיו קשרים וכתב מ''א וכן שמעתי דחוי כמוסיף על חקשרים ובפרט אם חם שזורים יפח דלא שכיח שיתפרקו
ד ד מארבע גודלים. ומודדין במקום רחב באמצע גודל. מרדכי ד''מ מ''א ע''ת
ה ארו . נ''ל דאם אחד אינו ארוך כ''כ לכרוף בו חכל יכרוף בו קצת כריכות מחוט אחד וקצת כריכות מחחוט חשני כי בזמן חתכלת חיו עושין קצת חכריכות מתכלת וקצת חכריכות מלבן. מ''א: ה ו ומצוה. ואפי' בדיעבד פסול ט''ז. לכאורח קשח דלפ''ז דחטעם חוא משום ביזוי מצוח לא מקשח חש''ס מידי מחא לב''ח בסוכח דף ט' ע''א ויש לישב ע''פ חנוסחא של חגמרא שם אלמא דבעינן טוויח לשמח וכו'. ומותיב ליח משמואל דלא כפרש''י שם ע''ש ודו''ק ובזח יתורץ קושיית חפוסקים למח פסק חרמב''ם כשמואל לגבי דרב משום דלפי סברתו וגירסתו לא מותיב אלא מדשמואל ומדחזי לסתמא דתלמודא דטרח לאוקמי סברת ב''ח דחילכתא כוותיח דשמואל ש''מ דחלכח כשמואל. עיין בבעל חמאור שם ובמג''א ס''ק ט' ובספר יד אחרן סי' י''ד ובב''י שם ודו''ק
ו ז כשרים. משום דקנאן ביאוש ושינוי השם. וט''ז חולק ע''ז ופסק דפסול בדיעבד משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ע''ש. (ועיין בס' אליהו רבה כמה קושיות על ט''ז בזה הענין): ח סי' תרמ''ט. דפסק שם דאין יכול לברך עליו
ז ט דלא הדרי בעינייהו. ואם שאל לו חוטין שיחזירו לו בעין אין מברכין עליהם דלא הוי משלהם וא''ל דלמאי נ''מ השאילן לו די''ל דהיה סבר שיעשה בו מלאכה אחרת להכי דוקא חוטין אבל ציצית מתוקנת אה''נ דשרי. מ''א
ח י פסול לציצית. עיין מ''א ובספר בני חייא. כתב ע''ת דצמר שהיה עליה בשעת השתחויה נאסרת וכ''ש מה שגדל אח''כ ע''ש. ובני חייא כתב מה שגדל אחר שנעבד מותר ע''ש וכ''כ הט''ז סי' תרמ''ט ס''ק ה' ע''ש והאי פסול פי' אפי' בדיעבד. בני חייא
ט יא הטלית. כ' הב''י בשם ב''ה די''א דיעשה ב' נקבים כמו צירי ויטיל הציצית בתוכם ויוציא אותן לצד אחד וכו' והבא להחמיר על עצמו בכיוצא בזה אינו מן המחמירים אלא מן המתמיהים דמיחזי כיוהרא עכ''ל ב''י. וב''ח כ' דבטלית קטן יעשה ב' נקבים דבזה לא מחזי כיוהרא כיון שאין נראה כלל. וכ''כ בכוונות שהאריז''ל נהג כן. ועיין מ''א: יב מג' אצבעות. נ''ל דאם עשה הנקב למעלה מג' אע''פ שכשקשר הציצית עשה החוטין שעל הבגד קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול וה''ה איפכא בקשר גודל כשר. מ''א: יג כנף. ואם לאחר שעשה בו ציצית חתך בנקב שיתלו הציצית למטה פסול משום תעשה ולמ''ה. טלית של צמר שהיתה מצוייצת כהלכתה ונמצא בגדיל של משי שעושין בשפת הטלית שהיו בו חוטין של פשתן והוצרכו לשלוף הגדיל לנתקו מן הטלית אם יש לפסול הציצית של טלית זה משום תעשה ולמ''ה עי' בתשו' גינת ורדים חי''ד בסופו שכ' דראוי להחמיר להתיר הציצית ולחזור ולקשרם ע''ש: יד ביושר. עמ''ש הט''ז ס''ק ט' על הב''י והמחבר בני חייא הליץ בעד רבינו ב''י ע''ש
י טו אימרא. כ' הב''י אפי' טלאי של עור יוכל להניח סביב הנקב: טז רוחב הבגד. אורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו ורוחבו היינו קומתו מראשו לרגליו
יא יז הוא רחב. עיין בני חייא וביד אהרן: יח בלא הגדיל. ואם הגדיל רחב ב' אצבעות או ג' יחתוך מקצתו וה''ה אם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי מסתפק במרדכי אם עולין למנין. מ''א
יב יט ויתחבם בכנף. ר''ל לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם. כתב בשל''ה ומט''מ שאל יחתוך בסכין אלא ינשכם בשיניו
יג כ חוליא אחד. פי' שאם עשה חוליא וקשר אחד יצא י''ח מדאורייתא וא''כ הוי תעשה ולמ''ה מ''א. וע''ת לא כ''כ ועיין ט''ז
יד כא לכריכות. אפי' כרך רובא או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה. ואם כרך כולה פסולה. ב''י מ''א: כב רוחב ד' גודלים. ובר''מ פרשת פנחס כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל. וכ' הרא''ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי לציצית וא''כ באויר הראשון יעשה הכריכות רחוקים זה מזה ובשניה לא כ''כ ובג' יקרבם ובד' יקרבם לגמרי והציצית של ר' שלמה מלכו לא היו שוים לגמרי: כג וב' חלקים ענף. פשוט שאינו מעכב בדיעבד. כתב בכתבים שצריך לעשות הגדיל חוליות ובכל חוליות ג' כריכות כלומר שלאחר שעשה ג' כריכות ירחיק מעט. מ''א: כד ובשני ט'. ובכוונות כ' בשני ח' וכ''כ של''ה מ''א ט''ז דז' וח' הוא שם של י''ה ואח''כ י''א הוא בצירוף שם של הוי''ה. ואח''כ י''ג גימטריא אחד וזהו ה' אחד ובציצית של ר' שלמה מלכו היה באויר ראשון י' כריכות ואחר כך ה' וכו' כשם הוי''ה מ''א ועיין בשכנה''ג בהגהת ב''י. (ועיין במ''א ובלבוש בענין הכריכות): כה בסוף כל. חוט קשר. ע''ל ס''ק ג' מש''ש
טו כו שהרי כלפי קרקע היה תלוי. ובדיעבד כשר אבל באלכסון אסור שהוא מנהג קראים. מ''א. עיין מ''ש היד אהרן בשם גן המלך