סימן תרלא - סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך

א א שוים. ועטרת זקנים בשם ב''ח פוסל בין שוים מלמטה או מלמעלה. יד אהרן

ב ב מחמירין. היינו שלא לישב באותו חלק שחמתו מרובה אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו כיון שיש שם הכשר סוכ'. ט''ז

ג ג כשר'. ולבוש פוסל כשאין המטר יוכל לירד בה וכ''פ הב''ח: ה ד טפח. שאז חשוב להיות אוהל ואמרי' חביט רמי: ה הרקיע. ר''ל אע''פ שחמת' מרובה מצילת' כשהחמה בשאר מקומות מ''מ כיון שצילת' מרובה מחמת' כשהחמה באמצע הרקיע כשר ועיין ט''ז מה שהקשה למה אמרו בגמ' לשמואל תנא במתני' תרתי אמאי לא אמרו דגם לשמואל חדא כמו לרב ע''ש דף כ''ב עמוד א' ודוק: ז ו הצדדין. כלומר לא מבעיא אם אין בדופן השני החיצון רק שבעה טפחים פשיטא שיש להתיר אותו חלק היוצא מן הדופן הארוך דאמרי' שכוונתו להשתמש בכל הסוכה משא''כ בעושה דופן השלישי' יותר מז' טפחים הרי גילה דעתו שעשה יותר מהכשר מן המובחר ויש לנו לומר דעד מקום שעשה מחיצה מהני וטפי לא ומה שעשה מחיצ' א' ארוך ביותר זה אינו מן הסוכה קמ''ל אפ''ה כשר גם שם וחשבינן המחיצו' שעשה גם לזה כאלו הגיע הדופן הקצר עד סוף הכותל הארוך ט''ז ע''ש: ח ז לצמצם. דאם הי' אפשר הי' מותר דקיימא לן פרוץ כעומד מותר: ח ערב. ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך ה''ל הכשר מרובה: ט ט להכשירו וכו'. זהו פי' גמרא בביטול תקרה קא מפלגי. וכתב רש''י שם דאלו בא עכשיו לסכך בהם פסול משום תקר' אבל השתא דזו תקר' היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי וכו' תו ליכא למגזר וכו' ע''ש: י שאומר. זהו דעת הרמב''ם והקשו העולם אם כן לא פריך מידי אדשמואל טפי מרב עיין ט''ז ובהרמב''ן בספר המלחמות ועיין בגמרא דף ט''ו עמוד א'. וכתב מ''א דוקא במפקפק דברי הרמב''ם שלא יהא רחב ד' אבל כשנטל א' מבנתיים אפילו יש בהם ד' שרי ע''ש: י יא י''ט. לאפוקי אם הוא ז' על ז' למטה מיו''ד ובגובה י' אינה רחב' ז' על ז' פסול'. ומודדין היו''ד טפחים ביושר ולא באלכסון מ''א. ואז כשרה כל הסוכה ט''ז. ועיין בהרא''ש שכתב הרמב''ם והר''ר ישעיה דטראני פסקו כשמואל והראב''ד פסק כרב וכר''מ והכל עולין בסגנון אחד עכ''ל. יש לדקדק דהא נפקות' לדינא אי צריכין לבא לתירוץ הגמרא לבטולי תקרה ע''ש