סימן ד - דיני נטילת ידים

א א נטילת ידים. בתוספות דסוטה פרק א''נ ד''ה ק''ש ותפלה מבואר דברכות של מצות נאמרין בכל לשון ועיין ספר ברכת אברהם ח''ט מסי' רפ''ח עד סי' רצ''ה. כתב בסדר היום דמיד אחר הנטילה יברך ולא ימתין על הניגוב וכ''כ ברכת אברהם ח''ג ועיין לעיל סי' א' סק''ב מש''ש בשם תולעת יעקב כתב בסדה''י שלא יגע במלבושיו עד שיטול ובגמ' לא משמע כן עיין סי' מ''ו ואיתא בברכות דף נ''א אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש. (כתב בס' עמק ברכה יכוין בברכת נטילת ידים שיש בו י''ג תיבות נגד י''ג מדות)

ב צרכיו. משום דנעשה בריה חדשה בכתבים משמע שיברך על נ''י תיכף ואחר כך יעשה צרכיו ויאמר אשר יצר. ומגן אברהם כתב שטוב לעשות צרכיו תחילה ויברך על נטילת ידים ואשר יצר ומכל שכן אם צריך לנקביו שאסור לו לברך עיין שם

ג לקמן. כוונת רמ''א דדוקא מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה המוזכרים בסי' ק''ס אבל כלי וכח גברא אינו מעכב ומברך כמ''ש סעיף ז'

