סימן תריב - אסור אכילה ביום הכפורים ושעור כמותה

ה א איסורא. מדאורייתא: ו ב עיה''כ. דאל''כ האיך משכחת לה אכילה גסה דעכ''פ חייב למה שאכל תחלה באיסור קודם שיבא לידי אכילה גסה: ג פטור. אבל לכתחלה אסור: ד שכיחא. ומיהו אם אכל עד שקץ במזונו אפי' אכל מאכל מבושם פטור ב''ח. ונראה לי דהכל לפי מה שמרגיש בנפשו. מ''א: ה בשמים. ופשוט דמותר להריח וטוב לעשות כן למלאות מנין מאה ברכות עיין של''ה מ''א. ועיין מ''א בסימן מ''ו סעיף קטן ח' מה שכתב שם. והבאר היטב אשר לפני כתב ושנו''ב טאב''ק אסור נ''ל עכ''ל. ובסימן תקנ''א ס''ק ל''ט כתבתי בשם הרבה פוסקים דמותר ע''ש: ט ו וחומץ. אפי' הרבה מ''א. וט''ז העלה הא דפטור באין ראויין היינו כפי החיוב בראויין דהיינו באוכלין כשיעורן ובמשקין כשיעורן בזה פטור באין ראויין. אבל אם הרבה מאוד חייב אפילו באין ראויין מצד מעלת הריבוי כמו דאשכחין בי''ד סימן ק''ג לענין נטל''פ ע''ש. וכתב המגן אברהם הא דחומץ פטור דוקא כשמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ כמ''ש בי''ד סימן קכ''ג ס''ו: י ז ליגע. ומהרי''ל אוסר. עיין ט''ז ומ''א: