סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ

א א על ביעור. ואם בירך לבער יצא הסכמת אחרונים ועיין ט''ז בסימן קע''ז ס''ק ד' ויטול ידיו קוד' הברכה והוא רק משום נקיות. והא דאין מברכין שהחיינו על בדיקת החמץ. לפי שהבדיקה היא צורך הרגל סמכינן אזמן דרגל. (ורש''ל דחה טעם זה להיות מוי''ו ולמעלה חל האיסו'. וח''י בשם חמיו הגאון זכרונו לברכה תי' דעכ''פ אינו עובר בבל יראה עד הלילה ועיין ט''ז ס''ק ג') ועיין ט''ז ובח''י

ב שלא סיים. ואם סיים יברך למחר בשעה שעוסק בשריפה ט''ז ומ''א. וח''י כתב דלאחר שסיים הבדיקה בלילה שוב אין לברך כלל וכ''פ הב''ח ע''ש. ובכנה''ג כתב דכה''ג יש לברך בלא שם ומלכות

ג שלא ידבר. ודוק' דברים שאין צורך בדיקה ואם דבר קודם שהתחיל לבדוק חוזר ומברך. מ''א ח''י

ד כל הבדיקה. ובזה א''צ לחזור ולברך כיון שכבר התחיל במצוה. מ''א ח''י: ב ה מבני ביתו. וה''ה אחר שאינו מבני ביתו (והא דאין השליח ג''כ מברך עיין י''ד הלכות שחיטה ועיין א''ע סימן ל''ח וכשהבתים רחוקים לא מהני דמדמי להו הפר''ח למי שבירך אטלית קטן בביתו דמברך אטלית גדול בבה''כ) ועכ''פ גם הוא יבדוק דמצוה בו יותר מבשלוחו: ו סמך ברכה. ויענו אמן על ברכתו ואם אינם עומדין אצל ברכתו אין יכול לשלח אותם לבדוק. ח''י. ואם הבע''ה אינו בודק רק מצוה לאחר לבדוק אותו אחר מברך מ''א. ולכתחלה יחזור אחר אנשים בני מצות ובדיעבד סגי בנשים ובעבדים [וקטנים] אבל לא בשפחה כנענית שלנו. ח''י: ז ונוהגים. והנוהגים להניח יזהרו שלא יניחו אלא חמץ קשה שלא יפרך ובמקום המשומר מפני התינוקות והעכברים: ח לא נתן. וכן ראוי לנהוג לכתחילה דחיישינן שמא יניחנו במקום שלא ימצאם הבודק. ט''ז. והאריז''ל כתב מנהג זה ויניח יו''ד פתיתים והוא ע''פ סוד גדול. גם הח''י מיישב ומקיים שלא לבטל מנהג של ישראל (וט''ז בשם תמים דעים כתב דמנהג נשים הוא ובמהרי''ו כתב טעם למנהג וכן ח''י נתן טעם לדבר ע''ש)