א א בצואה. אבל להעביר את הזיעה אסור. ט''ז
ב לרחצם. ויזהר שלא יטול אלא מקום המטונף בלבד. רמב''ם מ''א
ג ג ושפשף. משמע אבל בלא שפשוף אין ליטול ידים רק אם רוצה להתפלל כמו שכתב אח''ז. וט''ז כתב כיון דצריך לברך אשר יצר יטול אפי' בלא שפשוף. עיין שם
ד כהן. וה''ה לוים במקום שנהגו. רדב''ז מ''א: ד ה רפואה. אבל משום רפואה גמורה מותר לרחוץ דלא גרע ממי שרגליו כהות. מ''א
ה ו שגדול. משמע דבשוין אסור. מ''א: ז מתנים. ל''ד אלא מעט למעלה מהם. מ''א
ו ח בספינה. עיין בטור מ''ש בשם בה''ג. וע' אחרונים מה שהקשו עליו ועיין בכנה''ג ועיין בבאר היטב אשר לפני
ז ט תלמידו. ואם א''א לו לתלמיד לילך מותר לרבו לילך אצלו ט''ז. ובלבוש לא כ''כ עיין שם
ח י טפי. וב''ח בשם רש''ל כתב שיקיף וכן דעת אחרונים
ט יא לשרות. מ''מ מותר לקנח ידיו ורגליו עיו''כ במפה ולמחר מעבירה ע''ג עיניו דבזה לא חיישינן לסחיטה. הרי''ף
י יב כלה. וצ''ע ברש''י בכתובות דף ד' ע''א מ''א. וע' במרדכי דמ''ק שהקשה כן לרש''י ותירץ ע''ש: יב יג לטבול. נ''ל דהלובשת לבנים מותרת לרחוץ מעט בין ירכותיה. מ''א עיין שם