סימן לט - מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם. ובו י׳ סעיפים:

א. תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן אפילו הגיע לחנוך או כותי או מומר לעבודת גלולים או מוסר לאנסין פסולים משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה או אינו מאמין בה אינו בכתיבה:

ב. כל שפסול לכותבן פסול בכל תיקון עשייתן:

ג. גר שחזר לדתו מחמת יראה כשר לכתוב תפילין:

ד. תפילין שכתבם אפיקורוס ישרפו. ויש אומרים יגנזו:

ה. נמצאו ביד אפיקורוס ואין ידוע מי כתבם יגנזו:

ו. נמצאו ביד אינו יהודי ואין ידוע מי כתבם כשרים:

ז. אין לוקחין תפילין ומזוזות וספרים מן הכותים יותר מכדי דמיהן הרבה כדי שלא להרגיל לגנבן ולגזלן:

ח. אין נקחין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתירות:

ט. לקח ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהם שלשה קציצות שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש אם מצאן כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריך בדיקה ואם לקחן צבתים צבתים חזקתם מאנשים הרבה הם לקוחים לפיכך בודק מכל צבת ב' של ראש ואחד של יד או ב' של יד ואחד של ראש המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול נאמן ואינם צריכין בדיקה:

י. תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכים בדיקה לעולם ואם אינו מניחן אלא לפרקים צריכים בדיקה פעמים בשבוע: {הגה: ואם אין לו מי שיוכל לבדוק ולחזור ולתופרן יניחם כך בלא בדיקה (בית יוסף בשם אורחות חיים):}