ד לתפלה. דכאן לא צריך רק משום נקיות בעלמא

ה עלייהו. וב''ח פסק דיברך עליהם על נטילת ידים. וכך כתב רש''ל ודמש''א: ב ו ג''פ. אפי' שופך הרבה בפעם אחת אינו מועיל כי אין הרוח הולך אלא בג' פעמים דהיינו פעם אחת על יד ימין ואחר כך על יד שמאל עד ג''פ בסירוגין כשנותן מים על יד ימינו בכל פעם יאמר היד הגדולה וביד שמאל היד החזקה וכשמשפשף הידים יחד יאמר ג' פעמים יד הרמה וכשימלא ידיו לרחוץ פניו יאמר ידיו גלילי זהב וגו'. כשרוחץ פניו יאמר ראשו כתם פז וגו' וכשרוחץ את עיניו יאמר עיניו כיונים וגו' כשרוחץ לחייו יאמר לחייו כערוגת הבשם וגו' כשרוחץ שפתותיו יאמר שפתותיו שושנים וגו' וכשמנגב פניו יאמר ופניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתן ובזה ימצא חן בעיני כל רואיו. צריך להזהיר לנשים שיזהרו בנטילת ידים ג' פעמים בסירוגין. שלא יטמאו המאכלים וצריך ליטלם עד פרק הזרוע: וצריך לפשוט הכפות לקבל הטהרה כמי שרוצה לקבל דבר ויגביהם כנגד הראש גם ידיח פיו חוץ בתענית ציבור: ז ז כח גברא. ר''ל בדיעבד אבל היכא דאפשר טוב להקפיד. מגן אברהם: ח ח ע''ג קרקע. לפי שרוח רעה שורה עליהן. אפי' על גבי קסמין אסור אלא דוקא בכלי: יא ט נטל. דכתיב והזה הטהור על הטמא וכתב הט''ז ונ''ל דה''ה בנטילה דאכילה וכל שכן הוא עיין שם. וס''ה ובעל יד אהרן וע''ת כתבו דבנטילה לאכילה אין להקפיד בזה כלל עיין שם וכל זה שלא ישפוך לו על ידיו אבל להביא לו מים מותר אפילו בנטילה דשחרית. מגן אברהם: יב י ולתפלה. ויברך כמו שכתבתי סעיף כ''ב ועיין מה שכתבתי שם: יא רעה. דלרוח רעה בעי עירוי ג' פעמים דוקא ושכשוך בכלי אפילו ק' פעמים לא חשיב אלא אחד שמיד נטמאו המים. מש''ה נסתפק אחר כך במימות מחולפים דאפשר דלאו דוקא עירוי בעי להעביר רוח רעה ואפי' רחיצה סגי או דבעינן דוקא עירוי מכלי: יב מחולפים. וה''ה בנהר דקמא קמא אזדו להו והני אחרינא נינהו. ונראה לי דה''ה במקוה דהטעם הוא מפני שמיד נטמאו המים וזה לא שייך במקוה. ואם תוחב ידיו לתוך השלג בג' מקומות נמי מהני עיין עטרת זקנים ובע''ת ובמגן אברהם ס''ק י': יג יג נעור. ובניעור לא חיישינן שנגע במקום מטונף וגם לא נעשה בריה חדשה: יד בלא ברכה. ב''ח האריך להוכיח דיטול ויברך. והמגן אברהם סותר ראייתו עיין שם ועיין יד אהרן: יד טו רוח רעה. הכא לא נקט להתפלל כמ''ש סעיף י''ג דודאי כיון שקידש ידיו פעם אחת שוב אין צריך לקדש ידיו שנית אפי' ישן שנית דפעם א' נעשה בריה חדשה ולא ש''פ אלא הטעם הוא משום רוח רעה ולכן אפי' ישן שנית אין צריך ברכה דלרוח רעה אינו צריך ברכה. מג''א: טז בלא ברכה. ודע הא דקאמר יטלם בלא ברכה היינו ג' פעמים כמו בתחלת נטילה. ע''ת יד אהרן: טו יז ישן ביום. דוקא שיתין נשמין. לבוש. סדה''י: טז יח נזהר. עיין מה שכתב המגן אברהם ס''ק ט''ז. ולשון היה נזהר לא משמע כן אלא דדוד עצמו היה נזהר והמחבר יד אהרן תמה על המגן אברהם וכתב דמדברי רש''י שם משמע דדוד היה נזהר ביום שכן אמרו שם שנתיה דמר כדרב ודרבינו כדוד וכו' וכתב רש''י שם כך קבל מרבותיו שזו היתה שינת דוד שיתין נשמי הוי ניים ביום עכ''ל הרי להדיא מדברי רש''י שדוד נמי היה נזהר לישן ביום יותר משיתין נשמי עכ''ל יד אהרן ע''ש. וטעה שגיאה גדולה דשיתין נשמי (אלנ''ש) הוי ניים ביום המה שני דיבורי רש''י. הוה ניים ביום קאי לקמיה על אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא וגו' וע''ז כתב רש''י דהוה ניים ביום וע''ש בסוכה דף כ''ו ע''ב ועיין בשיירי כנה''ג סעיף ט': (ועיין בס' אליהו רבה ס''ק י''א פלפול ארוך בזה ומשוה דעת הזוהר עם הש''ס ומישב קושיות המגן אברהם על רמ''א עיין שם): יח יט במים. וא''צ ג' פעמים. סדה''י: כ מבית הכסא. ירחוץ תיכף כמו בשחרית. סדה''י: כא מנעליו. בידיו: כב המתים. היינו בבית הקברות תשובת מהרי''ל סי' כ''ג. וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות ורוחצין שנית בשובו לחצר בה''ק שהשדים מלוין החוזרין ויש לרחוץ גם הפנים עיין שם: כג במת. וה''ה המלוין אותו מגן אברהם. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ ומנהג אבותינו תורה היא רמ''א בי''ד סי' שע''ו: כד שמפליא כליו. אפילו לא מצא כנה. מגן אברהם: כא כה סי' קס''ד. דשם נתבאר אם עבר ונגע צריך ליטול שנית ולחזור ולברך על נט''י לאכילה: כו מלמולי זיעה. ובזיעה יש סכנה דכל זיעה סם המות חוץ מזיעת הפנים וסי' לדבר בזעת אפך תאכל לחם י''ד סי' קי''ו: כז שבזרועותיו. הנקרא עלי''ן בוגי''ן ובצוארו עד החזה ב''י סי' צ''ב. מ''א: כב כח בצרור. או בקורה בין שהם מלוכלכים בין שהם בהיסח הדעת טור סי' צ''ב מ''א. וצריך לקנח ג''פ דומיא דמים ברכת אברהם סי' פ'. וע''ת חולק עליו כיון דלא מהני לרוח רעה ל''ל ג''פ בנקיון בעלמא סגיא ע''ש: כט נקיות ידים. הקשה המ''א צ''ע דבס''ס קנ''ט פסק דלעולם מברך על נט''י ע''ש. והיד אהרן מיישבו ע''ש: כג ל ערום. שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים