שולחן ערוך אורח חיים · סימן תקסג - דין מי שהרהר בלבו להתענות. ובו סעיף אחד:

א. מי שהרהר בלבו שלא בשעת תפלת המנחה להתענות למחר לא הוי קבלה דלא עדיף מהוציא בפיו להתענות למחר דלא הוי קבלת תענית כיון שלא קבלו בתפלת המנחה: