סימן רכד - דיני ברכות פרטיות

א א מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע''א בשמה

ב תמיד. אפי' הולך לעיר אחרת כיון שראה כיוצא בזה בעירו וה''ה קטן שהגדיל ל''צ לברך כיון שראה בקטנותו מ''א וכתב הב''ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו''ם וה''ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול עכו''ם שמחים האנח ותצער על חרבן ירושלים ותתפלל להקדוש ב''ה עליה ובפ''ק דע''ז דף י''ח דאפי' ההולך לקניגאות של ישראל הרי זה מושב לצים: ו ג ליראיו. לפי שישראל דבקים בו יש יחוס לחלק אחר מי שנחלק ממנו משא''כ בא''ה אומר שנתן שאין דביקות בנותן מתנה למקבל. ט''ז: ז ד העולם. ואם אינם חכמים אלא בדתם אין מברך עליהם. מ''א: ח ה מלכי ישראל. אפי' סומא אומר. ברכות דף (נ''א) [נ''ח]: ט ו מלכים. אם אינם הולכים שם עם הע''ז עי' ס''ח. השלטונין שאין עליהם עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב לברך בלא שם ומלכות כנה''ג בשם הרדב''ז ומ''א. אם רואה פעם אחת המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר ס''ח מ''א. ברמב''ם ספ''ג דאבל כתב שמותר לטמא בטומאה של דבריהם מפני כבוד מלכים או מפני כבוד הבריות כגון לנחם אבל עיין מ''א: י ז בישובן. דוקא בא''י ולא בח''ל. (ובס' אליהו רבה פסק דוקא בבתי כנסיות וכן בבית כותים מיירי בהכי כדעת הרי''ף. וכ''כ רש''ל ובכל בו ובס' זכרון): יב ח קברי ישראל. אפי' על קבר אחד יברך הרדב''ז. אבל בהלק''ט ח''א סי' רי''ב חולק וכ' דעל קבר אחד אינו מברך ע''ש. כ' בדרשות מהר''ש כשהיה הולך על הקבר היה אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. עוד כתב מה שתולשין עשב או צרור ומשימין על מצבה אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא היה על קברו וכ' בר''מ שיניח ידו על הקבר ע''ש: יג ט אותו דבר. ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך רדב''ז. וה''ה אם ראה קברות אחר וכן כל כיוצא בזה